Eruvin 89b — o Talmud em português

ומקשינן על רב ממשנתנו:

תנן: וחכמים אומרים כל אחד ואחד

מן הגגין

רשות לעצמו

ולא יטלטל מגג לגג.

וקא סלקא דעתין דהכי משמע: דוקא מגג לגג לא יטלטל, הא בכל הגג עצמו מותר לטלטל.

ותיקשי:

בשלמא לשמואל

המתיר לטלטל בכל הגג -

ניחא

דברי המשנה.

אלא לרב

דאסר -

קשיא

משנתנו?!

אמרי

תירצו

בי רב

בבית מדרשו של רב

משמיה דרב

: לעולם אף בכל הגג אסור לטלטל. ומה שנקטה המשנה בלשונה שאין לטלטל מגג לגג לפי שכל אחד ואחד הוא רשות לעצמו - הכי קאמר התנא:

שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה

. ואף שלא העביר ארבע אמות בכרמלית, מכל מקום אסור, כיון שהוא טלטול מגג לגג.

ואם כן, לא תידוק מינה, אלא שטלטול ארבע אמות באותה רשות שפיר דמי, אבל יותר מארבע אמות, לא.

ותו תמהינן עליה דרב:

והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן

בהיותנו

בבבל, הוה אמרינן

הכי:

תלמידי חכמים שלמדו

בי רב

, בבית מדרשו של רב,

משמיה דרב, אמרו: אין מטלטלין בו

[בגג הפרוץ לחבירו]

אלא בארבע אמות

.

ו

אילו

הני

אותם תלמידי חכמים

דבי שמואל

בבית מדרשו של שמואל

תנו

, שנו ברייתא, שאמור בה:

אין להם

לבני הבית

אלא

טלטול מהבית אל

גגן

. כלומר, ולא מגג לגג.

ומיהו משמע נמי דלא כרב. כי

מאי

"אין להם אלא גגן

"?

לאו

, הכונה היא

דשרו לטלטוליה בכוליה

גג. דהכי משמע, שלא יטלטלו לגג אחר. הא בגג שלהם יטלטלו, על אף שהוא פרוץ במלואו לגג השני האסור לו בטלטול, ותיקשי לרב?!

ומשנינן:

ומי אלימא

הך ברייתא להקשות ממנה, יותר

ממתניתין

דידן דלא קשיא מינה, וכ

דאוקימנא,

שהכונה היא לומר

שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה

.

הכא נמי

, הכי קאמר: אין להם אלא גגן. ולא יטלטלו

שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

ולא תידוק מינה, אלא, שארבע אמות בגג אחד שפיר דמי, אבל יותר מכך לא תידוק.

אמר רב יוסף

לאחר שחלה ושכח תלמודו -

לא שמיע לי הא שמעתא

דשמואל, דאמר, אמרינן גוד אסיק אפילו במחיצות שאין ניכרות!

אמר ליה אביי: את

בעצמך

אמרת ניהלן

להא דשמואל.

ואהא

[ועל זה]

אמרת ניהלן

: על הא דתנן לקמן [צב א - רש"ש]:

גג גדול

[רחב]

הסמוך ל

גג

קטן

[צר] -

הגדול מותר

בטלטול בכולו,

והקטן אסור

.

ולשיטת רב, הטעם הוא, לפי שאין רשות נאסרת אלא כש"נפרצה במלואה" לרשות השניה האסורה בה בטלטול. אבל רשות שאינה פרוצה במלואה אלא שיש לה מחיצות [גיפופים] משני צדי הפתח [והיא פתוחה בפתח שאינו רחב מעשר אמות], הרי גיפופים אלו עושים את הפירצה ל"פתח". וכיון שאינה "פרוצה" אלא "פתוחה" אינה נאסרת.

והשתא, כיון דלשיטת רב, במחיצות הניכרות אמרינן גוד אסיק, נמצא, שכתלי הבית הרחב יותר - באותו מקום שעודפים הם על הבית הצר - ניכרין הן לעומדים על הגג. ולכן אמרינן בהו "גוד אסיק מחיצתא", ונחשב הדבר כאילו על הגג עצמו יש גיפופי משני צידיו, באותו המקום שבו מתרחבים כתלי הבית הרחב יותר מכתלי הבית הצר, ונעשית "פרצתו" במקום חיבורו לגג הצר, ל"פתח". ולפיכך מותר הוא בטלטול.

אבל הגג הצר, כיון שאין לו מחיצות ניכרות כלל, נמצא, שפירצתו לגג הרחב הסמוך לו "פירצה" היא, ונאסר כדין רשות הפרוצה במילואה לרשות אחרת האסורה לה.

ואמרת לן

אתה, רב יוסף -

עלה

:

אמר רב יהודה אמר שמואל

:

החילוק בין גג רחב לצר הוא, היות שעל אותן המחיצות העודפות של הגג הרחב אין איש דורס, במקום שאנו רואין אותן כאילו הן עולות. ואילו על המחיצות שאנו רואין אותן כעולות בין הגג הצר לגג הרחב, דורסים העוברים והשבים מגג לגג.

ולפיכך אמר שמואל:

לא שנו

שאסור לטלטל בגג הצר,

אלא

כ

שיש דיורין על

גג

זה ודיורין על

גג

זה

ועוברין כל שעה מזה לזה,

דהויא לה הא

מחיצה

ד

גג ה

קטן מחיצה נדרסת

, ולכן אינה חשובה מחיצה.

אבל אין דיורין על זה ועל זה

-

שניהם מותרין

. לפי שאנו רואין אף את מחיצות הבית שבין שני הבתים, כאילו הן עולות ומפרידות בין שני הגגות.

הרי, שאמרת משמיה דשמואל דאמרינן גוד אסיק מחיצתא אף במחיצות שאינן ניכרות. שהרי על כרחך המדובר הוא בגג הסמוך לחבירו, שאין ניכרות בו מחיצות הבתים. כי אם לא היו הגגות סמוכים, אלא היו רחוקים במידה כזאת שהיו המחיצות ניכרות, איך היו דורסים מגג לגג.

אמר להו

רב יוסף:

אנא

לא אמרתי לכם כמו שאמרתם.

אלא

הכי אמרי לכו

[כך אמרתי לכם] משמיה דשמואל:

לא שנו

שיש חילוק בין הגג הרחב לצר,

אלא שיש מחיצה

ממש

על

גג

זה

הרחב, מכל סביבותיו, חוץ מאותו מקום שהוא דבוק לגג הצר,

ומחיצה על זה

הגג הצר משלשת רוחותיו, ופרוץ הגג הצר במלואו ברוח הרביעית שכנגד הגג הרחב.

דגדול מישתרי

ניתר הוא

ב

אמצעות ה

גיפופי

, שהן מחיצות ממש על הגג, ופתח ביניהן. ולפיכך, מותר הוא.

ו

אילו הגג ה

קטן

, שאין לו כלל מחיצות ברוח הרביעית, הרי הוא

נפרץ במלואו

למקום האסור לו, ולפיכך אסור הוא.

אבל

אם

אין מחיצה לא על זה ולא על זה

-

שניהם אסורים

.

והטעם: הקטן אסור, כיון שאי אפשר כלל לומר "גוד אסיק" במחיצות שאינן ניכרות [ואף שמואל מודה בזה, לדעת רב יוסף].

ואף הגג הגדול - למרות שהמחיצות של הבית הרחב ניכרות משני צדדיו, ויש לומר בהן גוד אסיק - בכל זאת הוא אסור בטלטול, כיון שאין לו פתח ניכר, שאין דרך לעשות כך פתח.

ולפיכך אינו פתח אלא פירצה, ואסור.

ואקשי ליה אביי לרב יוסף:

והא "דיורין"

אמרת לן

, ועל כרחך מחמת דריסתם של הדיורים מתבטלת המחיצה של הגג הקטן, ולא כדאמרת שהדבר תלוי במחיצות שעל הגג.

אמר ליה רב יוסף:

אי אמרי לכו "דיורין"

, אם אכן הזכרתי "דיורין" בדברי שמואל, הרי על כרחך אינו מפני החילוק שבין רחב לצר, שברחב מותר לטלטל ובצר אסור.

אלא לענין טלטול של בני הגג הרחב בגג הקטן הוא שתלה שמואל דינו בדיורין.

ו

הכי אמרי לכו: לא שנו

שבני הגג הרחב מותרין בטלטול בגגם, ואסורין בטלטול בגג הצר, מפני שהגגין כל אחת רשות לעצמה, ולא עירבו -

אלא שיש מחיצה ראויה לדירה

[קיימת וקבועה - ריטב"א]

על זה

[הגג הרחב], ו

מחיצה ראויה לדירה על זה

[הגג הצר].

ד

הגג ה

גדול מישתרי

לטלטל בו לבני הגג הגדול

בגיפופי, ו

אילו

קטן נפרץ במלואו

, ולכן אף בני הגג הגדול אסורים בטלטול בגג הקטן, מפני שלא עירבו עמהם.

אבל

אם

יש מחיצה ראויה לדירה על

היקף הגג

הגדול, ו

מחיצה ש

אין ראויה לדירה על

הגג

הקטן

-

אפילו

על הגג ה

קטן שרי לבני גדול

לטלטל בו!

מאי טעמא?

כיון ד

בני הקטן

לא עבוד מחיצה

הראויה לדירה כפי שעשו בני גג הגדול -

סלוקי סליקו

, הרי זה כאילו סילקו בני הגג הקטן את

נפשייהו מהכא

, מהגג הקטן, ומחלו את רשותם לבני הגג הגדול, שהרי גילו בדעתם שאין הם דרים שם.

והוי הך דינא

כהא דאמר רב נחמן

לדעת רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג:

אם

עשה

האחד

סולם קבוע לגגו

, והאחרים לא עשו -

הותר

האחד

בכל הגגין כולן!

שכיון שהשאר לא עשו סולם לעליה על הגג, גילו בדעתם שאין הם דרים שם, ומחלו את רשותם לזה שעשה.

אמר אביי

: אם

בנה עליה על גבי

כל גג

ביתו, ועשה לפניה דקה

, מחיצה נמוכה, גבוהה

ארבעה

טפחים [ראה ר"ח וריטב"א, והגהות על הריטב"א] -

הותר בכל הגגין כולן

, שגילה בדעתו שהוא מחזיק בגגיהן. והם, שלא עשו כן, מחלו את השימוש בגגים לגביו, ונעשו כל הגגין כאילו הם רשות שלו.

אמר רבא: פעמים שהדקה

[כלומר: בנית העליה כולה עם הדקה שלפניה - גאון יעקב] גורמת

לאיסור

טלטול בגגין. עד שאפילו רבי מאיר, הסובר שכל הגגין רשות אחת הן, ומותר לטלטל מזה לזה, הכא הוא אוסר.

היכי דמי?

כגון

דעבידא

שעשה את פתח עליתו

להדי

בכיוון

תרביצא דביתיה

[לצד של גינת ביתו], ואילו לצד הגגין היתה עליתו סתומה ללא פתח.

ובכך הרי זה כאילו

דאמר

העושה את העליה: