Bava Metzia 107a — o Talmud em português

רבן שמעון בן גמליאל

מיקל.

ולדבריו מותר לגבאים לשנות ממעות פורים לשאר ימות השנה, וכן העני שקיבל לצורך פורים, יכול לשנות ולהשתמש במעות לצורך אחר.

אלמא, סובר רבן שמעון בן גמליאל שאין קפידא במה שמשנה מקבל המעות מדעת הנותן. ומדוע אסר רבן שמעון בן גמליאל על החוכר לשנות מחיטין לשעורים ומקטנית לתבואה,

אמר

תירץ

אביי: טעמא דרבן שמעון,

כדמ ר.

דאמר מר, האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה

שתיעשה שדהו בור, ולא תוכל להצמיח,

ליזרעה שתא,

יזרענה שנה אחת

חטי, ושתא,

שנה שאחריה, יזרע

שערי.

וכן אם יזרע

שתא שתי,

לאורך השדה

ושתא

שאחריה

ערב,

לרוחב השדה.

לפי שהשינוי במין הנזרע, או בצורת הזריעה, מכחיש ומקלקל את השדה, והופכה לשדה בור. ועל כן אסר רבי שמעון על החוכר לשנות, בין מחיטים לשעורים, בין משעורים לחיטין, כי שמא אמר לו הבעלים לזרוע מין פלוני דוקא היות ובשנה שעברה הוא זרע מאותו מין, ואם ישנה החוכר מדברי בעל הבית, יזיק לו בכך את שדהו.

ולא אמרן

שיש נזק בשינוי הזריעה משנה לשנה,

אלא בדלא כריב,

שלא חרש לאחר הקצירה,

ולא תני,

לא חזר ושנה בחרישה לשנה הבאה.

אבל

אם

כריב,

חרש לאחר קצירת החיטין,

ותני

, בשנה הבאה הוא חזר וחרש קודם זריעת השעורים,

לית לן בה

:

שנינו במשנה:

תבואה, לא יזרענה קטנית

[

וכו'

]:

מתני ליה רב יהודה לרבין,

כך שנה לו את משנתנו:

אם קיבל החוכר את השדה כדי לזורעה תבואה, יזרענה קטנית.

אמר ליה רבין: והא אנן תנן "תבואה, לא יזרענה קטנית"!?

אמר ליה רב יהודה: לא קשיא.

הא,

מה ששנינו

תבואה לא יזרע קטנית

, נאמר

לן,

בני ארץ ישראל, שהיא מקום הרים, וחוששים אנו שאם ישנה מתבואה לקטנית, תיכחש השדה.

והא,

מה ששניתי לך

"תבואה יזרענה קטנית",

נאמר

להו

, לבני בבל, הנמצאת במקום שהוא משופע במים, ואין לחשוש שמא תיכחש השדה על ידי השינוי מתבואה לקטנית.

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי,

ידידי

! הני,

אותם

תחלי דבי כיתנא,

צמחים הנראים כמין שחלות, הגדלים יחד עם הפשתן ומזיקים אותו בזמן שהם גדלים יחד,

המלקט את אותם

שחלות ונוטלן לעצמו

אין בהן משום גזל

, משום שהוא משביח בכך את פשתנו של הבעלים,

ואם

עומדות

אותן שחלים

על

ה

גבולין

של ערוגת הפשתן ואינן צומחות עימו ממש

יש בהן משום גזל,

שאין תועלת לבעלים בנטילת השחלים ואדרבא הוא רוצה אותם לכך אסור ליטלן.

ואם

עמדו השחלים עם הפשתן ימים רבים עד ש

הוקשו

נתקשו ונתיבשו שיכולים להשתמש בהן

לזרע, אפילו דבי כיתנא

שנמצאים השחלים בתוך הפשתן עצמו

נמי יש בהם משום גזל,

מאי טעמא, לפי שאומר בעל הפשתן:

מאי דאפסיד,

מה שיכול היה הפשתן להפסד ולהנזק מהשחליים, כבר

אפסיד,

ואינו רוצה בעקירת השחלים.

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי,

מאחר ששדותינו סמוכות זו לזו, הרי יש מאילנותי שיונקים משדה שלך ויש מאילנותיך שיונקים מהשדה שלי, ו

הני

אילנות

דילי

שינקו משלך, מן הדין פירותיהם

דילך

, והאילנות

דילך

שינקו מהשדה שלי, מן הדין פירותיהם

דילי.

