Bechorot 56a — o Talmud em português

מה בניך אין בלקוח ובמתנה

, שהרי לא תיתכן בהם קיחה ומתנה אלא אצלו נולדו,

אף שורך

לענין מעשר בהמה -

אינו בלקוח ומתנה

.

ומקשינן:

ו

הרי

האי

מקרא

בבכור

בהמה הוא ד

כתיב

, ולא במעשר בהמה!?

ומשנינן: הרי

אמר קרא

"

תעשה

לשורך" דמשמע, קדושתו על ידי מעשה. ו

אם אינו ענין לבכור ד

הרי

ליתיה בעשיה

[אינו בעשיה]

דמרחם קדוש

הוא מאליו ואין צריך להקדישו,

תנהו ענין למעשר בהמה

ללמד עליו שאינו בלקוח ומתנה.

ומקשינן: מנין שהפסוק בא ללמד ב"אם אינו ענין" על מעשר בהמה,

ואימא: תנהו ענין לחטאת ולאשם

, ללמד שהחייב חטאת ואשם אינו מביא לקוח ומתנה, אלא מהבהמות שנולדו בעדרו!?

ומשנינן: משמעות הכתוב היא: "שורך וצאנך"

דומיא דבנך

["בניך"],

מה בנך שאינו בא על חטא, אף צאנך ושורך שאינו בא על חטא

, ובהכרח בא הכתוב ללמד למעשר בהמה.

ואכתי מקשינן:

ואימא: תנהו ענין לעולה ולשלמים

של נדבה, ולא למעשר בהמה!?

ומשנינן: בעינן

דומיא דבנך, מה בנך

שהוא

מחוייב

בו

ואינו

בנדר ונדבה, אף צאנך ושורך

מיירי בדבר שאינו בא בנדר ונדבה, והיינו מעשר בהמה.

ואכתי מקשינן:

ואימא: תנהו ענין לעולת ראייה

[שחייב להביא כשנראה בעזרה ברגלים], שהרי מחוייב הוא בה ואינו נדר ונדבה!?

ומשנינן: בעינן

דומיא דבנך, מה בנך שאין קבוע לו זמן

לקדושתו, שהרי משעה שנולד הוא קדוש,

אף שורך וצאנך שאין קבוע לו זמן

, תאמר בעולת ראיה שהיא דבר הקבוע לה זמן ברגלים.

תו מקשינן:

אי מה בנך אינו בלקוח כלל

, שהרי לא תיתכן בו קיחה,

אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל

, ו

אלמה

[למה]

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן

:

לקח עשרה עוברין במעי אמן

קודם שראויים הם למעשר בהמה,

כולם נכנסין לדיר להתעשר!?

אמר

פירש

רבא

:

משום ד

אמר קרא

"

תעשה

לשורך", ומשמע:

בשעת עשייה

[בשעה הראויה לעשייה, היינו להתעשר]

מיעט הכתוב

, אבל במעי אמן שעדיין אין ראוים הם להכנס לדיר להתעשר, אין הקיחה או המתנה פוטרתן.

גופא, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברים במעי אמן, כולן נכנסין לדיר להתע שר

.

ומקשינן:

והא אנן תנן

במשנתנו:

הלקוח או שניתן לו במתנה, פטור מן מעשר בהמה!?

אמר רבי אלעזר

: את

רבי יוחנן חזאי בחלמא

, והבנתי ד

מילתא מעליא אמינא

[ראיתי בחלום את רבי יוחנן, והבנתי שהיום אומר דבר טוב]. וכך אני אומר:

אמר קרא

"

תעשה

לשורך" ללמד, ש

בשעת עשייה מיעט הכתוב

.

איתיביה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר

, מהא דתניא:

הלקוח חל על מחוסר זמן

. כלומר, אף אם קנה את הבהמה קודם יום השמיני שהיא מחוסרת זמן להקרבה, הרי הלקיחה פוטרת אותה. הרי מבואר, שלקוח פוטר גם קודם שהוא ראוי להתעשר, שהרי מחוסר זמן אינו ראוי להתעשר, כמבואר במשנה לקמן נז א!?

אמר ליה

רבי אלעזר לרבי שמעון בן אליקים:

זו

ברייתא זו

אינה משנה

.

כלומר, אינה עיקר.

ואם תמצא לומר משנה, רבי שמעון בן יהודה היא

.

דתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מחוסר זמן

אף שאינו ראוי להקרבה - הרי הוא

נכנס לדיר להתעשר

,

והרי הוא כבכור, מה בכור קדוש לפני זמנו

שנראה להקרבה, שהרי מרחם הוא קדוש,

וקרב לאחר זמנו

[לאחר יום השמיני].

אף מחוסר זמן

. כלומר, אף מעשר בהמה:

קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו

.

לקמן נז א מבואר, שאתנן זונה אם כי אסור הוא בהקרבה, הרי הוא נכנס לדיר להתעשר. ודינו: אם יצא בעשירי יאכל במומו לבעלים, ואם יצא אחר בעשירי יקריב את העשירי.

תני תנא

ברייתא

קמיה דרב: איזהו אתנן

שאמרו עליו

ש

הוא

נכנס לדיר להתעשר?

כל שנתנו לה

באתננה,

וחזר ולקחו

[הוא או אחר]

הימנה

, וכפי שמבארת הגמרא בהמשך, שאם האתנן עדיין ביד הזונה, לא שייך לדון שייכנס לדיר להתעשר.

והקשה מי שהקשה:

והא איפסיל ליה בלקוח

. כלומר, אף שמחמת שם אתנן הרי הוא נכנס להתעשר, מכל מקום ייפטר משום לקוח!? ואומרת על כך הגמרא:

אישתמיטתיה

לאותו מקשן

הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר להתעשר

. ואם כן, משכחת לה אתנן שניקח על ידי הבועל ולא נפטר משום לקוח, באתנן עובר, שחזר ולקחו הבועל כשעדיין עובר הוא.