Berachot 16b — o Talmud em português

ועדיין מקשה הגמרא:

אי הכי,

שחתן פטור מקריאת שמע משום "עוסק במצוה" ולא משום טרדה,

מאי איריא

ששנינו

"הכונס את הבתולה" פטור,

והרי

אפילו הכונס את האלמנה נמי

עושה מצוה בנישואיו, ומדוע אינו פטור מקריאת שמע? ומחלקת הגמרא:

הכא,

הכונס את הבתולה,

טריד

במחשבתו, ואינו יכול לכוון.

ו

אילו

הכא

הכונס את האלמנה

לא טריד

ויכול לכוון, ולכן חייב לקרא.

ומקשה הגמרא:

אי משום טירדא

פטרת אותו, ולא משום "עוסק במצוה", אם כן

אפילו טבעה ספינתו בים נמי

יהא פטור, שהרי הוא טרוד בצערו! ואם כן

אלמה אמר רבי אבא בר זבדא, אמר רב: אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם "פאר". שנאמר

[יחזקאל כד יז]

"פארך חבוש עליך",

ודרשו [במועד קטן טו א] שאין נותנין "פאר במקום אפר", ולכן אבל פטור מהן, כי נקרא "מתגולל בעפר". ואילו טרדא פוטרת, למה לא יפטר האבל מפני טרדת צערו?

ומחלקת הגמרא:

אמרי, התם,

בטבעה ספינתו בים, וכן באבל -

טרדא דרשות

היא שהרי אינו חייב להצטער. ולכן חייב להסיח דעתו מצערו ולכוון בקריאת שמע.

אבל

הכא

בחתן הנושא את הבתולה, טרוד

טרדא דמצוה

ואינו צריך להסיח דעתו, ולכן פטור מקריאת שמע .

מתניתין:

במשנה הקודמת מצינו שרבן גמליאל נהג באופן מיוחד, וכן מצינו ש

רחץ

במים חמים ב

לילה ראשון

לאחר

שמתה אשתו

ונקברה בו ביום, אף על פי שאבל אסור ברחיצת כל גופו אפילו בצונן.

אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ!?

אמר להם: איני כשאר בני אדם

שאסורים ברחיצה באבלות, אלא

איסטניס

[מעונג]

אני,

שהריני מצטער אם אינני מתרחץ, ומותר לי להתרחץ, כי לא אסרו לרחוץ בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג .

וכשמת טבי עבדו

הכנעני,

קבל עליו תנחומין

, כשחזר מבית הקברות ישב באותן מקומות שעושין שורה לאבלים, והעם עשו לו שורה וכבוד כמו שעושים לאבל על קרובו .

אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין מקבלים תנחומין על העבדים

הכנעניים!?.

אמר

להם: אין טבי עבדי כשאר כל עבדים, אלא

כשר היה.

שהיה טבי תלמיד חכם, וראוי לסמוך, ומקבלין עליו תנחומין מפני כבוד התורה .

חתן

-

אם רוצה לקרות קריאת שמע לילה

ראשון

, למרות שהוא פטור,

קורא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם,

שם טוב שמדקדק במצוות,

יטול

. כי אין זו אלא דרך גאוה, שמראה את עצמו שיכול לכוון .

גמרא:

הגמרא דנה:

מאי טעמא דרבן גמליאל

שרחץ לילה ראשון?

ומבארת:

קסבר, אנינות לילה

שלאחר יום המיתה -

דרבנן

היא.

דכתיב

[עמוס ח י]

"ואחריתה כיום מר",

ומשמע שעיקר האנינות היא רק ב"יום", אך בלילה שאחריו כיון שאינו חלק מה"יום", אין האנינות אלא גזירה דרבנן,

ובמקום איסטניס

כרבן גמליאל

לא גזרו ביה רבנן,

ומותר ברחיצה .

שנינו במשנה:

וכשמת טבי עבדו וכו'.

תנו רבנן: עבדים ושפחות

כנעניים שמתו -

אין עומדין עליהן בשורה

, כשחוזרים מבית הקברות היו עושין שורות סביב האבל ומנחמין אותו, ואין עושים כן לאדון שקבר את עבדו הכנעני, כדי שלא יבואו להעלותם ליוחסין .

ו

כשמברין את האבל בסעודה ראשונה משל אחרים

אין אומרים עליהם ברכת אבלים,

שהיא "ברוך מנחם אבלים".

ו

אין מנחמים את בעליהם ב

תנחומי אבלים.

מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר. נכנסו תלמידיו לנחמו

. כיון שראה אותם, עלה לעליה ועלו אחריו. נכנס לאנפילון

חדר קטן לפני טרקלין גדול -

נכנסו אחריו. נכנס לטרקלין נכנסו אחריו. אמר להם: כמדומה אני שאתם נכוים

אפילו

ב

מים

פושרים,

כלומר סבור הייתי שתבינו את הרמז הקל שנתתי לכם, כאשר סרתי מעליכם ליכנס לאנפילון , והראתי שאינני חפץ בניחום על השפחה. אולם

עכשיו

, נוכחתי ש

אי אתם נכוים אפילו ב"חמי חמין"

ואינכם מבינים אפילו רמז ברור, עד שאומר לכם דבר מפורש: וכי

לא כך שניתי לכם: עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים, ולא תנחומי אבלים. אלא מה אומרים עליהם

-

כשם

שאומרים לו לאדם על שורו, ועל חמורו שמתו: המקום ימלא לך חסרונך. כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו: המקום ימלא לך חסרונך

.

תניא אידך: עבדים ושפחות אין מספידין אותן.

רבי יוסי אומר: אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי,

לשון גניחה וצעקה,

איש טוב

ונאמן ונהנה מיגיעו.

אמרו לו: אם כן

אתה אומר על עבדים,

מה הנחת לכשרים.

תנו רבנן: אין קורין "אבות"

אלא לשלשה,

והם אברהם יצחק ויעקב . אך לא לשבטים בני יעקב .

ואין קורין

"אמהות" אלא לארבע, שהן: שרה רבקה רחל ולאה .

ודנה הגמרא:

"אבות" מאי טעמא

לא קורין לשבטים?

אילימא משום דלא ידעינן אי

משבט

ראובן קא אתינן אי

משבט

שמעון קא אתינן

, ואין כל אדם יכול לדעת למי יקרא "אבינו".

אי הכי אמהות נמי

הרי

לא ידעינן אי מרחל קא אתינן, אי מלאה קא אתינן.

ואף על פי כן אנו קוראים להן אמהות.

ומבארת הגמרא:

אלא

הטעם הוא,

עד הכא

סוף דור האבות והאמהות

חשיבי, טפי לא חשיבי.

תניא אידך: עבדים ושפחות אין קורין אותם

בתואר כבוד

"אבא פלוני", ו"אמא פלונית"

שמא יפסלו הקוראים את עצמן, שלשון זה מטעה לחשוב שהם בניהם .

ו

עבדיו ושפחותיו

של רבן גמליאל היו קורין אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית".

ומקשה הגמרא: וכי הברייתא מביאה

מעשה

שמוכח ממנו

ליסתור

את הדין האמור קודם לו?

ומבארת הגמרא: בביתו של רבן גמליאל לא היה חשש שיטעו להחשיב אותם כבני עבדים ושפחות

משום דחשיבי

בני ביתו היו חשובים וניכרים לרבים .

אמר רבי אלעזר מאי דכתיב

[תהילים סג ה] שאמר דוד המלך

"כן אברכך בחיי, בשמך אשא כפי"

ובהמשך נאמר "כמו חלב ודשן תשבע נפשי" ותמה רבי אלעזר, למה נכתב "כמו" והרי עדיף לכתוב: כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי [ובשכר זאת] - חלב ודשן תשבע נפשי!

וביאר: דברי דוד המלך נסובים על הפסוק הקודם, "כי טוב חסדך מחיים - שפתי ישבחונך". והיינו, החסד הזה ששפתי ישבחונך הוא גדול מהחסד שנתת לי חיים, והמשיך ואמר:

"כן אברכך בחיי"

-

זו

קריאת שמע

. "בשמך אשא כפי"

-

זו תפלה. ואם עושה כן

-

עליו הכתוב אומר: "כמו חלב ודשן תשבע נפשי"

חשובה בעיני קריאת שמע ותפלה כאילו הקרבתם לפני "חלב" של קרבן שלמים, ו"דשן" קרבן עולה, ואף בזמן חורבן הבית "תשבע נפשי" בתפילה תחת עבודת הקרבנות.

ולא עוד, אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. שנאמר "ושפתי רננות יהלל פי".

ומשמעותו - שתי רננות, שכשם שהוא משבח לקב"ה על הטוב שנחל בעולם הזה, כן יזכה לשבחו גם על הטוב שינחל בעולם הבא .

רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו

בגורלינו -

אהבה ואחוה שלום ורעות. ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה,

שתהא אחריתנו טובה ונראה מה שקוינו.

ותשים חלקנו בגן עדן. ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך. ונשכים ונמצא יחול

[תאוות]

לבבנו ליראה את שמך.

שלא יתגבר עלינו יצר הרע בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום. אלא כשנשכים בבקר נמצא לבבנו מייחל לך.

ותבוא לפניך קורת נפשנו,

סיפוק צרכנו וקורת רוחנו -

לטובה!

רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתציץ בבושתנו

שאנו מתבישים מעברות שבידינו, וכל המתבייש מוחלין לו,

ו

אחר כך

תביט ברעתנו

, שתדע ותתן לבך ברעה הבאה עלינו.

ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבוא לפניך מדת טובך וענותנותך.

רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שלא נחטא ולא נבוש

מחמת מעשי עצמינו

ולא נכלם

בהם

מ

פני

אבותינו

.

רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.

רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים

,

חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות

שיהא בריא בגופו ואבריו .

חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד. חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים

,

חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.

רבי בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו מעזי פנים

שלא יתגרו בנו,

ומעזות פנים

שלא יוציאו עלינו לעז ממזרות ,

מאדם רע ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע

שלא נלמד ממעשיו,

משכן רע,

שלא נלקה עמו,

ומשטן המשחית

, שלא יחטיאנו

ומדין

ש

קשה

לעשות בו פשרה,

ומבעל דין קשה, בין שהוא

יהודי

בן ברית, בין

שהוא גוי

שאינו בן ברית

שאינו מהול.

ו

היה רבי אומר תפילה זאת

אף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי.

שהיו שוטרים עומדים במצות קיסר אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו.