Berachot 7a — o Talmud em português

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי

:

מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?

שנאמר [ישעיה נו ז]:

"והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי"

. "בית

תפילתם" לא נאמר, אלא

"בית

תפילתי", מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל

.

שואלת הגמרא:

מאי מצלי,

מהי תפילתו?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו

יגברו

רחמי על מידותי, ואתנהג עם בני במידת הרחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין

.

תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע

כהן גדול:

פעם אחת נכנסתי

ביום הכיפורים

להקטיר קטורת לפני ולפנים,

בקודש הקודשים,

וראיתי אכתריאל

יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רב ונשא, ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני!

אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך,

ויגברו הרחמים על מדת הדין,

ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין

.

ונענע לי בראשו,

כמודה בברכתי ועונה אמן. כלומר, שתפילתי נתקבלה.

וקא משמע לן,

בבקשה זו רצה הקדוש ברוך הוא ללמדנו,

שלא תהיה ברכת הדיוט קלה

בעיניך.

ולכן לא אמר לו "ברך את עמי ישראל" אלא "ברכני", להראות כאילו הוא כביכול רוצה את ברכתו.

ו

עוד

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי

מנין שאין מרצין

[מפייסין]

לו לאדם בשעת כעסו

?

דכתיב

[שמות לג יד]: "ויאמר

פני ילכו והנחתי לך

", וכך מתפרש פסוק זה:

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ואניח לך

.

שואלת הגמרא:

ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא,

וכי יש כעס אצל הקדוש ברוך הוא?

משיבה הגמרא:

אין,

אכן מצינו שהוא כועס,

דתניא

בברייתא, על הכתוב [בתהילים ז יב]:

"ואל זועם בכל יום"

.

וכמה

זמן נמשך

זעמו?

רגע

.

וכמה

הוא שיעור זמן של

רגע?

חלק

אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים

[חמישים ושמונה אלף]

ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, וזו היא "רגע"

. ;

ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה

שהקב"ה זועם,

חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה

[במדבר כז טז]:

"ויודע דעת עליון".

ויש לשאול:

השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?!

אלא, מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך

הוא כועס בה

, ועל כך נאמר שהיה "יודע דעת עליון".

והיינו דאמר להו

ה

נביא

מיכה [ו ה]

לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב,

ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'".

וביאור דבריו:

מאי,

מה הכוונה

"למען דעת צדקות ה'

"?

אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות

[צדקה]

עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל

[דהיינו מישראל ],

שריד ופליט.

והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק

[במדבר כג ח]:

"מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד

הכתוב

שכל אותן הימים לא זעם

ה'.

שואלת הגמרא:

וכמה

זמן נמשך

זעמו?

משיבה הגמרא:

רגע

.

וכמה

הוא שיעור זמן של

רגע?

אמר רבי אבין, ואיתימא

אמר זאת

רבי אבינא: רגע כמימריה.

כשיעור זמן אמירת המילה "רגע".

ומנא לן דרגע רתח,

ומנין לנו ששיעור זעמו הוא רגע?

שנאמר

[תהילים ל ו]:

"כי רגע באפו חיים ברצונו".

הרי שאפו נמשך 'רגע'.

ואי בעית אימא,

נלמד

מהכא

[ישעיה כו כ]:

"חבי כמעט רגע עד יעבור זעם".

התחבאי זמן מועט כרגע עד יעבור זעם. הרי שהזעם הוא רגע.

שואלת הגמרא:

ואימת רתח,

מתי היא השעה שהקדוש ברוך הוא כועס?

אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא,

בתוך שלש שעות ראשונות של היום,

כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא,

כאשר הכרבולת של התרנגול מלבינה, והתרנגול עומד על רגל אחת.

שואלת הגמרא:

כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי!

והרי מצב זה מצוי גם בכל שעה משעות היום, שלפעמים צבע הכרבולת מלבין, והתרנגול עומד כך על רגל אחת?

משיבה הגמרא:

כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי,

בכל שעות היום אם אירע שהכרבולת מלבינה נשארות בה כמו שורות אדומות, ואילו

בההיא שעתא, לית ביה שורייקי סומקי.

