Bava Metzia 115b — o Talmud em português

והוינן בה:

לימא אביי ורבא, בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה, קמיפלגי.

נאמר לגבי קרבן פסח "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש" [שמות יב ט].

דאמר רבא

: אם

אכל

את קרבן הפסח כשהבשר עודנו

נא,

אינו צלוי כראוי אלא צלייה חלקית,

לוקה שתים,

אחת

משום "

אל תאכלו ממנו

נא", ו

אחת

משום "כי אם צלי אש".

וכן אם אכל את הבשר כשהוא

מבושל, לוקה שתים,

אחת

משום "

אל תאכלו ממנו

מבושל", ו

אחת

משום "כי אם צלי אש".

אבל אם אכלו כשהוא

נא ומבושל,

כגון צלאו מעט, ואחר כך בשלו,

לוקה שלוש,

אחת

משום

אל תאכלו ממנו

נא, ו

אחת

משום

אל תאכלו ממנו

מבושל, ו

אחת

משום לא תאכלנו כי אם צלי אש.

אביי אמר

: אכלו נא או מבושל לוקה אחת, או משום "אל תאכלו ממנו נא", או משום "אל תאכלו ממנו מבושל", ואם אכל נא ומבושל, לוקה שתים, אבל על סוף הפסוק, דכתיב "כי אם צלי אש", אין לוקין,

משום ש

אין לוקין על לאו שבכללות.

לאו הכולל בתוכו כמה איסורים, כגון כאן, ש"כי אם צלי אש" כולל שני לאוים, שלא לאכול נא ושלא לאכול מבושל [כי אם צלי אש], אין לוקים על אף אחד מהם.

ודנה הגמרא:

לימא אביי, דאמר

אין לוקין משום "כי אם צלי אש", משום שהוא כולל בתוכו כמה איסורים, סבר

כרב יהודה,

דאמר אין לוקין משום "כי נפש הוא חובל", משום שהוא כולל בתוכו איסור חבלה של כל אוכל נפש,

ורבא, דאמר

לוקים משום "כי אם צלי אש", סבר

כרב הונא,

דאמר לוקים משום כי נפש הוא חובל.

אמר לך רבא: אנא, דאמרי

שיש מלקות באוכל נא ומבושל גם משום כי אם צלי אש,

אפילו כרב יהודה

סבירא לי.

כי

עד כאן לא קאמר רב יהודה התם,

שאין לוקים על כי נפש הוא חובל,

אלא

משום

ד

הפסוק

"כי נפש הוא חובל", לא משמע

שהוא מדבר בחובל

ריחיים ורכב. הלכך

סבר רב יהודה, שהפסוק הזה,

ל

חובל

שאר דברים,

שהם אוכל נפש,

הוא דאתא,

אבל הכא,

לענין קרבן פסח, הא דכתיב

"כי אם צלי אש", למאי אתא?

הרי כבר שמעינן מהפסוק שקדם לו שיש לאכול דווקא צלי, כיון שכבר נתמעט מ"לא תאכלו ממנו נא", שמשמעותו, אין לאוכלו באופן אחר מצלי גמור, אם כן, וודאי שסיום הפסוק "כי אם צלי אש" לא בא לחדש איסור על דבר אחר. אלא

שמע מינה,

שהפסוק בא

ל

הוסיף

לאו

על האוכל נא או מבושל.

ואביי אמר לך, אנא דאמרי

אין לוקין משום "כי אם צלי אש" משום שהוא לאו שבכללות,

אפילו לרב הונא

אמרי,

כי

עד כאן לא קאמר רב הונא התם,

שלוקין על לאו של "לא תחבול, כי נפש הוא חובל",

אלא

משום

ד

הפסוק

"כי נפש הוא חובל",