Beitzá 7a — o Talmud em português

כי ההוא

אדם, שרצה לקנות ביצים,

דאמר להו

והכריז לפני מוכרי הביצים:

ביעי

דפחיא

[כמו דפעיא] -

למאן?!

למי יש למכור ביצים מתרנגולת חיה, הפועה בלידתה.

יהבו ליה

נתנו לו המוכרים

ביעי

ביצים

ד

תרנגולת

שחוטה.

אתא

הקונה

לקמיה דרבי אמי,

לתובעם לדין .

אמר להו

רבי אמי למוכרים:

מקח טעות הוא, והדר.

התבטל המקח, והחזירו לו את כספו כנגד הביצים.

והוינן בה: הרי דין זה

פשיטא

הוא, ומה יש לנו להשמיעו, והרי הוא התנה עם המוכרים במפורש שהוא קונה ביצים של תרנגולת חיה דוקא!

ומשנינן: הא קא משמע לן:

מהו דתימא

שאין זה מקח טעות, אלא רק הונאה כזאת שאינה מבטלת את המקח, אלא רק צריך להחזיר את ההפרש של ההונאה.

כי

האי

גברא

לאכילה קא בעי להו

שרוצה הוא לאכול ביצים, ולצורך אכילת ביצים מתאימות לו גם ביצים במעי אמן,

והאי דקאמר

שרוצה ביצים מתרנגולת

ד"פחיא

"

\-

משום דצריבן,

שהן יותר טובות מחמת שהן יותר בשילות.

ו

למאי נפקא מינה

בין הקונה ביצים לאכילה ובין הקונה ביצים לגדל אפרוחים, והרי בכל אופן לא קיבל את מה שרצה, ויבטל המקח -

למיתבה ליה ביני ביני,

שאילו רוצה לאכילה, צריך המוכר להחזיר לו רק את ההפרש המועט בין שיווי ביצים בשלות יותר לבין ביצים בשילות פחות, אבל המקח אינו בטל, כיון שרצונו היה בביצים לאכילה, ובשביל ההפרש בטיב לא מתבטל המקח.

קא משמע לן

שביטול מקח הוא, ויחזרו הדמים כולם, היות ומי שרוצה בדוקא ביצים שנולדו מתרנגולת חיה ולא ביצים של תרנגולת שחוטה, מתכוין הוא לגדל אפרוחים מהביצים, וביצי שחוטה אינם שוים לו כלום .

ההוא

קונה ביצים

דאמר להו

למוכרי הביצים:

ביעי דדכרא

, ביצים של תרנגולת הנוצרים מהזדווגותה של התרנגולת עם התרנגול הזכר -

למאן?

ביעי דדכרא

-

למאן!

למי יש למכור!?

יהבו ליה

נתנו לו המוכרים

ביעי דספנא מארעא

, ביצים שהולידה התרנגולת בלי שהזדווגה לתרנגול, אלא רק התייחמה מהתעפרותה בעפר הקרקע, והן אינן ראויות לגידול אפרוחים.

אתא לקמיה דרבי אמי.

אמר להו

רב אמי למוכרים:

מקח טעות הוא, והדר.

והוינן בה:

פשיטא!

שהרי ביצים הראויים לגידול אפרוחים הוא קנה, ולצורך זה הוא ביקש ביצים שנוצרו לאחר הזדווגות התרנגולת עם זכר, כי רק מהן יוצאים אפרוחים.

ומתרצינן:

מהו דתימא

ד

האי

גברא

לאכילה קא בעי להו. והאי דקאמר

שרוצה ביצים

דדכרא

דוקא,

משום דשמינן טפי

, שהן שמנות יותר.

ו

למאי נפקא מינה

אם רצה את הביצים לאכילה או לגדל אפרוחים - שאילו רצה ביצים לאכילה על המוכר

למיתבא ליה ביני ביני,

ליתן לקונה רק את הפרש השיווי בין הביצים השמנות יותר לבין הביצים השמנות פחות.

קא משמע לן

שלצורך אפרוחים קנאן לביצים, והרי זה מקח טעות.

ואי בעית אימא

להסביר בענין אחר את דברי רב לעיל "ביצה עם יציאתה נגמרה":

מאי

ביצה

"עם יציאתה נגמרה

" -

עם יציאת רובה נגמרה, וכדרבי יוחנן.

דאמר רבי יוחנן: ביצה שיצאה רובה מערב יום טוב, וחזרה

למעי התרנגולת ונולדה ביום טוב -

מותרת לאכלה ביום טוב

כשחזרה ונולדה בו, כיון שיציאת רובה מלפני יום טוב נחשבת כלידה גמורה .

ואיכא דאמר

שרב בא לחלוק על רבי יוחנן:

מאי "עם יציאתה נגמרה

" דקאמר רב? - דוקא

עם יציאת כולה נגמרה!

עם יציאת כולה

-

אין, אבל רובה

-

לא, ולאפוקי מדרבי יוחנן.

גופא, השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות

-

מותרות לאכלן בחלב.

רבי יעקב אומר

אם היו

הביצים

מעורות

מחוברות לאשכול

בגידין

-

אסורות

באכילה עם חלב, לפי שעדיין בשר הן נחשבות .

ומבארת הגמרא:

מאן תנא להא דתנו רבנן

:

נבלת עוף טהור, אינה מטמאה במגע ובמשא את האדם האוכל אותה, אלא בעת שהיא בית בליעתו.

האוכל מנבלת עוף טהור,

אך אינו אוכל את בשרה, אינו נטמא כדין אוכל נבלת עוף טהור.

וכגון האוכל

מן ה"שלל" של ביצים

שבתוכה, והוא אוסף ביצים המעורות בגידים בתוך חלל התרנגולת, שאינם חשובים כבשר התרנגולת אלא כביצים .

וכן האוכל

מן העצמות

שאינן בשר.

ו

האוכל

מן הגידין

, לפי האומר שאין בהם בגידים טעם.

ו

האוכל

מן הבשר שנתלש מן

העוף

החי,

שאין זה בשר נבלה -

הרי הוא

טהור

, לפי שלא אכל דבר מבשר הנבילה של העוף הטהור.

אבל האוכל בשר

מן האשכול של ביצים,

מבשר השדרה ששלל הביצים אדוק בו, או האוכל

מן

בשר

הקורקבן ובני מעיין

.

או שהמחה את החלב

של נבלת העוף הטמא,

וגמעו

-

הרי הוא

טמא.

ומבארת הגמרא:

מאן תנא

"האוכל

מן השלל של ביצים

הרי הוא

טהור?"

אמר רב יוסף: דלא כרבי יעקב

.

דאי כרבי יעקב

-

האמר: אם היו

הביצים

מעורות בגידין אסורות

לאכלן בחלב משום שהן חשובות בשר, ולשיטתו נמצא שהאוכלן מן נבלת העוף הטהור, צריך להטמא כאוכל מבשר הנבילה!

אמר ליה אביי: ממאי

, מהיכן אתה בא לומר שיש להשוות בין דין בשר בחלב לדין אכילת נבילת עוף טהור?

דלמא עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם

שאסור לאוכלן בחלב

אלא לענין אסורא,

שאסרום חכמים לאכלן בחלב לפי שהן קרובות להיות בשר.

אבל לענין טומאה

-

לא

גזרו עליהם חכמים שיטמאו כבשר.

וכי תימא: לענין טומאה נמי נגזור

כשם שאסרנום באכילה עם חלב.

יש להשיב: גזירה שכזו -

אפושי

להרבות

טומאה הוא,

שיבואו להפסיד את כל הטהרות שיגע בהן האדם הזה.

ואפושי

ולהרבות

טומאה מדרבנן

-

לא מפשינן.

ואיכא דאמרי

שאשכול הביצים הם הביצים המעורות בגידים, ואילו השלל הן הביצים שאינן מעורות ממש, לפי שכבר נגמרה קליפתן הלבנה .

וכך שנינו:

מאן תנא

"האוכל

מן האשכול של ביצים

של נבלת עוף טהור -

טמא

"?

אמר רב יוסף: רבי יעקב היא

.

דאמר: אם היו מעורות

הביצים

בגידין

-

אסורות,

ומשמע שלדעתו ביצים המעורות נחשבות כבשר.

אמר ליה אביי: ממאי ד

" האוכל מן ה

אשכול

" הכונה היא לאוכל

מהנך

ביצים

דתליא באשכול?

דלמא

הכונה היא לאוכל מה

אשכול גופיה!

ורק הוא נחשב כבשר, אבל בביצים המעורות מודה להתיר ולטהר.

וכי תימא

שאי אפשר לדחות כך, כי

אשכול גופיה מאי למימרא

, מהו החידוש לומר שנטמא באכילתו, והרי פשיטא הוא, היות ובשר נבילה הוא!?

יש לדחות: יש חידוש באכילת האשכול שמטמאה, שלא נטעה לומר שאין אכילת בשר האשכול מטמאה.

מידי דהוה

וכמו שמצינו

אקורקבן ובני מעיין, דאף על גב דבשר נינהו, כיון דאיכא אינשי דלא אכלי

היה צד לומר שאינם נחשבים בשר גמור ואין הם מטמאים כשאר הבשר.

ולכן

איצטריך לאשמועינן

שבשר הקורקבן ובני המעיין הוא בשר ממש, ולכן הוא מטמא.

הכא נמי

בבשר האשכול,

כיון דאיכא אינשי דלא אכלי

-

איצטריך לאשמועינן

שבכל זאת הוא בשר גמור, והאוכלו נטמא.

תנו רבנן: כל

בעל חי

שתשמישו ביום

-

נולד

הרי הוא מוליד

ביום

.

כל שתשמישו בלילה

-

נולד בלילה

.

כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה

-

נולד בין ביום ובין בלילה.

ומבארינן:

כל שתשמישו ביום נולד ביום

-

זו תרנגולת

,

כל שתשמישו בלילה נולד בלילה

-

זו עטלף,

כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה

-

אדם, וכל דדמי

הדומה

ליה.

ומבארת הגמרא את האמור בברייתא:

אמר מר: כל שתשמישו ביום נולד ביום

-

זו תרנגולת.

למאי נפקא מינה?

לכדרב מרי בריה דרב כהנא.

דאמר רב מרי בריה דרב כהנא: בדק בק

י

נה

[בקן]

של תרנגולין מערב יום טוב

בין השמשות,

ולא מצא בה ביצה

.

ולמחר השכים

לפני עלות השחר

ומצא בה ביצה

-

מותרת.

שודאי נולדה הביצה אתמול לפני בין השמשות, כיון שאין התרנגולת מטילה ביצים בלילה, וכאמור בברייתא, שכל שתשמישו ביום מוליד רק ביום.

ומקשינן:

והלא בדק

בבין השמשות ולא מצא בה ביצה, ומוכח שלא הטילה את הביצה אתמול!

ומבארינן:

א.

אימר: לא בדק יפה יפה.

ב.

ואפילו בדק יפה

-

אימר

: אמש

"יצתה רובה וחזרה" הואי,

ואז מטילה אותה התרנגולת גם בלילה, שהרי הביצה כבר "נולדה" ביום, אלא שחזרה.

ו

הרי היא מותרת

כד

אמר

רבי יוחנן,

שמחשיבה כביצה שנולדה ביציאת רובה.

ותמהה הגמרא על דינו של רב מרי בריה דרב כהנא, שהרי מצינו שרב אוסר במקרה כזה, ולא מסתבר שהוא בא לחלוק על רב:

איני! והא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רב: בדק בק

י

נה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה

-

אסור.

ומשנינן:

התם

, בדברי רב, המדובר הוא

ב

תרנגולת

דספנא מארעא

, שכיון שייחומה הוא מעפר הקרקע, ולא דרך תשמיש מתרנגול ביום, הרי היא מטילה ביצים גם בלילה.

ומקשינן,

אי הכי,

שלפעמים היא מטילה בלילה, כשהיא ספנא מארעא, אם כן, במקרה

דרב מרי נמי, אימא: מארעא ספנא

, ואז היא מטילה ביצים גם בלילה, וכיצד היה בטוח רב מרי שביצה זו לא נולדה בלילה אלא מאתמול.

ומשנינן: רב מרי היה בטוח שלא ספנא מארעא לפי שהמדובר היה

בדאיכא

תרנגול

זכר בהדה

, עמה .

אך עדיין יש לתמוה, שגם

בדאיכא זכר נמי, אימא מארעא ספנא

, כי מנין לנו שרק ממנו ספנא.

אמר רבינא: גמירי,

קבלה היא בידינו, העוברת מדור לדור, כי

כל היכא דאיכא זכר

-

לא ספנא מארעא

.

ועד כמה

, עד איזה מרחק נחשב התרנגול כסמוך אליה?