Chulin 40a — o Talmud em português

היו

שנים אוחזין בסכין

אחד

ושוחטין, אחד

שחט

לשם אחד מכל אלו, ואחד

שחט שחיטה רגילה שהיא

לשם דבר כשר,

שחיטתו פסולה .

גמרא:

שנינו במשנתנו: השוחט לשם הרים - שחיטתו פסולה.

ודייקינן:

פסולה, אין,

ואסורה באכילה כדין נבלה. אבל ל

זבחי מתים, לא

נחשבת. וטעם הדבר הוא שהתורה אמרה "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים" [דברים יב ב]. ודורשים שרק האלילים שעל ההרים אסורים ולא ההרים עצמם אף אם עשו אותם לעבודה זרה, וכשם שההרים לא נאסרים כך התקרובת שנעשתה לשמם לא אסורה.

ורמינהי

סתירה לכך ממה ששנינו:

השוחט לשום הרים, לשום גבעות, לשום ימים, לשום נהרות, לשום מדברות, לשום חמה ולבנה, לשום כוכבים ומזלות, לשום מיכאל השר הגדול

שבכל בריותיו של הקב"ה,

לשום שילשול

[תולעת]

קטן

שבבריות,

הרי אלו זבחי מתים.

ומוכח מהברייתא שאיסור זבחי מתים חל אף כשמקריב לשם הרים!

אמר אביי: הא

דמתניתין ב

דאמר

השוחט שמקריב

להר

עצמו, שאז אין איסור זבחי מתים , ורבנן גזרו בדבר איסור אכילה משום שזה דומה לזבחי מתים.

הא

דברייתא ב

דאמר

שמקריב

לגדא דהר

[המלאך הממונה על ההרים]. וכל הברייתא מדברת בשוחט למלאכים של הדברים הנזכרים .

דיקא נמי

: שהברייתא עוסקת במלאכים

דקתני דומיא דמיכאל שר הגדול. שמע מינה

שגם הדברים האחרים הם מלאכים. ואף שיש לנו לימוד מהתורה שבעלי חיים לא נאסרים באיסור עבודה זרה , והמלאכים הם כבעלי חיים, והיה לנו להתיר את תקרובתם כמו את תקרובת ההרים, אין הדבר כן, כי בעלי חיים נקראו בתורה בשם אלוהים ולכן תקרובתם אסורה, אף שבהם לא חל איסור עבודה זרה, אבל ההרים הופקעו משם אלוהות .

הגמרא מביאה לכאן סוגיא העוסקת בדינה של תקרובת עבודה זרה שאינה של בעל התקרובת.

ההרים ובעלי החיים לא נאסרים באיסור עבודה זרה כשבעליהם השתחוה להם.

אמנם אם עשה בהם מעשה, כגון שחפר בקרקע בורות לעבודה זרה והשתחוה להם - אסרן. [עבודה זרה נד ב].

אדם שהשתחוה לדבר של חבירו - אין אוסרו כי זה הכלל בכל התורה , שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו . נחלקו אמוראים בסוגיתנו, האם אדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה.

אמר רב הונא: היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים,

ובא להקריבה לעבודת כוכבים, אף שלא הגביה אותה, ולא עשה בה אפילו קנין גזילה ,

כיון ששחט בה סימן אחד

אף שעדיין לא פקע ממנה שם בעל חי -

אסרה

בהנאה,

שדי

במעשה קטן זה כדי לאסור בעלי חיים באיסור עבודה זרה, ואף די בו כדי לאסור אפילו דבר שאינו שלו.

ואמרינן: רב הונא

סבר לה כי הא

דרבי יוחנן, ויש בדבריו חידוש נוסף.

דאמר עולא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו

חכמים:

המשתחוה לבהמת חבירו

-

לא אסרה,

ואפילו איסור הקרבה על גבי המזבח אין בה , אם

עשה בה מעשה

ושחטה -

אסרה

אפילו להדיוט .

מדברי רבי יוחנן למדנו שאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה, ורב הונא הוסיף שאף אם שחט סימן אחד ועשה מעשה קטן - אוסר.

איתיביה רב נחמן לרב הונא

מברייתא:

השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודת כוכבים

בשוגג -

חייב שלש חטאות

משום חילול שבת ומשום שחיטת קדשים בחוץ ומשום עבודה זרה, שבשלשתן הוא חייב כרת על זדונן, ואף שהבהמה אסורה בהנאה, אין הוא נפטר מחילול שבת משום שכל המקלקלים פטורים בשבת, כי הוא מתקן לבני נח ומתיר להם את הבשר מאיסור אבר מן החי .

ומקשה רב נחמן:

ואי אמרת: כיון ששחט בה סימן אחד

לעבודה זרה -

אסרה

419 , אשחוטי חוץ לא ליחייב

חטאת, שכן משעה שאסרה באיסור עבודה זרה נפקעת הקדושה מהבהמה ,