Guitin 17a — o Talmud em português

אדהכי

תוך כדי דיבורם,

אתא ההוא

חברא

גוי פרסי.

שקלה לשרגא מקמייהו,

לקח את הנר שהאיר להם, כי אותו יום היה חג לפרסים, שבו הם נהגו שאין מדליקין נרות רק בבית העבודה זרה שלהם.

אמר

רב בר בר חנה:

רחמנא,

הקב"ה! אנא ממך -

או בטולך

בצילך, שמור עלינו והשיבנו מהגלות.

או בטולא דבר עשו!

ואם אנו צריכים להיות בגלות, אנו מבקשים שנהיה בצילם של בני עשו, שהם מכבדים אותנו, ולא בגלות של בני פרס, שמפריעים לנו.

ומקשה הגמרא:

למימרא, דארומאי,

בני עשו,

מעלו,

עדיפים הם

מפרסאי!?

והתני רבי חייא: מאי דכתיב

בספר איוב [כח כג] "

אלוהים הבין דרכה, והוא ידע את מקומה

"?

יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים,

עמד והגלה אותם לבבל!

ומשמע שאדרבה, הפרסים השולטים בבבל, יותר קלים לנו מבני עשו.

ומתרצת הגמרא:

הא

דדרש רבי חייא ששלטונם של בני בבל יותר קל לנו מבני עשו,

זה מקמי דאתו חברי

הפרסים,

לבבל,

שאז היו בני בבל עדיפים לנו מבני עשו.

ואילו

הא

דאמר רבה בר בר חנה שבני עשו עדיפים,

לבתר דאתו חברי לבבל.

מאז שהשתלט כורש על בבל, הם נעשו גרועים מכולם, ועדיפי בני עשו מהפרסים שבבבל.

שנינו במשנה בדין האחרון:

אחד אומר בפני נכתב, ושנים אומרים בפנינו נחתם, כשר.

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: לא שנו

במשנה שהגט כשר,

אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה

שהוא השליח. והוא נאמן על "בפני נכתב", ועל החתימה יש קיום של שני עדים,

דנעשו כשנים על זה

על הכתיבה, כי שליח נאמן כשנים,

וכשנים על זה,

על החתימה.

אבל

אם הגט יוצא רק

מתחת ידי עדי

חתימה

שהם שליחים - והעד על הכתיבה אינו שליח, הגט

פסול

.

כי רבי אמי סובר כרבה, שהטעם שצריך לומר בפני נכתב ונחתם הוא כדי לברר שהגט נעשה לשמה. ולכך אפילו אם יש לנו על החתימה קיום של שני עדים, כיון שעל הכתיבה אין בירור שנכתב הגט לשמה, כי רק לשליח אנו מאמינים - הגט פסול.

ומדייקינן מדבריו:

אלמא, קסבר, שנים שהביאו גט ממדינת הים, צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.

כי אם אינם צריכים לומר, אם כן, כאן, שיש לנו שני שליחים, אין צריך כלל את עדותם, והגט כשר. ואפילו שאין לנו בירור על הכתיבה "לשמה", מכל מקום, בשני שליחים, אין צריך כלל לומר "בפני נכתב ונחתם לשמה", כי מדובר אחר שלמדו לכתוב לשמה, ובשני שליחים לא גזרו חכמים שמא יחזור הדבר לקלקולו וישכחו לכתוב לשמה. וכלישנא בתרא דלעיל.

אמר ליה רב אסי

לרבי אמי:

אלא מעתה,

שאתה סובר שגם בשני שליחים צריכים לומר בפני נכתב ונחתם,

רישא

של משנתנו [והוא הדין הנזכר מקודם בשם הסיפא],

דקתני: שנים אומרים בפנינו נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול. ורבי יהודה מכשיר

.

ואפילו

אם ה

גט יוצא מתחת ידי שניהם, פסלי רבנן!?

אמר ליה

רבי אמי:

אין

אכן, כיון שאני סובר שגם שני שליחים צריכים לומר, הרי רבנן, שפסלו בשנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם, פסלו גם אם יש כאן שני שליחים. כי לדעתי גם שני שליחים צריכים לומר בפני נכתב ונחתם, וכאן לא אמרו כדבעי.

זימנין

פעם אחרת

אשכחיה,

מצאו רב אסי לרבי אמי,

דיתיב, וקאמר, דאפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה,

ולא מתחת ידי עד כתיבה, גם כן הגט

כשר,

ולא כמו המימרא הראשונה שאמר.

ומדייקת הגמרא, מכך שסבר רבי אמי שבמשנה מדובר שרק המעידים על הכתיבה הם שליחים, ואילו הוא הוסיף שאפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה לא צריך לומר:

אלמא, קסבר

רבי אמי,

שנים שהביאו גט ממדינת הים, אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם

.

