Versão em texto deste daf: original e tradução
Chaguigá 12a — o Talmud em português
Chaguigá 12a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Chaguigá 12a
ומקשינן:
השתא, דנפקא ליה
, שלמדנו
מ"למקצה השמים ועד קצה השמים
" שלא לשאול מה שיש חוץ למחיצות אלו, תיקשי:
"למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ
", שממנו יש ללמוד שאין לשאול מה היה קודם שנברא העולם -
למה לי!?
והרי אף שאלה זו היא ענין של "חוץ למחיצה"?!
ומשנינן:
מיבעי ליה
[ב"ח] למקרא זה
לכדרבי אלעזר
.
דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון
היה גבוה
מן הארץ עד לרקיע
.
שנאמר: למן היום אשר ברא אלהים אדם "על הארץ ולמקצה השמים
" [ב"ח]. הרי שהיה אדם עומד על הארץ, ומגיע עד קצה השמים.
וכיון שסרח
[חטא בעץ הדעת],
הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר: אחור וקדם צרתני
[שתי פעמים יצרתני, תחלה גבוה, ולבסוף שפל, רש"י]
ותשת עלי כפך
.
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון
כשהיה שוכב -
מסוף העולם ועד סופו היה
[ראשו למזרח ורגליו נוגעים במערב].
שנאמר: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ "ולמקצה השמים ועד קצה השמים
".
כיון שסרח, הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו
שנאמר: ותשת עלי כפך
.
ומקשינן:
אי הכי, קשו קראי אהדדי!
שהרי מקרא אחד משמע שהיה גבוה מן הארץ ועד השמים, וממקרא אחר משמע שהיה גובהו כשיעור מסוף העולם ועד סופו?!
ומשנינן:
אידי ואידי
-
חד שיעורא הוא
[הכל שיעור אחד הוא].
ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון
למעשה בראשית,
ואלו הן
:
א - ב:
שמים וארץ
.
ג - ד:
תהו ובהו
, מתבאר בגמרא לקמן.
ה - ו:
אור וחשך
.
ז - ח:
רוח ומים
.
ט - י:
מדת יום ומדת לילה
, כ"ד שעות בין שניהם [רש"י].
ומפרשת הגמרא מקור לכל זה:
שמים וארץ
נבראו ביום ראשון,
דכתיב
בדברים שנבראו ביום ראשון:
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
", ובסוף הענין כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
תוהו ובוהו
נבראו ביום ראשון,
דכתיב
בבריאת יום ראשון:
"והארץ היתה תהו ובהו
".
אור וחשך
נבראו ביום ראשון:
חשך
נברא ביום ראשון,
דכתיב
ביום ראשון:
"וחושך על פני תהום
".
אור
נברא ביום ראשון,
דכתיב
ביום ראשון:
"ויאמר אלהים יהי אור
".
רוח ומים
נבראו ביום ראשון,
דכתיב
ביום ראשון:
"ורוח אלהים מרחפת על פני המים
".
מדת יום ומדת לילה
נבראו ביום ראשון,
דכתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
".
תנא
בברייתא:
"תוהו
" - הוא
קו ירוק, שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך לעולם
[ב"ח]
ומנין שקו החושך מקיף את השמים,
שנאמר: ישת חושך סתרו סביבותיו
.
"בוהו
" -
אלו אבנים המפולמות
[לשון ליחלוח, רש"י]
המשוקעות בתהום, שמהן יוצאים מים
.
שנאמר: "ונטה עליה קו תהו, ואבני בהו
", הרי למדת: שה"תוהו" הוא קו, וה"בוהו" הוא אבנים.
ותמהינן:
ואור
-
ביום ראשון איברי!?
וכי ביום הראשון נברא האור?!
והכתיב: "ויתן אותם אלהים
[את השמש הירח והכוכבים, שהם מקורות האור]
ברקיע השמים
".
וכתיב
שנתנם שם ביום הרביעי,
"ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי
".
אלא
[ב"ח] יש לתרץ
כדרבי אלעזר
:
דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו
כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן
.
שנאמר: "וימנע מרשעים אורם
".
ולמי גנזו?
לצדיקים לעתיד לבוא!
שנאמר: "וירא אלהים את האור כי "טוב
",
ואין "טוב" אלא צדיק
.
שנאמר: אמרו צדיק כי "טוב
".
כיון שראה
ה
אור שגנזו
הקב"ה
לצדיקים, מיד
[ב"ח]
שמח
.
שנאמר: אור צדיקים ישמח
.
ושאלה זו, אימתי נברא האור, ואימתי החל האור לשמש -
כתנאי!
תנאים נחלקו בדבר:
דתניא:
אור שברא הקב"ה ביום ראשון
-
אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב
.
וחכמים אומרים
: אותו אור שברא הקב"ה ביום ראשון,
הן הן
ה
"מאורות
" האמורים ביום רביעי,
שנבראו ביום הראשון, ולא נתלו עד יום רביעי
.
וזהו שאמר הכתוב: "יהי" אותו האור, שנברא ביום ראשון, ל"מאורות ברקיע השמים" והן שני המאורות [רבינו חננאל].
