Bechorot 17b — o Talmud em português

וחייב

השני שנטל הישראל -

במתנות

כהונה [זרוע לחיים וקיבה]. ואילו מה שנטל הכהן אינו חייב במתנות, שאין כהן חייב במתנות.

ורבי יוסי פוטר

אף את הישראל ממתנות כהונה, וטעמם יבואר בגמרא.

ואם

מת אחד מהן

:

רבי טרפון אומר: יחלוקו

.

רבי עקיבא אומר

: יהיה ביד הישראל [וירעה עד שיסתאב ויאכלנו במומו], כי

המוציא מחבירו עליו הראיה

, ולכן הכהן שבא להוציא יביא ראיה. ובגמרא יתבאר באיזה אופן נחלקו, וטעמיהם.

ואם ילדה

זכר ונקבה

ויצאו שני ראשיהן כאחד, כיון דאי אפשר לצמצם, הרי אפשר שיצאה הנקבה תחילה, ו

אין כאן לכהן כלום

, כי המוציא מחבירו עליו הראיה.

גמרא:

אמרי דבי רבי ינאי

:

לרבי יוסי הגלילי שמעינן ליה

במשנתנו

דאמר: אפשר לצמצם בידי שמים

. כלומר, אף דבר שלא נעשה בכוונה לצמצם ולדייק, וכגון שנעשה על ידי שמים - וכמשנתנו בלידת שני זכרים - או על ידי אדם שלא במטרה לצמצם, כיון שנראה לנו צמצום ודיוק, אומרים אנו שאכן מצומצם ומדויק הוא -

וכל שכן

שאפשר לצמצם

בידי אדם

, היינו כשמלכתחילה נעשה דבר במטרה לצמצם ולדייק, פשיטא לשיטת רבי יוסי שאם נראה לנו צמצום ודיוק תולים אנו שאכן מצומצם ומדויק הוא, שהרי נתכוונו לכך.

ורבנן

שמעינן להו במשנתנו דסברי:

בידי שמים

כלידת שני זכרים, שלא נתכוין לצמצם -

אי אפשר לצמצם

. ומיהו יש להסתפק לשיטתם:

בידי אדם

שנתכוין לצמצם ולדייק ונמצא מצומצם ומדויק

מאי

, האם נוקטים אנו שאכן מצומצם ומדויק הוא?

תא שמע

:

חוט של סיקרא

[צבוע אדום] היה

חוגרו

למזבח

באמצע

, כדי

להבדיל בין דמים העליונים

היינו דם שדינו להיזרק למעלה מחציו של מזבח,

ובין דמים התחתונים

, היינו דם שדינו להיזרק מחצי מזבח ולמטה, ואותו חוט היה נתון באמצע המזבח כדי שידע הכהן היכן לזרוק.

ואי אמרת אי אפשר לצמצם

אפילו

בידי אדם

, אם כן, אף שבשעת נתינת החוט נתכוונו לצמצם ולדייק לאמצעו של מזבח, נוקטים אנו שלא צמצמו ודייקו,

ו

נמצא ד

זמנין דקא יהיב

הכהן דמים

עליונים למטה

מחצי המזבח, כי אף שהוא נותן למעלה מן החוט, שמא החוט אינו באמצעו אלא למטה מחציו,

ו

זמנין דקא יהיב הכהן דמים

תחתונים למעלה

, כי שמא החוט למעלה מחציו. אלא בהכרח שאם נתכוונו לצמצם ולדייק אכן כך הוא אפילו לרבנן.

ודחינן:

דמרווח בה פורתא

. כלומר, אינו נותן חוט דק אלא חוט רחב, באופן שאף אם אינו מדייק, הרי למעלה מן החוט ודאי חצי עליון הוא, ולמטה ממנו חצי תחתון הוא.

תא שמע ממידת כלים

של המשכן והמקדש

וממידת מזבח

, שאם אתה אומר אי אפשר לצמצם אפילו כשמתכוונים לדייק במידה, לא יכשרו הכלים והמזבח כי הרי יש שיעור מדויק לכל מדותם.

ודחינן:

שאני התם דאמר רחמנא

"

עביד

" [עשה מידה זאת או זאת],

ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה

[וככל שתעשה יכשר], ואף אם אינו מדויק ממש אלא שכך נראה בעינינו - כשר.

אמר רב קטינא: תא שמע

:

תנור של חרס טמא ששברו וחילקו, הרי אותו חלק שבו רובו של כלי הרי הוא בטומאתו, ואילו החלק השני טהור.

חילקו

לתנור טמא של חרס

לשנים, והן

[שני החלקים]

שוין, שניהם טמאים, לפי שאי אפשר לצמצם

ואחד מהם הוא רובו של הכלי שעדיין טמא הוא, וכיון שאין אנו יודעים איזה הוא שניהם טמאים. הרי מוכח שאפילו כשמתכוונים לצמצם ולדייק אנו נוקטים שאינו מדויק ומצומצם, שאם לא כן היה לנו לטהר את שניהם כיון שאין באחד מהם רובו של כלי.

אמר

דחה

רב כהנא: שאני כלי חרס הואיל ויש בו גומות

, שאינו נחלק בשוה, אלא כששוברין אותו, חתיכות בולטות בו ועושה בזה גומא וכן במקומות הרבה, והילכך אי אפשר לשער אותן בליטות.

תא שמע

:

נמצא הרוג ואין יודעים מי הרגו, בית הדין מודדים אל העיר הקרובה ביותר אל החלל, והיא מביאה עגלה שעורפים אותה בנחל כדי לכפר עליהם.

נמצא

ההרוג

מכוון בין שתי עיירות

[במרחק שוה לשתי עיירות שמצידי מקום המצאו], הרי

שתיהן מביאין שתי עגלות

ערופות -

דברי רבי אליעזר

.

והרי

מאי טעמא

דרבי אליעזר? וכי

לאו משום דקסבר

כחכמים שאי אפשר לצמצם, אלא שמכל מקום

בידי אדם

היינו כשמודדים בית דין -

אפשר לצמצם, ו

כשאמרה תורה [דברים כא"והיה העיר ה

קרובה

אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר" היינו:

ואפילו

אם יש שתי ערים

קרובות

יביאו שתיהן עגלה, הרי שמודה הסובר שאי אפשר לצמצם, שבידי אדם אפשר לצמצם.

ודחינן:

לא

כאשר פירשת בדעת רבי אליעזר שהוא סובר כחכמים דמשנתנו שאי אפשר לצמצם, אלא: