Versão em texto deste daf: original e tradução
Beitzá 39b — o Talmud em português
Beitzá 39b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Beitzá 39b
ואם אמר ראובן:
הרי אתה עלי חרם
, מתפרשים דבריו: ממון שמעון יהא אסור עלי כחרם, ולכן
הנודר
[ראובן]
אסור
בהנאה מחפציו של שמעון.
ואם אמר:
הריני עליך
חרם
ואתה עלי, שניהם אסורין זה בזה
בהנאה.
ומותרין
שניהם
ב
הנאה מהחפצים
של עולי בבל
המפורטים בהמשך, ואין חשובה הנאתם כהנאה זה מזה.
ואסורין
שניהם
ב
הנאה מחפצים
של אותה העיר
, שהרי שותפין הם בחפצים אלו, והשותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים בהנאה ממה שהם שותפים בו.
ומפרשת המשנה:
ואלו הן דברים של עולי בבל
:
הר הבית הלשכות והעזרות, ובור של אמצע הדרך
הוא בור של עולי בבל שנזכר במשנתנו.
ואלו הן של אותה העיר: הרחבה ובית המרחץ ובית הכנסת
.
הרי למדנו שהנהנה מבור של אמצע הדרך אין חשובה הנאתו כהנאה מכל ישראל, ולכן מותר הוא בהנאתו.
ואי אמרת
בור של עולי בבל
בירא דשותפי הוא
וכשיטת רב נחמן,
אמאי מותר
מי שאסור בהנאת חבירו ליהנות מן הבור?!
ו
הרי כיון ששותפים הם,
התנן: השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים ליכנס לחצר
של שניהם ו
לרחוץ בבור
.
ומשנינן:
לרחוץ בבור הכי נמי
שאסורים הם ואפילו בבור של עולי בבל כיון ששותפים הם.
והכא
במשנת "הריני עליך חרם"
במאי עסקינן
, שאין רוחצין בבור אלא
למלאות
מן הבור של עולי בבל ורק לתשמיש זה הותרו, כי אין זו הנאת שותף מחבירו מפני שאנו אומרים מדין ברירה על כל אחד שממלא:
מר מדידיה קא ממלא ומר מדידיה קא ממלא
, כל אחד ממלא מחלקו המבורר לו מן השמים, ואין האחד ממלא מחלקו של חבירו.
ומתמהת הגמרא על התירוץ על שיטת רב נחמן, שיש חילוק בין מילוי לרחיצה מדין ברירה:
ו
כי
סבר רב נחמן יש ברירה?!
והת נן
:
א. שותפות של אחים במה שירשו כאחד תיתכן בשני אופנים:
האחד: שנשתתפו אחר שחלקו את ירושת אביהם.
השני: עדיין לא חלקו את ירושת אביהם ושותפים הם בה, והיא נקראת "תפוסת הבית".
ומשנתנו מפרשת את חילוקי הדינים שבין השותפויות לענין קלבון של מחצית השקל וחיוב מעשר בהמה מבהמות השותפין.
ב. מצוה מן התורה לתת מחצית השקל בכל שנה עבור קרבנות ציבור; וחייבו חכמים להוסיף "קלבון" היא מעה קטנה על מחצית השקל, בין שנותן כל אחד מחצית השקל ובין שנותנין שנים כאחד שקל שלם.
ג. האב ששקל בשביל שני בניו שקל שלם אינו חייב בקלבון כלל.
ד. האחים שעדיין לא חלקו את ירושת אביהם, הרי אלו פטורים מן הקלבון.
ה. חלקו, וחזרו ונשתתפו, הרי אלו חייבין בקלבון.
ו. חייב אדם להפריש מבהמותיו הנולדים לו בכל שנה מעשר בהמה.
ז. עדר של שותפין אינו חייב במעשר בהמה.
ח. ירשו האחים ירושה מאביהם ועדיין לא חלקו ושותפים הם בה, הרי אלו חייבים במעשר בהמה.
ט. חלקו, וחזרו ונשתתפו, הרי אלו פטורים ממעשר בהמה.
נמצא דין
האחין השותפין
:
כשחייבין בקלבון
כלומר: שסוג שותפותן היא כזו שחייבין בקלבון, והיינו, שנשתתפו אחר שחלקו את ירושת אביהם, הרי אלו
פטורין ממעשר בהמה
.
וכשחייבין במעשר בהמה
, כגון שעדיין לא חלקו את הירושה, הרי אלו
פטורין מן הק לבון
.
ואמר רב ענן: לא שנו
במשנה שאם חזרו ונשתתפו אחר שחלקו אין שותפותם חוזרת להיות "תפוסת הבית" להיפטר מן הקלבון ולהתחייב במעשר בהמה:
אלא
כ
שחלקו גדיים כנגד טלאים וטלאים כנגד גדיים
, הואיל ואי אתה יכול לומר שבשעת חלוקה הגיע לכל אחד חלקו הראוי לו, כי אי אפשר שזה ירש טלאים וזה ירש גדיים, ואם כן מתחלה לקוחות הן זה מזה, ונמצאת שותפותן שותפות בעלמא.
אבל חלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים, אומר: זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך
, הואיל ו"יש ברירה" לדעת רב ענן, ואף אחר חלוקתם שם "יורשים" עליהם, וכשחזרו ונשתתפו חזרה "תפוסת הבית" למקומה; והרי הם פטורים מן הקלבון וחייבים במעשר בהמה.
ורב נחמן אמר: אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים וטלאים כנגד טלאים
-
אין אומר זה
חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך
מפני ש"אין ברירה", נמצא, כי משעת חלוקתם אין שם "יורשים" עליהם אלא "לקוחות", ומשחזרו ונשתתפו אין זו אלא כשאר שותפות בעלמא, והרי הם חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה.
הרי למדנו שלדעת רב נחמן "אין ברירה", ונסתר תירוץ הגמרא בשיטת רב נחמן.
ומכח קושיא זו חוזרת בה הגמרא מהפירוש שאמרנו בביאור מחלוקת רב ששת ורב נחמן במילא מים ונתן לחבירו.
אלא
כך הוא ביאור שיטתם -
דכולי עלמא בירא דהפקירא היא
.
והכא
[ב"ח]
במגביה מציאה לחבירו קא מיפלגי
, כלומר: אם אומרים, הואיל ולא קנה מי שהגביהו עבורו - שהרי המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו - שוב ממילא קנאו המגביה עצמו, או לא [רש"י]:
מר
רב ששת -
סבר: קנה
המגביה ואף כאן קנאו הממלא, ולפיכך הרי הן כרגליו.
ומר
רב נחמן -
סבר: לא קנה
המגביה הואיל ולא נתכוין לזכות לעצמו [אלא לחבירו], ואף כאן לא קנה המגביה את המים, וכיון שלא קנאו המגביה הרי כשהגיעו המים לידי מי שנתמלאו לו, קנהו, והרי הן כרגליו.
מתניתין:
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת
חוץ לתחומו,
וערבו בני אותה העיר
עירוב תחומין כדי
לבא אצלו
[ב"ח], הרי אלו
לא יביאו לו
את פירותיו, שהרי הן כרגליו והוא אינו יכול לילך אלא בתחום ביתו בלבד, נמצאו הפירות שמחוץ לתחום ביתו אסורים בהזזה כל שהיא, כדין פירות שיצאו חוץ לתחום.
ואם ערב
אף
הוא
כדי ללכת לאותה עיר,
פירותיו כמוהו
שמותר להוליכן בין שני הערים, ויכולים בני אותה העיר להביאם אצלו.