אמר ליה רב אסי

לרבי אמי:

אלא מעתה,

שהינך סבור שבשני שליחים אין צריך כלל לומר בפני נכתב ונחתם, אם כן,

רישא

של משנתנו,

דקתני: שנים אומרים בפנינו נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול. ורבי יהודה מכשיר

-

טעמא

שרבנן פוסלים, הוא משום

דאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם,

שאין שניהם שליחים, ולכן צריכים לומר בפני נכתב ונחתם, והם לא אמרו כדבעי, ולכן הגט פסול.

הא

אם ה

גט יוצא מתחת ידי שניהם

ששניהם שלוחים -

מכשרי רבנן,

כי אין צריך כלל לומר בפני נכתב ונחתם. ולכן עדותם כמאן דליתא, והגט כשר. וזהו כלישנא קמא דלעיל!

אמר ליה

רבי אמי:

אין

אכן, אם שניהם שלוחים, אין הגט כשר גם לדעת רבנן.

והקשה לו רבי אסי:

והא זימנין, לא אמרת לן הכי!

אלא אמרת שגם כאשר שניהם שליחים, צריך לומר ובפני נכתב ונחתם. ואיזה מימרא מדבריך היא עיקר?

אמר ליה

רבי אמי: המימרא האחרונה - שלעולם בשני שליחים אין צריך לומר בפני נכתב ונחתם, היא העיקר, ועליה אני קורא:

יתד היא, שלא תמוט!

מתניתין:

גט ש

נכתב ביום ונחתם ביום,

או גט שנכתב

בלילה ונחתם ב

אותו

לילה,

הגט כשר.

וכן גט שנכתב בלילה, ונחתם ביום שלמחרתו, כיון שהלילה הולך אחר היום, נחשב שהגט נכתב ונחתם ביום אחד, והוא

כשר.

אבל, אם הגט

נכתב ביום ונחתם בלילה

שלאחריו, כיון שהלילה נחשב ליום אחר, הרי הגט הוא עם תאריך מוקדם, והוא

פסול,

וכמו שהתבאר, אם מצד שמא יחפה ויציל את אשתו על ידי הגט הזה, או שמא האשה תוציא פירות של נכסי מלוג שלה מזמן שבזמן שהיא נשואה בעלה אוכל את הפירות משעת הכתיבה אפילו שלא מגיע לה רק משעת חתימה או נתינה כי עד אז הפירות שייכים לבעל וזה ביום אחר.

אבל

רבי שמעון מכשיר. שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין

שטרי ממון,

שנכתבו ביום ונחתמו בלילה

והתאריך שלהם מוקדם לחתימה ולנתינה,

פסולים,

משום שאם לא ישלם הלווה את חובו, יבוא המלוה לטרוף את הקרקעות [המשועבדים לחובו, מהלקוחות שקנו אותם מהלווה], החל מהתאריך הכתוב בשטר, והאמת היא שהשטר נחתם וניתן רק בלילה, שזהו יום אחר.

חוץ מגיטי נשים,

שסובר בהם רבי שמעון, שאפילו אם נכתבו ביום ונחתמו בלילה, הגט כשר, משום שהאשה יכולה לגבות פירות החל מהתאריך הכתוב בגט, כי הבעל מפסיד פירות משעת הכתיבה, ולכך אין תקלה בגט שנכתב ביום אחד ונחתם ביום אחר. ואילו את החשש שמא יחפה על אשתו שזינתה, לא סובר רבי שמעון כלל!

גמרא:

איתמר: מפני מה תיקנו

לכתוב את ה

זמן בגיטין?

רבי יוחנן אמר

: אם לא יהא כתוב בגט זמן, יש חשש

שמא יחפה על

אשתו שזינתה, אם היא

בת אחותו,

ויתן לה גט בלי זמן. וכיון שאין בו זמן, תוכל האשה לטעון שהגט ניתן לה לפני הזנות - והיא זינתה כשהיתה פנויה, ועל ידי כך היא תפטר מעונש המיתה, ולכן תיקנו זמן בגט, שלא יוכל לחפות על בת אחותו.

ריש לקיש אמר

: אם בגט לא יהא זמן, יש חשש

משום

שהבעל ימשיך לאכול

פירות

מנכסי מלוג של אשתו שלא כדין - וגם אחר שגירשה ימשיך ויאכל פירות. וכשתתבענו בבית דין, יאמר לה שרק עכשיו גירשה, ומה שהספיק לאכול פירות היא לא תוכל להוציא ממנו, ולכן תיקנו זמן בגט.

ועתה מבארת הגמרא:

ריש לקיש

שאמר תיקנו זמן משום פירות -

מאי טעמא

לא פירש שצריך זמן בגט

כ

מו הטעם של

רבי יוחנן,

שמא יחפה?