Chaguigá 21b — o Talmud em português

אבל רישא

, כשמטביל כלי בתוך כלי,

דמיא אקפויי מקפו ליה למנא

[שהמים מציפים ומקיפים, ומגביהים בכך את הכלי הפנימי בתוך החיצון] ובאים המים ביניהם, אימא

לא הויא חציצה

.

לפיכך:

צריכא

משנתנו להשמיענו שאפילו הכי, חוששים בקודש לחציצה שכזאת, ולכן מנתה את שתי החציצות הללו בנפרד.

ומבארת עתה הגמרא:

דברי

רבי אילא

שאמר לפרש טעם הרישא של המשנה שאין מטבילין קודש בתוך קודש משום חציצה - הם

לטעמיה

[לשיטתו], שאמר: עשר מעלות בלבד נשנו במשנתנו. ואילו אם נמנה את המעלות, נמצא אחת עשרה מעלות במשנתנו.

אלא שלדעת רבי אילא, אף המעלה הראשונה משום חציצה היא, ולכן אין למנותה כמעלה נוספת על המעלה החמישית שבמשנתנו, המחלקת בדיני חציצה בין קודש לתרומה.

דאמר רבי אילא אמר רבי חנינא בר פפא

:

עשר מעלות שנו כאן

במשנתנו [מלבד המעלה הראשונה], וחלוקים הם לענין חולין שנעשו על טהרת הקודש, אם דינם כקודש או לא, וכך הוא דינם:

חמש ראשונות

:

א. אחוריים ותוך ובית הצביטה - כלי אחד הם אף לגבי טומאה דרבנן.

ב. הנושא את המדרס אינו נושא את הקודש.

ג. בגדי אוכלי תרומה מדרס הן לקודש.

ד. מתיר ומנגב, ומטביל, ואחר כך קושר [ובכלל מעלה זו שאין מטבילין כלי בתוך כלי משום חציצה].

ה. כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה.

חמש מעלות אלו, הן

בין לקודש, בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש

.

ואילו חמש

אחרונות

:

א. הכלי מצרף מה שבתוכו.

ב. הרביעי לטומאה פסול.

ג. נטמאה אחת מן הידים הרי זה מטביל את שתיהן.

ד. איסור אכילת אוכלין נגובין בידים מסואבות.

ה. אונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה.

חמש מעלות אלו הן

לקודש

בלבד,

אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש

.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא

חלוקים חמשת המעלות הראשונות מחמשת האחרונות לענין חולין שנעשו על טהרת הקודש?

כי

חמש

מעלות

קמייתא

[הראשונות], כיון

דאית להו דררא דטומאה דאורייתא

[יש בהם חשש טומאה מדאורייתא], לפיכך

גזרו בהו רבנן בין לקודש

ו

בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש

.

בחמש מעלות הראשונות - מלבד הראשונה, הנכללת בחמישית - יש חשש טומאה דאורייתא:

במעלה השניה "אחוריים ותוך ובית הצביטה כלי אחד הן", ביאר רש"י שאף על פי שאין הנידון אלא בטומאת הכלי ממשקין הטמאים ומטמאים רק מדרבנן [שהקילו בה לענין תרומה ולא הקילו לענין קודש, וכפי שנתבאר בהערה במשנה], מכל מקום, הואיל וטעם טומאת המשקין הוא משום גזירה מחמת משקים של זב וזבה, שהן טמאים מדאורייתא, הרי זה בעיקרו חשש טומאה דאורייתא.

במעלה השלישית: הנושא את המדרס אינו נושא את הקודש. כיון שטעם הטומאה משום מעשה שהיה שנפל לתוכו. וכשנופל לתוכו הרי הוא מטמאו מדאורייתא.

במעלה הרביעית: בגדי אוכלי תרומה מדרס הן, כיון שסיבת הטומאה היא משום חשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה, והיא הרי מטמאת מן התורה.

במעלה החמישית [ובמעלה הראשונה לדעת רבי אילא]: דיני חציצה, כיון שחציצה גמורה מעכבת מן התורה.

במעלה הששית: כלים הנגמרין בטהרה צריכים טבילה, כיון שהאיסור הוא משום חשש רוק של עם הארץ שנפל עליו, ויסוד טומאת רוקו של עם הארץ הוא משום חשש טומאת זב, שהוא מטמא מדאורייתא.

ואילו בחמשת המעלות

בתרייתא

[האחרונות], כיון

דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא

[אין בהם חשש טומאה מדאורייתא], לפיכך:

גזרו בהו רבנן

רק

לקודש

, ואילו

לחולין שנעשו על טהרת הקודש, לא גזרו בהו רבנן

בחמש המעלות האחרונות אין חשש טומאה דאורייתא:

במעלה השביעית: הכלי מצרף מה שבתוכו, מפני שהוא סובר כרבי יוחנן בפסחים לט א שצירוף מדרבנן הוא.

במעלה השמינית: רביעי לטומאה.

לדעת רש"י, שרביעי לטומאה אינו אלא מדרבנן, הביאור הוא כפשוטו, שהרי כל טומאה זו דרבנן היא, ואין בו שום חשש דאורייתא. ומכאן הוכיח רש"י את שיטתו, שרביעי בקודש אינו אלא מדרבנן. וביאור שיטת התוס' בהערה.

במעלה התשיעית: נטמאת אחת מן הידים מטביל את שתיהן. כיון שכל עיקר טומאת ידים אינו אלא מדרבנן.

במעלה העשירית: אכילת אוכלים נגובים בידים מסואבות, הרי כל עיקר טומאת ידים רק מדרבנן היא.

במעלה האחת עשרה: אונן ומחוסר כפורים שצריכים טבילה, עיקר טבילה זו אינה אלא מדרבנן.

רבא

, נחלק על רבי אילא דלעיל, ו

אמר

: אין הטעם במעלה הראשונה [אין מטבילין כלי בתוך כלי לקודש] משום חציצה. שהרי

מדסיפא

[המעלה החמישית]

הוי משום חציצה

, על כרחך

רישא

[המעלה הראשונה]

לאו משום חציצה

[וכפי שכבר הקשתה כן הגמרא לעיל].

ורישא

, המעלה הראשונה,

היינו טעמא

:

גזירה שלא יטביל מחטין וצינוריות

[מזלגות] טמאים כשהם נתונים

ב

תוך

כלי שאין בפיו

רוחב בשיעור

"כשפופרת הנוד

" [קנה שנותנים בפי נוד של עור, בקוטר שתי אצבעות].

וכל שאין בפי הכלי רוחב בקוטר של שתי אצבעות, הרי המים שבתוכו אינם נחשבים למחוברים למי המקוה, ונמצא שלא הוטבלו המחטין והצינוריות במי המקוה.

ו

כך שנינו במסכת מקואות, שהשיעור לחיבור מים למי המקוה הוא רק כשיש ביניהם חיבור של מים ברוחב כשפופרת הנוד:

תנן: עירוב מקואות

, של מקוה שאין בה מים בשיעור ארבעים סאה, עם מקוה מליאה שבצידה, כדי להכשיר את הטבילה גם במקוה החסירה, הוא רק באמצעות חיבור מים דרך נקב שהוא ברוחב

כשפופרת הנוד

-

כעוביה

וכחללה!