Berachot 37a — o Talmud em português

קא משמע לן,

שגם

כל

מאכל

שיש בו

תערובת של חמשת מיני דגן ובפועל אין הדגן משמש כעיקר המאכל ברכתו היא "בורא מיני מזונות", כי מחמת חשיבותו לעולם הוא נחשב לעיקר המאכל.

ואי אשמעינן

רק

"כל שיש בו

מחמשת המינים",

הוה אמינא

שדוקא

כל שיש בו

מ

חמשת המינים

-

אין,

רק עליו מברכים "בורא מיני מזונות",

אבל

על מאכל שיש בו תערובת

אורז ודוחן

-

לא

מברכים "בורא מיני מזונות", והיה מקום לטעות שהטעם בזה הוא

משום דעל ידי תערובת

הוא בא, ולכן, כיון שאינו משמש כעיקר המאכל הריהו נטפל למין השני שבתערובת.

אבל

באופן ש

איתיה

לאורז ולדוחן

בעיניה

והמאכל כולו [או רובו] עשוי מאורז ודוחן -

נימא

ש

אפילו

על

אורז ודוחן נמי

מברכין עליו "בורא מיני מזונות".

קמשמע לן: "כל שהוא מחמשת המינים"

-

הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, לאפוקי אורז

ודוחן, דאפילו איתיא בעיניה

-

לא מברכינן

עליו

בורא מיני מזונות.

מקשה הגמרא:

ו

כי על

אורז

[

ודוחן

]

לא מברכינן בורא מיני מזונות?

והתניא: הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן

-

מברך עליו תחלה

[ברכה לפניו]

וסוף

[ברכה לאחריו]

כ

פי שמברכים על

מעשה קדרה

של דגן.

וגבי מעשה קדרה

של דגן

תניא: בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש,

הרי שעל אורז ודוחן יש לברך "בורא מיני מזונות" ושלא כדברי רב ושמואל!?

מתרצת הגמרא: הברייתא שאמרה שברכת האורז והדוחן היא

כמעשה קדרה,

כוונתה להשוותם רק בפרט אחד

ולא

להשוותם

כמעשה קדרה

לגמרי.

והיינו,

כמעשה קדרה

-

דמברכין עליו תחלה וסוף

.

ולא כמעשה קדרה

-

דאילו במעשה קדרה, בתחלה

מברכים עליה

"בורא מיני מזונות", ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.

ואילו הכא,

באורז ודוחן,

בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו", ולבסוף "בורא נפשות רבות

וחסרונן על כל מה שברא"

.

מקשה הגמרא:

ו

כי

אורז לאו

בכלל

מעשה קדרה הוא

לענין ברכה?

והתניא: אלו הן

התבשילים הנחשבים ל

מעשה קדרה

שברכתם בורא מיני מזונות:

חילקא,

תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשני חלקים.

טרגיס,

תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשלשה חלקים.

סולת

, - תבשיל העשוי מקמח עבה.

זריז,

תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לארבעה חלקים.

וערסן,

תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לחמשה חלקים .

ו

תבשיל העשוי מ

אורז

.

הרי שגם אורז בכלל "מעשה קדרה" הוא, ומדוע שלא יברכו עליו "בורא מיני מזונות"?

מתרצת הגמרא:

הא מני

איזה תנא שנה ברייתא זו הכוללת את האורז בכלל "מעשה קדרה" של דגן?

רבי יוחנן בן נורי היא.

דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז

-

מין דגן הוא ו

לכן

חייבין על

אכילת

חמוצו

בפסח

כרת ו

כמו כן

אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח

אם עשה ממנו מצה כדין,

אבל רבנן

סוברים שאורז הוא

לא

מין דגן.

ונמצא אם כן, שרב ושמואל שפסקו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" נקטו בזה כדעת רבנן.

חוזרת הגמרא ומקשה: אף על פי שהאורז אינו נחשב למין דגן עדיין יש להקשות

ו

כי לדעת

רבנן לא

מברכים עליו "בורא מיני מזונות"?

והתניא: הכוסס את החטה

בעודה חיה כמות שהיא , -

מברך עליה בורא פרי האדמה

.