באותה שעה היא מלבינה כולה, ואין בה שורות אדומות.

מעשה הקשור בעניין זה:

ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה

[היה גר בשכנותו]

דרבי יהושע בן לוי,

ו

הוה קאי מצער ליה טובא בקראי,

והיה מצער הרבה את רבי יהושע בן לוי בשאלות מפסוקים שמוכח מהם כביכול כדעת הצדוקים.

יומא חד שקל

נטל רבי יהושע בן לוי

תרנגולא, ואוקמיה בין כרעיה דערסא, ועיין בה.

העמידו בין רגלי המיטה, והביט עליו, כי

סבר

שיוכל להבחין על פי הסימנים בתרנגול מהי השעה שהקב"ה כועס, ו

כי מטא ההיא שעתא,

כאשר תגיע השעה שהקב"ה כועס,

אלטייה

[אקללנו]. אך לבסוף,

כי מטא ההיא שעתא ניים,

נרדם רבי יהושע בן לוי.

אמר

רבי יהושע בן לוי:

שמע מינה, לאו

אורח ארעא למעבד הכי,

שאין זה דרך ארץ לעשות כן [כלומר, אין זה מעשה הולם], שהרי

"ורחמיו על כל מעשיו" כתיב

[תהילים קמה ט], ו"כל" כולל גם את הרשעים,

ו

כן

כתיב

[משלי יז כו]:

"גם ענוש לצדיק לא טוב"

, שאין זה טוב ונכון שצדיק יעניש, ויהא אדם נענש בשבילו.

תנא

, שנינו בברייתא

משמיה דרבי מאיר

: בבוקר,

בשעה שהחמה

[שהשמש]

זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה, מיד כועס הקדוש ברוך הוא

.

ו

עוד

אמר רבי יוחנן משום

[בשם]

רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם,

כשאדם מוכיח ומכניע את עצמו, הוא גורם בכך לעצמו לחזור בתשובה

יותר מכמה מלקיות

שיקבל מאחרים.

שנאמר

[הושע ב ט]

"ורדפה את מאהביה

ולא תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא,

ואמרה: אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה

".

וריש לקיש אמר

: טובה מרדות אחת בלבו של אדם

יותר ממאה מלקיות, שנאמר

[משלי יז י]:

"תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה".

ההכנעה שבאה על ידי גערה עצמית ניכרת על המבין, יותר ממאה מכות שמכים את הכסיל.

ו

עוד

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך, ונתן לו,

ועליהם נאמר [שמות לג יז]: "גם את הדבר הזה אשר דברתי אעשה".

א.

ביקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו

. ומנין שביקש זאת משה?

שנאמר

[שם טז]: "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך

הלוא בלכתך עמנו"

, דהיינו, שתשרה השכינה על ישראל.

ב.

בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים,

ונתן לו

, ומנין שביקש זאת?

שנאמר

[שם בהמשך הפסוק]:

"ונפלינו אני ועמך

מכל העם אשר על פני האדמה", דהיינו, שבהשראת השכינה נהיה נבדלים משאר אומות העולם.

ג.

בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא,

דרך הנהגת משפטיו [וכפי שיבואר בהמשך],

ונתן לו.

ומנין שביקש זאת?

שנאמר

[שם יג] "ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך,

הודיעני נא את דרכך,

ואדעך".

הגמרא מבארת מה ביקש משה רבנו לדעת בדרכי ה':

אמר לפניו

משה רבנו:

רבונו של עולם! מפני מה

בעולם הזה

יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו. יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?

אמר לו

הקדוש ברוך הוא:

משה! צדיק וטוב לו

, כי הוא

צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו

כי הוא

צדיק בן רשע

.

שואלת הגמרא:

איני,

האמנם אכן כך הוא שבן צדיק נענש בגלל אביו?

והא כתיב

[שמות כ ה]:

"פקד עוון אבות על בנים"

, שבנים נענשים בגלל אבותיהם,

ו

מאידך

כתיב

[דברים כד טז]:

"ובנים לא יומתו על אבות"

, היינו שבנים לא נענשים בגלל אבותיהם.

