Rashi sobre Taanit 9b (ט:) — o comentário online

אקרויה – היו מקרין אותו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד שרוצין לעונשן בשמים משום דמכספי ליה:

קבל עליו – רב שימי שתיקותא מלהקשות עוד:

יכול לכל – כלומר יכול אין נותן מטר אא"כ הכל צריכין לו:

ת"ל לאיש – אפילו בשביל אחד:

אי לאיש יכול לכל שדותיו – כלומר אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו:

ת"ל שדה – אפי' אינו צריך אלא בשדה אחד:

אי בשדה יכול עד שיצטרך לכל השדה ת"ל עשב – אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד (עשב) בשביל ירק אחד יורד עליו מטר:

וסייר – מעיין:

מישרא – ערוגה:

עושה לו חזיז – לכל צדיק הבא בעולם הזה להריק לו גשמים על שדותיו ברישא בעי מאי חזיזים לשון רבים והדר בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו דקרי חזיזי:

ה"ג עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא – דתותי עיבא כלפי הארץ:

נהילא – כמו קיטמא נהילא (חולין נא:) שהיא דקה גשמים דקים כקמחא נהילא שהיא דקה הבאין תחילה למטר ואח"כ בא מטר:

אתי מיטרא – גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא פוסקין מיד:

מהולתא – שמתחילה יוצא קמח דק ולבסוף סובין גסין:

חריא דעיזי – ריעי של עזים בתחילה יוצאה גסה ולבסוף דקה ופוסק:

דתמרי – דבש עושין מהן:

ובבלאי לא עסקי – כלומר יכולין הן לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול ובלא טורח:

מצערים – בשלשול דאמרו (גיטין דף ע.) תמרי משחנן ומשלשלן:

מלא צנא דסכיני בזוזא – שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה ומצערים אותן:

ממימי אוקיינוס – כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנאמר ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה:

מלוחין הן – ואין תבואה גדילה מהן:

יזקו מטר לאדו – רקיעין מוציאין מים לעבים:

יזקו – כמו יצוקו צק לעם ויאכלו (מלכים ב ד׳:מ״א):

חשרת מים עבי שחקים – העבים מחשרין כלומר משירין המים לארץ:

ללמדך – אקרא דלקמן קאי ואומר מכין הרים לא גרסינן הכא:

ואומר מכין הרים – לא גרסינן הכא:

ואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה – כלומר ממים העליונים ורבי יוחנן מים העליונים אתא לאשמועינן דאי לאו רבי יוחנן הוי אמינא דהכי קאמר מעליות שהקדוש ברוך הוא עומד בהם הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקיינוס:

כרבי יהושע – דאמר ממים העליונים:

ור' אליעזר – אמר לעולם מעליותיו של הקב"ה כרבי יוחנן וכו':

תהומות – מים של מטה כדכתיב תהומות יכסיומו (שמות טו):