ואם

טחנה, אפאה, ו

אחר כך

בשלה

לככר הלחם האפויה, הדין הוא כך:

בזמן שהפרוסות

של ככר הלחם לא נימוחו בבישול והרי הן

קיימות,

עדיין שם לחם עליהם,

ולכן

בתחלה

קודם אכילתה,

מברך עליה "המוציא לחם מן הארץ",

ולבסוף

לאחר אכילתה,

מברך עליה שלש ברכות

של ברכת המזון.

אבל

אם

נימוחו בשעת הבישול ושוב

אין הפרוסות קיימות,

בטל מהם שם "לחם" ונחשבים ל"תבשיל",

ולכן,

בתחלה

קודם אכילתה,

מברך עליה "בורא מיני מזונות",

ולבסוף

לאחר אכילתה,

מברך עליה ברכה אחת מעין שלש

, כפי שמברכים על כל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן.

הכוסס את האורז

בעודו חי כמות שהוא, -

מברך עליו "בורא פרי האדמה",

ואם

טחנו, אפאו, ו

אחר כן

בשלו

לככר לחם זה,

אף על פי שהפרוסות קיימות

ועדיין שם לחם עליהם, -

בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש.

מני?

מיהו התנא ששנה ברייתא זו?

אילימא רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר אורז מין דגן הוא,

הרי אם כן

"המוציא לחם מן הארץ"

לפניו

ושלש ברכות

לאחריו

בעי ברוכי

כדין כל לחם העשוי מחמשת מיני דגן!

אלא, לאו

-

רבנן היא

הסוברים שאורז אינו ממיני הדגן ולכן אין לברך עליו "המוציא" ו"ברכת המזון",

ו

אם כן תהא מזה

תיובתא דרב ושמואל

שאמרו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" אלא "שהכל", שהרי בברייתא מבואר שמברכים עליו "בורא מיני מזונות"!?

מסיקה הגמרא שאכן דברי רב ושמואל הם

תיובתא

, ויש לברך על האורז "בורא מיני מזונות" .

אמר מר: הכוסס את החטה מברך עליה "בורא פרי האדמה".

והתניא

: הכוסס את החטה מברך עליה

"בורא מיני זרעים"!?

לא קשיא.

הא

, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא מיני זרעים",

רבי יהודה

היא, שמפרש לקמן שיש לייחד ברכה לכל מין ומין, ולכן על הזרעונים הוא מברך "בורא מיני זרעים" ועל הירקות "בורא מיני דשאים".

והא

, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא פרי האדמה", נשנתה לדעת

רבנן

הסוברים שכל דבר הגדל מהאדמה מברכים עליו "בורא פרי האדמה" ולא ייחדו ברכה מסויימת לכל מין ומין.

דתנן: ועל ירקות

הוא

אומר: "בורא פרי האדמה"

, כפי שמברך על כל דבר הגדל מהאדמה.

רבי יהודה אומר

: מאחר שייחדו ברכה לכל מין ומין יש לברך עליהם

"בורא מיני דשאים".

אמר מר: הכוסס את האורז

-

מברך עליו בורא פרי האדמה.

טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות

קיימות

-

בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.

מקשה הגמרא:

והתניא

: אין מברכים

לבסוף

על פת או תבשיל העשוים מאורז

ולא כלום

היינו לא ברכת המזון ולא ברכה אחת מעין שלש אלא ברכת "בורא נפשות" .

מתרצת הגמרא:

אמר רב ששת: לא קשיא.

הא

, הברייתא שאמרה שיש לברך "על המחיה",

רבן גמליאל

היא.

והא

, הברייתא שאמרה שיש לברך "בורא נפשות" נשנתה לדעת

רבנן.

דתניא, זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים,

רבן גמליאל אומר

: מברכים אחריו

שלש ברכות

של ברכת המזון כמו אחרי אכילת פת.

וחכמים אומרים

: מברכים אחריו

ברכה אחת מעין שלש.

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות

של תמרים, שהם משבעת המינים,

ואכלו.

ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא

לזמן , ו

לברך

שלש ברכות של ברכת המזון כדרך שמברכים על הפת, ולהוציא את כולם ידי חובתם.

קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש,

כדעת חכמים .

אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת

שביני ובין חכמים!?

אמר לו

רבי עקיבא:

רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן,

הרי

למדתנו רבינו

שבמחלוקת שבין

יחיד ורבים

ה

הלכה כרבים

.

רבי יהודה

היה שונה את המחלוקת שבין רבן גמליאל לחכמים באופן אחר וכך היה

אומר משמו

של רבן גמליאל: