Bava Metzia 108b — o Talmud em português

ואי לא,

אם אותה שדה שמכר לו באמצע שדותיו, דומה היא לשאר השדות שסביבה, חיישינן שהלוקח

איערומי קא מערים,

ודעתו לקנות בתחילה את השדה שבין שדותיו של המוכר, כדי שהוא זה שיקרא מצרן על שאר שדות המוכר, ולאחר מיכן יקנה את שאר הקרקעות מדין מצרן, ויפסידו המצרנים הראשונים. לפיכך, מיד עתה סלקינן ליה מהשדה. הנותן לחבירו שדה ב

מתנה, לית בה משום דינא דבר מצרא,

ואין המצרנים יכולים לכוף את המקבל שימכרנה להם.

אמר אמימר, אי כתב ליה

נותן המתנה

אחריות,

והתחייב למקבל שאם יגבו ממנו בעלי חובות את השדה יתן לו אחרת, חיישינן שמא באמת מכר לו ואיערומי קמערים לכתוב שטר מתנה, הילכך

אית בה משום דינא דבר מצרא.

מכר

בעל השדה את

כל נכסיו ל

לוקח

אחד,

ובין הנכסים היו גם שדות הסמוכות למיצר של אדם אחר, שאף הוא היה רוצה לקנות את אותה שדה הסמוכה לו, והלוקח מעונין לקנות דוקא את כל הנכסים כאחד, ואם לא יקבל את כולם לא יקנה אפילו מקצתם,

לית בה משום דינא דבר מצרא.

שלא תקנו חכמים ללוקח לעשות הטוב והישר עם המצרן להניח לו לקנות את השדה הסמוכה לשדהו במקום שיהיה הפסד לבעל השדה. אם מכר שדה הסמוכה לשדה מצרן

לבעלים הראשונים

של אותה שדה,

לית בה משום דינא דבר מצרא

.

זבן,

קנה לוקח שדה שסמוכה למיצר חבירו

מעכו"ם,

אין המצרן יכול לתובעו שימכר לו מדינא דבר מצרא,

ו

כן

זבין,

מוכר קרקע שסמוכה למיצר ישראל

לעכו"ם, לית בה משום דינא דבר מצרא.

והשתא מפרש טעמא:

זבן מעכו"ם

שדה הסמוכה למיצר ישראל, לית בה משום דינא דבר מצרא, משום

דאמר ליה

הלוקח למצרן, עשיתי לך טובה בכך שקניתי את השדה מן העכו"ם, שהרי

ארי אברחי לך ממצרא

,

זבין לעכו"ם

לית ביה משום דינא דבר מצרא, משום שעל המוכר לא נאמר דין "ועשית הישר והטוב", ומותר לו למכור אף למי שאינו מצרן, לפי שאם ירצה, יוכל שלא למכרה כלל. ואותו

עכו"ם

שקנאה,

ודאי לאו בר "ועשית הישר והטוב" הוא.

ומכל מקום אמרו חכמים, מאחר ועל ידי מכירת השדה לגוי עלול להיגרם נזק לישראל הסמוך למיצר,

שמותי,

לנדותו,

ודאי משמתינן

ליה

למוכר,

עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה

לישראל

מחמתיה

מחמת העכו"ם .

המלווה את חבירו, ונטל ממנו קרקע שתהיה

משכנתא

משכון בידו כנגד החוב, אם רצה המלווה לקנות את הקרקע מיד הלווה, רשאי . ואף על פי שיש לאותה שדה מצרנים,

לית בה משום דינא דבר מצרא,

דאמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא

[שם מקום]

מאי

פירושה של

משכנתא?

-

דשכונה גביה!

שהמלוה נעשה כשכן של אותה קרקע. ובהכרח ל

מאי נפקא מינה

בכך שנקרא "שכן",

לדינא דבר מצרא,

שהוא קודם לכל אדם כמו מצרן.

ואם רצה המוכר

למכור

אחת משדותיו הנמצאת

ב

מקום

רחוק

משאר שדותיו,

ו

במעות שיקבל עבורה יוכל

לגאול,

לקנות שדה אחרת,

ב

מקום

קרוב

יותר.

וכן מוכר שדה

ב

של

רע

תה,

ו

בכסף שיקבל תמורתה יוכל

לגאול ביפה,

מאחר שהוא זקוק למעות,

לית בה משום דינא דבר מצרא,

אלא כל מי שיקדים לקנותה, יזכה בה.

לפי שלא תקנו חכמים להמתין עד שיביא המצרן מעות ויקנה את השדה, כי שמא עד שיביא את מעותיו כבר תימכר הקרקע הקרובה או השדה הטובה שרצה המוכר לקנות. ולא אמרו שיש לעשות הישר והטוב אלא במקום שאין פסידא למוכר.

וכן אם צריך המוכר כסף כדי

ל

העלות

כרגא,

מס למלך, ולשם כך הוא מוכר את קרקעו הסמוכה למיצר,

ו

כן אם צריך מעות

למזוני

אשתו, שהתחייב לה בכתובתה,

ולקבורה,

שצריך מעות לקבור את מתו, כיוון שהוא זקוק מיד למעות,

לית בה משום דינא דבר מצרא,

ואינו צריך להמתין עד שיבא המצרן לקנות את השדה.

דאמרי נהרדעא

: יתומים שהוריש להם אביהם קרקע, וצריך

ל

שלם עבורה

כרגא,

מס למלך, או שהקרקע משועבדת

למזוני

של האלמנה,

ו

כן אם צריך מעות

לקבורה

של אביהם,

מזבנינן

לקרקע של היתומים

בלא אכרזתא,

ללא הכרזה לכל המרבה במחיר.

ואף על פי שאין מוכרים מנכסי יתומים בלא הכרזה, במקום שצריך מעות מיד לא ממתינים להכרזה, וכל שכן שאין דינא דבר מצרא במקום שזקוק המוכר מיד למעות.

המוכר שדה הסמוכה למיצר חבירו

לאשה,

אין למצרן זכות תביעה באותה שדה, לפי שאין דרך אשה לחפש אחר קרקעות .

ו

כן מוכר

ליתמי,

אין המצרן יכול לכופם למכור לו, מאחר שאין מי שיעזור להם לקנות שדה אחרת.

ו

כן שותף המוכר

ל

אחד מ

שותפי

השדה את חלקו בשדה,

לית בה משום דינא דבר מצרא,

ואין השותפים האחרים יכולים לדחותו מהשדה שכל שותף הרי הוא כמצרן של כל השדה .

מי שיש לו שדה למכור ובאו לקנותה

שכיני

ו שדרים עמו באותה

העיר, ו

גם

שכיני שדה,

שהם שכיני שדה אחרת של המוכר ורוצים לקנותה, הואיל ואף אחד מהם אין לו שדה סמוכה למיצר של שדה זו, אין כאן דינא דבר מצרא. ומכל מקום עצה טובה ודרך ישרה היא, לומר,

שכיני העיר קודמין.

אם באו לקנות את השדה

שכן

של המוכר

ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם

, וכן אם באו לקנות

קרוב

של המוכר

ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם.

איבעיא להו

: באו לקנות

שכן וקרוב, מאי

מי קודם?

תא שמע

[משלי כז]:

"טוב שכן קרוב מאח רחוק",

אלמא שכן קודם.

באו מצרן ולוקח לקנות את השדה, והיו מעותיהם שונות:

הני, זוזי טבי

שמשקלם גדול יותר,

והני, זוזי תקולי,

חריפים ועוברים לסוחר,

לית ביה משום דינא דבר מצרא.

כי פעמים שנוח למוכר מעות שמשקלם גדול יותר, ופעמים שהוא צריך כסף עובר לסוחר, הילכך ימכרנו למי שירצה.

