Beitzá 31a — o Talmud em português

מתניתין:

מביאין עצים

תלושים ביום טוב

מן השדה

[שבתוך התחום]

מן המכונס

, שכנסו את העצים מערב יום טוב כדי להשתמש בהם, שהרי גילה דעתו שהוא סומך עליהם, ואינם מוקצה.

אבל מן העצים המפוזרים בשדות לא יביא, היות ש"מוקצה" הם לפי שלא היתה דעתו עליהם מערב יום טוב, ואינם "מן המוכן".

ומן הקרפף

, שהוא מקום מחוץ לעיר המוקף בגדר, ומאחסנים בו כל מיני דברים, וגם עצים - רשאי להביא ממנו עצים

אפילו מן המפוזר

שבו. שהואיל והמקום מוקף ומשתמר, אפילו מן המפוזרין שבו לא הקצה דעתו מהם.

איזהו קרפף

שאמרנו, שמותר להביא עצים מתוכו אפילו מן המפוזר?

כל ש

הוא

סמוך לעיר

ממש בלבד,

דברי רבי יהודה

.

רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת

[במפתח] ומשתמר על ידי זה,

ואפילו

היה הקרפף רחוק מן העיר, ובלבד שיהי הקרפף

בתוך תחום שבת

.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף

.

ותמהה הגמרא עליו ממשנתנו:

והא אנן תנן: מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים!

ולמה הצריך שמואל אף בעצים שבקרפף שיהיו מכונסים?!

ומשנינן:

מתניתין

המתרת ליטול עצים מפוזרים שבקרפף - שיטת

יחידאה היא

, והיינו, רבי שמעון בן אלעזר בדעת בית הלל וכפי שיתבאר בברייתא שמביאה הגמרא בסמוך. אבל חכמים חלוקים עליו, ושמואל אמר כחכמים.

דתניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות שאין מביאין, ועל המכונסין שבקרפף שמביאין

.

על מה נחלקו

בית שמאי ובית הלל:

על המפוזרין שבקרפף

.

ועל המכונסין שבשדות

.

שבית שמאי אומרים: לא יביא

, אלא אם כן היו בקרפף ומכונסין.

ובית הלל אומרים: יביא

אפילו מאלו, וכן היא דעת התנא של משנתנו. ואמנם חכמים חלוקים עליו, ושמואל כדעתם.

אמר רבא

: אף שמותר להביא מן המכונסין. מכל מקום:

עלי קנים ועלי גפנים אף על גב דמכנפי להו ומותבי

[אף שהיו מכונסים ומונחים],

כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו

[אם תגביהם הרוח יתפזרו העלים], כבר מעכשיו

כמפוזרים דמו, ואסורין

.

כי ודאי לא סמך דעתו עליהם, שהרי סבור היה שהרוח תפזרם.

ו

מיהו,

אי אתנח מנא מאתמול עלייהו

[אם הניח כלי על העלים מערב יום טוב] להכביד עליהם,

שפיר דמי

, שהרי הכלי מועיל שלא תפזרם הרוח, וסומך דעתו עליהם.

שנינו במשנה:

איזהו קרפף

, כל שסמוך לעיר דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת:

יש לפרש מחלוקתם בשני אופנים:

אופן אחד: רבי יהודה מצריך שני תנאים, גם שיהיה לו פותחת וגם שיהיה סמוך לעיר.

ורבי יוסי מיקל באחד משני התנאים, כפי שיבואר להלן.

אופן השני: רבי יהודה תולה את הדין בסמיכות לעיר בלבד, בלי להתחשב ב"פותח ת".

ורבי יוסי תולה את הדין בפותחת בלבד, בלי להתחשב בסמיכות לעיר.

ובספק זה נסתפקו בני הישיבה, והגמרא מפרשת את לשונותיהם של התנאים לפי שני האופנים.

אבעיא להו: היכי קאמר

רבי יהודה?

כל שסמוך לעיר

הרי הוא קרפף שמותר לקחת ממנו עצים,

והוא דאית ליה פותחת

, שהרי סתם קרפף יש בו פותחת ועליו מדבר רבי יהודה, ונמצא שרבי יהודה מחמיר להצריך את שני התנאים [סמוך לעיר ופותחת] כדי לעשותו קרפף שמותר לקחת ממנו עצים.

ואתא רבי יוסי למימר

ש

כיון דאית ליה פותחת

די בכך, ואין צורך שיהיה סמוך לעיר, אלא

אפילו

רחוק מהעיר, אך

בתוך תחום שבת

-

נמי

חשוב קרפף, כי לדעתו די בתנאי אחד של פותחת או סמוך לעיר.

או דלמא, הכי קאמר

רבי יהודה:

כל שסמוך לעיר, בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת

חשוב קרפף, ואין הדין תלוי אלא בסמיכות לעיר בלבד.

ו

אתא רבי יוסי

שאמר: כל שנכנסין לו בפותחת - לחדש שדין הקרפף תלוי בפותחת לבד, ו

למימר

: אין הדין תלוי בסמיכות לעיר כלל, אלא

אפילו בתוך תחום שבת. ודוקא דאית ליה פותחת

הוא הנקרא קרפף,

אבל לית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר נמי לא

.

תא שמע: מדקתני

במשנתנו:

רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת

.

שמע מינה: רבי יוסי תרתי לקולא קאמר

:

א. אם יש לו פותחת אף שרחוק הוא מן העיר הרי זה מותר.

ב. אם סמוך לעיר אף שאין לו פותחת הרי זה מותר.

ומסקינן:

שמע מינה!

אמר רב סלא אמר רבי ירמיה: הלכה כרבי יוסי

-

להקל

.

מתניתין:

א.

אין מבקעין עצים

להסקה ביום טוב,

לא מן הקורות

,

ולא מן הקורה

של הבית

שנשברה ביום טוב

,

וכפי שיתבאר הטעם בגמרא.

ב.

ואין מבקעין

את העצים התלושים ביום טוב המותרים להסקה,

לא בקרדום

[כלי אומנות, והוא כעין הכלי שעושין בו אוכפות לבהמות],

ולא במגרה

[סכין מלאה פגימות וממהרת לקוץ עצים וכלי אומנות הוא],

ולא במגל

[מין כלי אומנות], הואיל וכל אלו כלי אומנות הם לבקע בהם עצים, ונראה כעושה בו מלאכה.

אלא בקופיץ

[סכין של קצבים] הואיל ואינו כלי אומנות.