Chulin 41a — o Talmud em português

אבל

ב

זבח

אחר,

לא.

לפי שהוא אוסרו לפני סוף השחיטה.

ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

כלל,

מאי אריא חטאת העוף, אפילו חטאת בהמה

וקרבנות אחרים

נמי

אין יכול לאוסרם! ואף שיש לומר, שנקטה הברייתא חטאת לאפוקי משלמים שיש לבעלים כח לאוסרם, הרי זה דוחק לתרץ כך, שאם כן, היה לברייתא לנקוט עולה, שהיא שכיחה יותר מחטאת, ולא עלה על דעתינו לתרץ כך אלא כשלא היתה לנו ברירה.

ומתרצינן: אף שלדעת רב נחמן אין אדם אוסר בהמת חבירו, יכול הוא לאסור אפילו קדשי קדשים שאין לו עליהם בעלות ממונית, ד

כיון דקניא ליה לכפרה

-

כדידיה דמיא,

שהחטאת והאשם מכפרים ואף עולה מכפרת על ביטול עשה, ואין למצוא קרבן שתגמר שחיטתו לפני שחל עליו איסור עבודה זרה אלא חטאת העוף באופן שהעמדנו.

תא שמע

קושיא על רב נחמן ממה ששנינו במשנתנו:

שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו, ואחד לשום דבר כשר

-

שחיטתו פסולה

משום איסור עבודה זרה מדרבנן. ולכאורה, אחד מהשוחטים לא היה בעלים על הבהמה, ומשמע שאפילו אם השוחט לשם הרים לא היה בעליה - היא אסורה, ולפי רב נחמן היה צריך להיות, שאותו שוחט שאינו בעלים על הבהמה לא יאסור ! ומתרצינן:

הכא במאי עסקינן, דאית ליה

לשוחט לשם הרים

שותפות בגוה

ואוסר את חלקו, וכל הבהמה נאסרת מפני שחלקו מעורב בה .

תא שמע

קושיא על רב נחמן ממשנה אחרת [גיטין נב ב]:

המטמא

טהרות על חבירו ומפסידם בכך,

והמדמע

[המערב תרומה בחולין] של חבירו ובכך מוריד את ערך החולין, כי עתה הם מותרים רק לכהנים מפני תערובת התרומה,

והמנסך

יין של חבירו לעבודת כוכבים - פטור מלשלם על הנזק מהתורה מפני שזה היזק שאינו ניכר, ורבנן קנסו אותו ואמרו, שאם היזק

בשוגג

-

פטור, במזיד

-

חייב.

ומקשינן: לפי רב נחמן אין המנסך מזיק כלל, כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף כשעושה מעשה!

ומתרצינן:

הכא נמי דאית ליה שותפות בגוה

ואוסר את שלו, ומזיק את חבירו בכך שיין נסך שלו מעורב ביין של חבירו.

מחלוקת רב הונא ורב נחמן, היא

כתנאי.

דתניא:

עובד כוכבים שניסך יינו של ישראל בפני עבודת כוכבים

-

אסרו

בהנאה, כי אדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה, ואין חשיבות לכך שהניסוך לא היה בפני העבודת כוכבים.

רבי יהודה בן בתירא ורבי יהודה בן בבא מתירין

אותו מפני שני דברים

:

אחד, שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים.

ואחד, שיכול לומר לו: לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי

436 .

תנאים אלו נחלקו אם אפשר לאסור דבר של חבירו על ידי מעשה, ורב הונא סובר כתנא קמא.

ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי

: באמת נחלקו תנאים אם אדם אוסר דבר שאינו שלו, אבל

אפילו למאן דאמר

-

אדם אוסר דבר שאינו שלו,

וכשראינו אדם זובח או מנסך את של חבירו - נאסר הדבר,

הני מילי

ב

כותי

שבודאי התכוין לנסך,

אבל ישראל

שזבח בהמת חבירו לעבודה זרה, יש לנו ללמד עליו זכות שלא נתכוין לעבודה זרה, אלא

לצעוריה

לבעל הבהמה

קא מיכוין,

שיחשוב שבהמתו נאסרה .

תא שמע

קושיא עליהם:

שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו, ואחד לשום דבר כשר

-

שחיטתו פסולה.

ואפילו לא היה השוחט לשם הרים בעל הבהמה - הוא אוסר, ומדוע לא נאמר שהתכוין רק לצער את בעל הבהמה ! ומתרצינן: מה שאמרו האמוראים שמלמדים זכות על השוחט לשם עבודה זרה שנתכוין לצער, אין זה אלא בישראל שהוא בחזקת כשרות, אבל

הכא במאי עסקינן, בישראל מומר

שכבר עבד עבודה זרה פעם אחת, ואין ללמד עליו זכות .

תא שמע: המטמא והמדמע והמנסך בשוגג

-

פטור, במזיד

-

חייב.

ומדוע אין אומרים שלא התכוין לנסך אלא לצער, ולא עשה נזק!

ומתרצינן:

הכא נמי בישראל מומר

שבודאי התכוין לנסך.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי

שאלה זו: ישראל שהוא בחזקת כשרות, ובא לשחוט לעבודה זרה את בהמת חבירו ו

התרו בו

שלא יעבוד עבודה זרה

וקבל עליו התראה

ושחט לעבודת כוכבים

מאי?

האם גם במקרה זה נלמד עליו זכות שלא התכוין אלא לצער את חבירו, והוא לא חייב מיתה והבהמה לא נאסרת?

אמר ליה

רב אשי: אין אדם חייב מיתה בבית דין עד שיתרו בו שחייב מיתה על העבירה, ויאמר יודע אני ועל מנת כן אני עושה שאמות, ואם ב

התיר עצמו למיתה קאמרת

את שאלתך כששוחט בהמת חבירו, בודאי שבמקרה זה אין לומר שהתכוין לצערו, שהרי

אין לך מומר גדול מזה

440 .

מתניתין:

משנה זו עוסקת במקומות ובאופנים שאין לשחוט משום חשד שחיטה לעבודה זרה .

אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות,

שלא יאמרו ששוחט לשר של הים או הנהר,

ולא לתוך כלים,

שלא יאמרו שמקבל את הדם על מנת לזרוק אותו לעבודה זרה .

אבל שוחט הוא לתוך עוגה

[גומא]

של מים,

כי אז הדם לא ראוי לזריקה.

ו

כן מותר לשחוט

בספינה על גבי כלים

שקצה אחד שלהם בספינה והקצה השני מחוץ לספינה והדם נשפך לים , כי מבינים שלא שוחט לשר של ים אלא עושה כך שלא ללכלך את הספינה. אבל גם בספינה אין לשחוט לתוך כלים ואין לשחוט ישר לתוך הים .

אין שוחטין לגומא כל עיקר, אבל עושה גומא בתולך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה.

בגמרא מבואר פירוש המשנה.

ובשוק לא יעשה כן

אף שהדבר מותר בבית,