ורמינן קראי אהדדי,

הקשנו [בסנהדרין כז ב] סתירת הפסוקים,

ומשנינן: לא קשיא. הא

שנענשים גם על עוון אבותיהם, הוא

כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.

ואילו

הא

שאינם נענשים בעוון אבותיהם, הוא

כשאין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.

ואם כן, צדיק שהוא בן רשע אין לו להענש בעקבות מעשי אביו, וכיצד אפשר לומר ש"צדיק ורע לו" זה מפני שהוא צדיק בן רשע?

אלא

מפרשת הגמרא:

הכי קאמר ליה,

כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

צדיק וטוב לו

כי הוא

צדיק גמור, צדיק ורע לו

כי הוא

צדיק שאינו גמור

.

רשע וטוב לו

כי הוא

רשע שאינו גמור

,

רשע ורע לו

כי הוא

רשע גמור

.

ופליגא דרבי מאיר,

רבי יוסי חלוק בזאת עם רבי מאיר.

דאמר רבי מאיר: שתים

מבקשותיו

נתנו לו, ו

בקשה

אחת,

שביקש לדעת דרכי ה'

לא נתנו לו

,

שנאמר

[שם יט]: "וחנתי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם". ומפרש:

"וחנתי את אשר אחון",

את אשר ארצה לחונו

אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם, אף על פי שאינו הגון

. הרי שלא קיבל מענה לשאלתו זו. הגמרא מבארת פסוקים נוספים באותה פרשה:

"ויאמר, לא תוכל לראות את פני"

[שמות לג כ].

תנא

בברייתא

משמיה דרבי יהושע בן קרחה: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי

בסנה להראותך את כבודי,

לא רצית,

כפי שנאמר "ויסתר משה פניו".

עכשיו שאתה רוצה

לראות,

איני רוצה

להראותך.

ופליגא,

רבי יהושע בן קרחה חלוק בזאת על

דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן.

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשכר שלש

דברים טובים שעשה משה

זכה

מדה כנגד מדה

לשלש

מעלות.

ומפרש: בפרשת הסנה נאמר [שמות ג ו]: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים";

בשכר "ויסתר משה פניו", זכה

משה

לקלסתר פנים,

שנאמר [שמות לד ל]: "והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו".

בשכר "כי ירא"

מהביט,

זכה ל"ויראו מגשת אליו"

.

בשכר "מהביט"

[שלא הביט],

זכה ל"ותמונת ה' יביט"

[במדבר יב ח]. שזכה לראות את אחוריו, כביכול [כמבואר בסמוך].

פסוק נוסף מאותה פרשה [שם כג]:

"והסירתי את כפי, וראית את אחרי".

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד, שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין

, שהרי נאמר לעיל שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין, וקשר של תפילין מונח מאחור.

ו

עוד

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה, אפילו

אם נאמר

על תנאי, לא חזר בו,

גם אם לא התקיים התנאי.

מנא לן?

-

מ

מה שמצינו אצל

משה רבנו, שנאמר

למשה לאחר מעשה העגל [דברים ט יד]:

"הרף ממני ואשמידם וגו', ואעשה אותך לגוי עצום

ורב ממנו", הרי שהבטיח ה' למשה שירבה את זרעו לגוי עצום אם ישמיד את ישראל. ו

אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה

הגזרה להשמיד את ישראל,

אפילו הכי, אוקמה בזרעיה,

קויים הדבר בזרעו שנעשה לגוי עצום, וכפי שמוכח

שנאמר

[דברי הימים א כג טו יז]:

"בני משה גרשום ואליעזר. ויהיו בני אליעזר, רחביה הראש,

ולא היה לאליעזר בנים אחרים.

ובני רחביה רבו למעלה וגו'"

.

ותני רב יוסף

ברייתא הלומדת מפסוק זה בגזרה שווה שהיו צאצאי משה

למעלה משישים רבוא

.

אתיא,

נלמדת גזירה שווה

"רביה רביה". כתיב הכא

[בבני משה]

"רבו למעלה", וכתיב התם

[שמות א ז, לגבי בני ישראל במצרים]:

"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו"

. כשם ש"וירבו" לשישים רבוא, אף בני משה "רבו" לשישים ריבוא.