Chulin 20b — o Talmud em português

אבל למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה,

שהעוף אף הוא חייב בשחיטה מן התורה, מודה רמי בר יחזקאל, שלשיטתו

יש עיקור

סימנים בעוף.

אמר ליה

רב אשי לרב אחא בריה דרבא:

אדרבה, איפכא מסתברא!

למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה,

הרי כיון שכל השחיטה של עוף אינה מפורשת בתורה אלא שנאמרה בעל פה למשה בסיני,

איכא למימר דהכי אגמריה

, כך נמסר למשה,

דאין עיקור,

שבשחיטת עוף אין פסול של עיקור סימנים.

ואפילו למאן דאמר

ששחיטת עוף למדנו מהיקש שכתוב בתורה "זאת תורת הבהמה והעוף", הוקש עוף לבהמה, לומר שהעוף חייב בשחיטה

כבהמה.

מכל מקום, כיון ששחיטת העוף נאמרה בסיני, שהרי כל ההיקשים נאמרו בסיני, יש לומר, שבסיני נאמר למשה בעל פה ד

לענין עיקור לא ליהוי

עוף

כבהמה.

אלא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים,

שתקנו מצות שחיטה בעוף,

מהיכא גמירי לה

, על מה הסמיכו חכמים תקנתם?

מבהמה!

לפי שהבהמה חייבת בשחיטה תקנו גם בעוף. ואם כן,

כולה מילתא כבהמה

, לכל דיני השחיטה דין העוף צריך להיות כבהמה ובכלל זה עיקור סימנים, שיפסול בשחיטת עוף כמו בבהמה.

אמר רבינא: אמר לי רבא בר קיסנא, הא דתני רמי בר יחזקאל

ש

אין עיקור סימנין בעוף, לא אמרן אלא במליקה.

שכיון שהמליקה שונה מהשחיטה לענין פסול "דרסה" ו"חלדה" שאינם פוסלין בה, כדלקמן, הוא הדין שלא יפסול בה עיקור סימנים.

אבל בשחיטה

מודה רמי בר יחזקאל ש

יש עיקור

סימנים אפילו בעוף.

ומקשינן:

והאמר רבי ירמיה אמר שמואל: כל הכשר בשחיטה

-

כנגדו בעורף כשר במליקה.

ודייקינן:

הא

מה ש

פסול

בשחיטה

פסול

גם במליקה, וקשיא לרבא בר קיסנא. שלדבריו עיקור סימנים פוסל בשחיטה ואילו במליקה אינו פוסל?

ומתרצינן:

ההוא

דרבי ירמיה אמר שמואל,

פליגא

על רבא בר קיסנא. שלדברי רבי ירמיה אכן גם בשחיטה אין עיקור סימנים, ורבא בר קיסנא לא סובר את הכלל של רבי ירמיה ששחיטה ומליקה תלויים זה בזה.

אמר זעירי: נשברה מפרקת

שמאחורי הצואר

ורוב

רוחב ה

בשר

שעל המפרקת אף הוא נחתך

עמה,

הרי זו

נבלה

ולא טרפה. ואפילו לא מתה עדיין הרי היא כאילו מתה ומטמאת כבר מעכשיו כנבלה. ואף אם ישחטנה לא תועיל השחיטה כדי לטהר אותה מידי נבלה.

אמר רב חסדא: אף אנן נמי תנינא

במשנה כדעת זעירי. דתנן:

מלק

עוף קדשים

בסכין

ולא בצפורן הרי העוף נבלה, ו

מטמא

את ה

בגדים

שלובש האדם בשעה שהעוף הזה נמצא ב

בית הבליעה

שלו, כדין נבלת עוף שאינה מטמאה במגע אלא כשהאדם אוכל ממנה, וכשהיא מגיעה לבית הבליעה אז היא מטמאת אותו ואת בגדיו.

ואי אמרת

נשברה מפרקת ורוב בשר

טרפה הויא

ולא נבלה, למה יהא עוף זה שנמלק בסכין נבלה? הרי יש לומר,

מליקתה

בסכין, אף על פי שאינה נחשבת למליקה, מכל מקום,

זו היא שחיטתה.

ו

תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה,

ככל שחיטה הנעשית בסכין.

ודחינן:

אמרי

ליישב:

התם,

במולק בסכין, ולכן היא נבלה,

משום דלאו שחיטה היא כלל.

מאי טעמא?

רב הונא אמר: מפני שהיא מחליד.

שאם מולק בסכין, הרי הסכין כשהיא שוחטת את הסימנים, היא מכוסה מלמעלה על ידי שני חלקי העצם של המפרקת, כיון שנחתכה לפני כן, ולא נפרדו חלקיה זה מזה כבכל שחיטה במקום הצואר שמקום השחיטה מתרחב, אלא נשארו צמודים. והרי זו "חלדה", שפוסלת את השחיטה.

רבא אמר: מפני שהוא דורס

את הסימנים, ואינו מוליך ומביא את הסכין עליהם אלא לוחץ בחזקה עם הסכין על הסימנים כדרך שעושים עם הציפורן במליקה. שהרי הוא עשה מליקה בסכין ולא שחיטה ובתור שחיטה. הרי שיש כאן פסול של "דרסה".

ודנה הגמרא:

מאן דאמר: מפני שהוא מחליד, מאי טעמא לא אמר מפני שהוא דורס?

ומתרצינן:

קסבר,

ה

מוליך ומביא במליקה, כשר.

ואם כן, מה ששנינו במולק בסכין שמטמא בגדים נאמר גם באופן שהוליך והביא את הסכין, שהרי גם זה נחשב למליקה. וממילא אי אפשר לומר שבתור שחיטה הוא פסול משום דורס.

עוד דנה הגמרא:

ומאן דאמר מפני שהוא דורס, מאי טעמא לא אמר מפני שהוא מחליד? אמר לך: חלדה

שפוסלת בשחיטה,

היכי דמי? כחולדה הדרה בעיקרי

ה

בתים, דמכסיא.

שמסתתרת בחורי הבתים ומכוסה לגמרי.

הכא,

במלק בסכין, אף על פי שחלקי העצם אינם פרודים זה מזה, מכל מקום,

הא מיגלא

הסכין, שהרי דרך החתך של העצם אפשר לראות את הסכין בשעת שחיטה.

אמר רבא: אי קשיא לי

על זעירי,

הא קשיא לי

: כיצד הוא אומר שלאחר שנשברה המפרקת ורוב בשר היא מטמאה כנבלה משום שהיא כמתה? אם כן, איך אמרה תורה לעשות מליקה בעוף קדשים? והרי לפני המליקה של הסימנים הוא שובר את המפרקת ורוב בשר,

וכי

מאחר שהיא כבר

מתה

על ידי שבירת המפרקת ורוב בשר, כיצד הוא

עומד ומולק?!

אך אם היינו אומרים ששבירת המפרקת ורוב בשר אינה אלא טריפה, שייך להמשיך אחר כך ולמלוק, כיון שיש בעוף עדיין חיות.

אמר ליה אביי

לרבא:

ותקשי לך

: בכל

עולת העוף דבעיא שני סימנין

במליקתה, כיצד אמרה התורה שחייב למלוק גם את הסימן השני?

וכי

מאחר שהיא כבר

מתה

בסימן הראשון, שהרי העוף מת על ידי חיתוך סימן אחד [כפי שמוכח מתוך זה שעוף חולין שחיטתו בסימן אחד בלבד], כיצד הוא

עומד ומולק

את הסימן השני?

אמר ליה

רבא לאביי:

התם,

בעולת העוף, מליקת הסימן השני אין עליה שם "מליקה", לפי שאינה אלא

כדי לקיים בה מצות הבדלה.

שמצות עולת העוף היא השיבדיל בה את הראש מהגוף כדלקמן בסוגיא.

ודנה הגמרא:

אי הכי,

ה

עור

שבצואר עולת העוף

נמי

יהא חייב לחתוך אותו, כדי לקיים מצות הבדלה. והרי לא מצינו מי שסובר כן?

ומתרצינן:

כל המעכב בשחיטה,

דהיינו, הסימן השני, שאם הוא אינו קיים אין השחיטה כשרה אפילו בסימן הראשון,

מעכב בהבדלה,

הרי הוא בכלל מצות הבדלה וחייבין לחותכו.

וכל שאינו מעכב בשחיטה

העור, שאף אם אינו קיים בכלל אפשר לשחוט את הסימנים,

אינו מעכב בהבדלה

של עולת העוף.

ומקשינן:

והא מיעוט

האחרון של ה

סימנים

בעולת העוף,

לרבנן,

דסבירא להו לקמן שצריך לחתוך במליקה את כל הסימנים בעולת העוף ולא מספיק שיחתוך רובם בלבד,

דלא מעכבי בשחיטה

, שהשחיטה כשרה בחיתוך רוב הסימנים בלבד והמיעוט אינו מעכב,

ומעכבי בהבדלה,

שצריך לחתוך גם המיעוט כדי לקיים מצות הבדלה?

ומתרצינן:

אלא אימא: כל שישנו בשחיטה,

ובכלל זה גם מיעוט הסימנים, שאף על פי שאינם מעכבים את השחיטה הרי לכתחילה מצוה לשחוט את כל הסימנים ולא רק את רובם,

ישנו בהבדלה

. ולכן סברי רבנן, שבעולת העוף צריך לחתוך את כל הסימנים במליקה.

וכל שאינו בשחיטה

[העור], שאף לכתחילה אין מצוה לשחוט אותו,

אינו בהבדלה.