וכן אם שלחו המצרן והלוקח את מעותיהם למוכר השדה, ו

הני,

מעותיו של המצרן

ציירי,

היו צרורים בחבילה,

והני,

מעותיו של הלוקח,

שרי,

בחבילה פתוחה,

לית ביה משום דינא דבר מצרא.

ויכול הלוקח לקנות את השדה, לפי שהמוכר אינו רוצה לפתוח חבילה סגורה, כי שמא יאמר לו המצרן לאחר זמן, היו בה יותר מעות.

מצרן שאין לו מעות, ובא לוקח לקנות את השדה, אם

אמר

המצרן:

איזיל ואטרח,

אלך לטרוח

ואייתי זוזי, לא נטרינן,

אין ממתינים

ליה,

ויכול הלוקח לקנות את השדה.

אבל, אם

אמר איזיל אייתי זוזי

שיש לי בביתי,

חזינן: אי גברא דאמיד הוא, דאזיל ומייתי זוזי, נטרינן

מחכים

ליה

עד שיביא את מעותיו ויקנה כדין בר מצרא.

ואי לא

אמיד,

לא נטרינן ליה.

קרקע שנבנו עליה בתים, והיתה ה

ארעא

בבעלותו

ד

א

חד ו

ה

בתי

ם שנבנו עליה בבעלותו

ד

א

חד

אחר, אם רצה בעל הבתים למכור בית לאחר

מרי

בעל ה

ארעא מעכב

אמרי - על בעל ה

בתי

ם שימכור לו את הבית כדין בר מצרא, לפי שטוב לבעל הקרקע שיהיה הבנין שעל קרקעו בבעלותו.

אבל אם רצה בעל הקרקע למכור את קרקעו לאחר,

מרי בתי

בעל הבתים

לא מעכב אמרי דארעא

שימכור לו את הקרקע, משום שבעל הבתים אינו נחשב כבר מצרא .

וכן קרקע שצמחו בה דקלים והיתה ה

ארעא

בבעלותו

דחד ו

ה

דיקלי

בבעלותו

דחד

אחר, אם רצה בעל הדקלים למכור את דקליו

מרי דארעא מצי מעכב אמרי דיקלי

שימכור לו את הדקלים כדין בר מצרא, אבל אם רצה בעל הקרקע למכור את קרקעו לאחר,

מרי

דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא

שימכור לו את הקרקע, שאין בעל הדקלים נחשב כבר מצרא. לוקח שרוצה לקנות

ארעא

כדי

ל

בנות בה

בתי

ם,

ו

המצרן הסמוך לשדה רוצה לקנות את ה

ארעא

כדי

לזרעא,

הדין הוא ש

ישוב

עדיף, ולית בה משום דינא דבר מצרא.

שדה הסמוכה לשדה שיוצאת לימכר וביניהם

אפסיק משוניתא,

שן של סלע שאי אפשר לחרוש ולזרוע באותו מקום,

או

שהיתה בין השדות

ריכבא דדיקלא

שורת דקלים צפופה,

חזינא: אם יכול

המצרן

להכניס

ביניהם את מחרשתו ולחרוש

בה אפילו תלם אחד,

הנמשך ישירות משדהו לשדה הסמוכה,

אית בה משום דינא דבר מצרא,

שיש לו תועלת בקניית השדה הסמוכה לשדהו, הילכך הוא קודם לכל אדם.

ואי לא

, אם לא יכול לחרוש משדהו לשדה המוכר אפילו תלם אחד,

לית בה משום דינא דבר מצרא.

הני ארבעה בני מצרני

שהיו שדותיהם סביב שדה אחת,

דקדים חד מינייהו וזבין

את השדה,

זביניה זביני

וזכה בה.

ואי כולהו אתו בהדי הדדי,

ותבעו את המוכר שימכור להם מדין בר מצרא,

פלגו לה

בין כולם

ב

אופן שכל אחד נוטל את החלק בצורת משולש הסמוך לחלקו. וחלוקה זו נקראת

קרנזיל.

[זיל לקרנות. רש"י].