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם
:
בחכמה
[ידיעת הדברים];
ובתבונה
[הבנת דבר חדש מתוך דבר ידוע];
ובדעת
[ישוב הדעת];
ובכח
הזרוע
; ובגערה
[בנזיפה, ומפרש לה לקמן];
ובגבורה
[גבורת הלב, רש"י];
בצדק; ובמשפט; בחסד; וברחמים
.
ומפרשת הגמרא מקור לכל זה:
בחכמה ובתבונה
נברא העולם,
דכתיב: "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה
"
בדעת
נברא העולם,
דכתיב: "בדעתו תהומות נבקעו
".
בכח ובגבורה
נברא העולם,
דכתיב: "מכין הרים בכחו, נאזר
[חגור, מצודות]
בגבורה
".
בגערה
נברא העולם,
דכתיב: "עמודי שמים ירופפו, ויתמהו מגערתו
" [כאשר יגער בהם המקום ינוחו במקומם, כאדם המתמיה מגערת המאיים עליו, ועומד על עמדו, מצודות].
בצדק ובמשפט
נברא העולם,
דכתיב: "צדק ומשפט מכון כסאך
" [הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט, מצודות].
בחסד וברחמים
נברא העולם,
דכתיב: "זכור רחמיך ה', וחסדיך, כי מעולם המה
", ודרשינן: כי מבריאת עולם המה [מהרש"א].
ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם, היה
העולם
מרחיב והולך כ
מו
שתי פקעיות של
חוטי ה
שתי
, ההולכות ומתרחבות באמצען.
עד שגער בו הקב"ה, והעמידו
שלא יתרחב עוד.
שנאמר: "עמודי שמים ירופפו, ויתמהו מגערתו
".
והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "אני אל שדי
" -
אני הוא שאמרתי לעולם די
.
איכא דאמרי
[ב"ח]
אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקב"ה את הים, היה מרחיב והולך, עד שגער בו הקב"ה, וייבשו
.
שנאמר: "גוער בים, ויבשהו, וכל הנהרות החריב
".
תנו רבנן
:
בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ
.
שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
", הרי שמים תחילה.
ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים
.
שנאמר: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים
", הרי ארץ תחילה.
אמר
[
ו
]
להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם
, שאתם אומרים: שמים תחילה ואחר כך ארץ, האם
אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית?!
ש
הרי
נאמר
על השמים שהם נקראים "עלייה", דכתיב
"הבונה בשמים מעלותיו, ואגודתו על ארץ יסדה
".
אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם
, שהארץ נבראת תחילה, האם
אדם עושה שרפרף
[כסא קטן, הדום לרגלים]
ואחר כך עושה כסא?!
הרי קודם יש לעשות את הכסא, ולפי גובהו להתאים לו את השרפרף.
שנאמר
על השמים שהם נקראים כסא, ועל הארץ שהיא נקראת הדום:
"כה אמר ה': השמים כסאי, והארץ הדום רגלי
"
וחכמים אומרים: זה וזה
[שמים וארץ]
כאחת נבראו
.
שנאמר: "אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים
.
קורא אני אליהם
[אל השמים ואל הארץ בעת בריאת העולם כדי שיבראו] -
יעמדו
, יבראו השמים והארץ,
יחדיו
".
ואידך
[בית שמאי ובית הלל] אמרי לך:
מאי "יחדו
" -
דלא משתלפי מהדדי
[אינם מתנתקים זה מזה].
ותמהינן:
מכל מקום
[ב"ח]
קשו קראי אהדדי
[קשה סתירת הפסוקים זה על זה], שהרי במקרא אחד משמע שהשמים נבראו תחילה, ובמקרא השני משמע שארץ נבראה תחילה?!
אמר
תירץ
ריש לקיש: כשנבראו
השמים והארץ,
ברא שמים ואחר כך ברא הארץ;
וכשנטה
את השמים ואת הארץ -
נטה הארץ ואחר כך נטה שמים
.
מאי "שמים
"?
אמר
פירש
רבי יוסי בר חנינא
: "שמים" הם נוטריקון:
"ששם מים
".
במתניתא תנא
: "שמים" הם נוטריקון:
"אש ומים
".
מלמד, שהביאן הקב"ה
לאש ולמים,
וטרפן
[עירבן]
זה בזה, ועשה מהן רקיע
.
שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא, כשהיו מהלכין בדרך
.
אמר לו: אתה, ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה
, וידוע
שהיה
נחום איש גם זו
דורש כל "אתין" שבתורה
האם יודע אתה -
"את" השמים ו"את" הארץ
-
מה היה דורש בהן?
אמר לו
כך היה דורש:
אילו נאמר
: "בראשית ברא אלהים
שמים וארץ
", בלי "את",
הייתי אומר: שמים וארץ
-
שמותן של הקב"ה
[ב"ח] הן.
אבל
עכשיו שנאמר: "את" השמים "ואת" הארץ
, הרי למדת:
"שמים
" הם
שמים ממש
, ו
"ארץ
" היא
ארץ ממש
.