Beitzá 21b — o Talmud em português

תלמוד לומר

:

לכם

-

ולא לכלבים. דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר: אפילו נפש בהמה במשמע.

אם כן, מה תלמוד לומר לכם?

-

לכם ולא לנכרים.

ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרים?

מרבה אני את הכלבים

לפי

שמזונותן עליך,

ומוציא אני את הנכרים

-

שאין מזונותן עליך.

אמר ליה אביי לרב יוסף: ולרבי יוסי הגלילי, דאמר "לכם" ולא לכלבים

-

הני סופלי לחיותא

, גרעיני תמרים שאנו נוהגים להאכיל לבהמות,

היכי שדינן להו ביום טוב

, והרי הם מוקצה, כיון שאינן ראויים אפילו למאכל בהמה ביום טוב!?

אמר ליה: הואיל וחזו

הגרעינים הללו

להסקה.

תינח ביבישתא

בגרעינים יבשים, -

ברטיבתא מאי איכא למימר?

אמר ליה: חזו להיסק גדול.

תינח ביום טוב

שמותר בהיסק -

בשבת מאי איכא למימר?

מטלטלינן להו אגב ריפתא,

על גבי לחם,

כדשמואל.

ואין לאסור זאת מחמת זלזול בלחם, לפי מה

דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת.

ופליגא

רב הונא האומר [בעמוד הקודם] שאם אפשר לתת לחם אחד לתינוק מותר לאפות לנכרים,

דרבי יהושע בן לוי

.

דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

רב אחא בר יעקב אמר: אפילו בשבת נמי לא, משום שיורי כוסות

ממה שישתה שהן מוקצה.

ופרכינן:

אי הכי

, שיורי כוסות

דידן נמי

מוקצה מחמת מיאוס הם.

ומשנינן: שיורי כוסות

דידן

-

חזו לתרנגולין.

ופרכינן: שיורי כוסות

דידהו

-

נמי חזו לתרנגולין!

ומשנינן: שיורי כוסות של יין

דידהו איסורי הנאה נינהו.

ופרכינן:

ולטלטלינהו

לשיורי הכוסות

אגב כסא,

כוס היין.

מי לא אמר רבא: מטלטלין כנונא

מחתה של גחלים

אגב קטמיה

האפר שלה כשהטא מיועד לכסות בו,

אף על גב דאיכא עליה שברי עצים

שהם מוקצה!

ומשנינן:

התם

השברי עצים

לאו איסורי הנאה נינהו, הכא

בשיורי כוס נכרי -

איסורי הנאה נינהו

, והמוקצה שלהם יותר חמור.

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולהוי

האי מוקצה

כגרף של רעי

, ככלי מלא צואה, שמותר להוציאו.

אמר ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה!?

וכאן המדובר שאסור להזמינו לכתחילה.

אדבריה

הוליך

רבא למר שמואל, ודרש

:

מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.

מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב אמרו ליה: אי ניחא לך במאי דטריחא לן

-

מוטב

.

ואי לא

-

טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחי נן.

מתניתין:

א.

בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין ל

רחיצת

רגליו

ביום טוב,

אלא אם כן ראויין לש תיה,

ובית הלל מתירין.

ב.

עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה

.

גמרא:

איבעיא להו: האי מדורה

-

מאן קתני לה?

האם

דברי הכל היא, ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת אבר אחד

.

או דלמא, בית הלל קתני לה, אבל בית שמאי לא שני להו!

תא שמע: בית שמאי אומרים: לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, ובית הלל מתירין.

מתניתין:

ב

שלשה דברים

היה

רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי

:

א.

אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב

, לפי שנראה שמכינם לצורך שבת, שהרי ביום טוב אין טומנים.

ב.

ואין זוקפין את המנורה ביום טוב

.

ג.

ואין אופין פתין גריצין

עבים שיש בהם טירחה,

אלא

רק

רקיקין

דקים.

אמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין.

אמרו לו: מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן, ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין.

גמרא:

היכי דמי?

אי דאנח עירובי תבשילין

-

מאי טעמא דבית שמאי?

ואי דלא אנח עירובי תבשילין

-

מאי טעמא דבית הלל?

אמר רב הונא: לעולם, אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין. וכדי חייו שרו ליה רבנן.

. ונחלקו בהטמנה.

ורב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת,