Guitin 27a — o Talmud em português

מתניתין:

שליח

המביא גט ואבד הימנו

:

אם

מצאו לאלתר

הרי הוא

כשר

לגרש בו, ובגמרא יתבאר כמה הוא שיעור "לאלתר".

ואם לאו

הרי זה

פסול

, כי שמא מאיש אחר נפל וגט זה אינו הגט ששלח בידו הבעל, ואינו יכול לגרש אלא בגט שכתבו בעלה של זו לשם זו.

מצאו

השליח שאיבדו לגט

בחפיסה או בדלוסקמא

ויש לו סימן בכלים אלו, הרי הוא כשר.

או

אם מכירו

לגט עצמו, הרי הוא

כשר

.

גמרא:

שנינו במשנה: המביא גט ואבד הימנו, ומצאו לאלתר כשר, ואם לאו, פסול:

ורמינהו

ממשנה בבבא מציעא על מה ששנינו במשנתנו שאם מצאו לזמן מרובה הוא פסול:

אם

מצא

אדם

גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי

[צוואות שכיב מרע]

מתנות

של בריא]

ושוברין

של שטרי חוב,

הרי זה לא יחזיר

לא לכותב השטר ולא למי שאמור לקבלו -

ולפיכך לא יחזיר למקבל השטר, משום

שאני אומר

: שמא

כתובין היו

כדי ליתנן,

ונמלך עליהן

הכותב

שלא ליתנן

.

ומשמע שכל החשש הוא משום הטעם שנקטה המשנה,

הא

אם

אמר

כותב השטר "

תנו

" את השטר למקבל השטר כי ממנו נפל - ואין לחוש שמא לא נתן -

נותנין, ואפילו לזמן מרובה

.

הרי שאין אנו חוששים שמא אין הגט הזה של הבעל והאשה הזו, ואילו במשנתנו חוששים אנו שמא גט של אחר הוא, וממנו נפל ולא מן השליח!?

אמר רבה: לא קשיא

, כי:

כאן

במשנתנו -

במקום שהשיירות מצויות

ויש לחוש שמא מאחד מבני השיירה נפל.

כאן

במשנה בבבא מציעא -

במקום שאין השיירות מצויות

.

מוסיפה הגמרא:

ואפילו במקום שהשיירות מצויות

לא אמר רבה שחוששים,

והוא

, אלא כ

שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת

, כלומר: ידוע על איש ואשה בעלי שם זהה באותה עיר שבגט.

אבל אם לא הוחזקו, אין אנו חוששים שמא יש עיר אחרת כשם אותה עיר שבגט זה, ובאותה עיר יש איש ואשה בעלי שמות זהים.

דאי לא תימא הכי

, אלא, שלדעת רבה: אפילו כשלא הוחזקו חוששים, כל שהשיירות מצויות, יהיה

קשיא דרבה אדרבה

[דברי רבה כאן לדבריו במקום אחר]:

ד

מעשה ב

ההוא גיטא דאישתכח

ב

בי דינא דרב הונא

[גט נמצא בבית דינו של רב הונא], שהובא שם כדי לקיימו, ומקום זה מתוך שרבים באים אליו, חשוב הוא מקום שהשיירות מצויות -

והוה כתיב ביה

בגט כתיאור למקום: "

בשוירי מתא דעל רכיס נהרא

" [העיר שוירי שעל הנהר ששמו רכיס] -

ואמר רב הונא

: אף שבעיר שוירי ידוע לנו שאין עוד בעל ואשה ששמותיהם זהים לאלו שבגט, בכל זאת אין נותנים את הגט לשליח שאמר ממני נפל ופלוני היה משלחו לאשתו, ומשום ד

חוששין לשני שוירי

, ושמא בעיר השניה יש איש ואשה ששמותיהם זהים, ואין זה הגט שנפל מיד השליח.

ואמר ליה רב חסדא לרבה: פוק ועיין בה

[צא ועיין בדבר],

דלאורתא בעי לה מינך רב הונא

[כי רב הונא אמור בערב לשאול אותך על דינו של גט זה].

ואכן

נפק

רבה

דק ואשכח

[יצא, עיין דקדק ומצא] ראיה לדין זה:

דתנן: כל מעשה בית דין

כגון גט שקיימוהו בית דין -

הרי זה יחזיר

למקבל השטר, כי מאחר שהובא לבית דין לקיימו אין לחוש לשמא נמלך שלא ליתנו, שאין מקיים שטר אלא מקבל השטר אחר שקיבלו, ומשום שהוא חושש שמא ימותו העדים ולא יהא יכול לקיימו.

והיות שגט זה היה מקויים בבית דינו של רב הונא ואין לחוש לשמא נמלך שלא ליתנו, לכן יש להחזירו.

ומסיימת הגמרא את ההוכחה בדעת רבה:

והא בי דינא דרב הונא דכמקום שהשיירות מצויות דמי

שהרבה באים לשם לדון,

וקא פשיט

רבה עצמו ש

יחזיר

, ומשום שמשמע "כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר" אפילו אם נמצא בבית דין, שהוא מקום שהשיירות מצויות -

אלמא

, הרי מוכח ש

אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר

-

אין

, אכן חוששים במקום שהשיירות מצויות,

ואי לא

שלא הוחזקו

לא

חוששין ואפילו כשהשיירות מצויות, ולשני ערים בשם זהה עם שמות זהים של הבעל והאשה אין חוששים. ומביאה הגמרא ד

עבד רבה עובדא, בההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא דפומבדיתא, כשמעתיה

, [עשה רבה מעשה להחזיר גט שנמצא במקום שמתעסקים בו בפשתן - ובהמשך מבואר יותר - שבעיר פומבדיתא, וכשיטתו] שהצריך הן שיירות מצויות והן הוחזקו כדי שלא להחזיר, ובאותו מעשה לא היו שניהם ולכן החזיר; ונחלקו שתי לשונות איזה פרט היה חסר באותו מעשה:

איכא דאמרי

:

ההוא גיטא אישתכח

בדוכתא היכא דתרו כיתנא

[הגט נמצא במקום ששורים בו פשתן], שהוא כמקום שאין השיירות מצויות,

ו

עשה רבה מעשה להחזירו

אף על גב דהוחזקו

באותה עיר שמות זהים, כיון

דלא שכיחן שיירתא

[אין שיירות מצויות], וזה הוא כשיטתו שפירש את משנתנו שאין הגט פסול אלא במקום שהשיירות מצויות.

ואיכא דאמרי

:

ההוא גיטא אישתכח

בדוכתא דמזבני כיתנא

[בשוק במקום ממכר פשתן],

והוא שלא הוחזקו

, כלומר: באותה עיר לא הוחזקו שמות זהים,

ו

החזירו רבה אף על גב ד

שכיחן שיירות

היות ולא הוחזקו, וזה הוא לשיטתו שאמר כן לרב הונא.

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא

[הקשה סתירת משנתנו עם ברייתא אחרת], כעין הקושיא שהקשה רבה מן המשנה בבבא מציעא],

ו

הוא

משני

על קושייתו, כתירוצו של רבה על סתירת המשניות!

רמי מתניתין אברייתא:

תנן

במשנתנו:

המביא גט ואבד הימנו, אם מצאו לאלתר, כשר; ואם לאו פסול

, ומשום שחוששים אנו שנפל מאחר.

ורמינהו

מהא דתניא:

מצא גט אשה בשוק: בזמן שהבעל מודה

שנתן גט לאשתו, הרי זה

יחזיר לאשה

, כי איןלחוש שמא כתב ליתנו ולא נתן שהרי הוא מודה.

אבל

אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

:

לאשה לא יחזיר שמא נמלך הבעל שלא ליתנו לה, ושמא תלך ותינשא בו.

ולבעל לא יחזיר, שמא אכן כבר נתנו לה ועדיין לא שילם כתובתה, והחזקת הגט בידו מהוה הוכחה שכביכול כבר שילם לה את הכתובה, והחזירה לו את הגט שלא תחזור ותגבה את כתובתה.