משום

שנהוג בני מצרא

שנים ששדותיהם גובלות זו בזו, ש

אילן

בשדה אחת הנוטה שורשו

לכאן,

לשדה השניה, דנים אותו כשייך

לכאן,

לאותה שדה ששם נטועים שורשיו. וכן להיפך, אילן עומד בשדה השניה,

הנוטה

שורשו

לכאן,

דנים אותו כשייך

לכאן.

ואף אנו נילך לפי המנהג, ויטול כל אחד מהאילנות היונקים משדהו, על אף שהאילן עצמו עומד בשדה חברו.

דאיתמר, אילן העומד על המיצר,

סמוך לגבול שבין שתי השדות,

אמר רב

, אילן הנוטה שורשו

לכאן,

שייך

לכאן.

והנוטה שורשו

לכאן

שייך

לכאן,

ושמואל אמר, חולקין

. מיתיבי לרב, ממה ששנינו:

אילן העומד על המיצר

שבין שתי השדות,

יחלוקו.

תיובתא דרב,

דאמר הנוטה לכאן לכאן, והולכים אחר היניקה.

ומתרצינן:

תרגמא שמואל אליבא דרב,

תירץ שמואל את דברי הברייתא הללו שלא יקשו לשיטת רב:

הכא במאי עסקינן,

ב

אילן ש

ממלא

ין שורשיו את

כל המיצר כולו

[השייך לשניהם]. כיוון שחלק מהשרשים בחלקו של זה וחלקם בחלקו של זה, לכך חולקים,

ותמהינן:

אי הכי, מאי למימרא!?

הרי פשיטא הוא שאם גדלו האילנות ברשות שניהם, חולקים ביניהם.

ומתרצינן:

לא צריכא, דתלי טוניה,

שתלוים הענפים והפירות באופן שנוטים יותר

לחד גיסא,

וקא משמע לן שגם בכי האי גוונא חולקים.

ושוב תמהינן:

ואכתי מאי למימרא,

כיוון שהשורשים יונקים משניהם בשווה, עליהם לחלוק גם אם נוטים הענפים לצד אחד, ומה בא התנא להשמיענו בכך שחולקים בפירות? ומסקינן:

מהו דתימא דאמר ליה

אחד לחבירו

פלוג הכי,

נחלוק כמו צורת גדילת הפירות, שכל אחד יטול את הפירות הקרובים יותר לחלקו,

קא משמע לן

שהם כשותפים בהכל,

דאמר ליה

חבירו:

מאי חזית דפלגת הכי,

לאורך המיצר, שכל אחד יטול לפי מה שקרוב לו, אני רוצה ל

פלוג הכי,

לחלק את המיצר לרוחבו, וכך אטול את חציי.

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי,

כשתבא לרכוש לעצמך שדה

, לא תזבין,

אל תקנה

ארעא דסמיכא למתא,

שדה שסמוכה ונראית לעיר.

משום

דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד

ויביט

על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה,

כשהיא מלאה אלומות קודם הקציר,

כדי

שלא יגרום שתשלוט בשדה עין רעה. ושדה שסמוכה לעיר, מצוי שיביטו בה אנשים, ויטילו בה עין רעה.

ותמהינן:

איני!?

האמנם כך סבר רב, שיש להימנע מלקנות שדה במקום שיכולים בני אדם להטיל בה עין רעה?

והרי היה מעשה ש

אשכחינהו,

פגש

רבי

אבא לתלמידיה דרב,

ו

אמר להו

רבי אבא:

מאי אמר,

פירש

רב בהני קראי

[דברים כח]: "

ברוך אתה בעיר, וברוך אתה בשדה. ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך".

ואמרו ליה

תלמידי רב

, הכי אמר רב

:

ברוך אתה בעיר

פירושו,

שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת.

ברוך אתה בשדה,

פירושו

שיהו נכסיך קרובים לעיר,

שלא יהיה טירחה להכניס את הפירות לביתו.

ברוך אתה בבואך

-

שלא תמצא אשתך

אפילו

ספק

-

נדה בשעת ביאתך מן הדרך.

ברוך אתה בצאתך

-

שיהו צאצאי מעיך כמותך.

ואמר להו

רבי אבא לתלמידי רב

, רבי יוחנן לא אמר הכי

, אלא כך פירש:

ברוך אתה בעיר

-

שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך

ולא תצטרך להרחיק להתפנות בשדות,

וסבר רבי יוחנן שאין לפרש "ברוך אתה בעיר" שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת, מפני שאין בכך ברכה אלא הפסד שכר.

ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר: שכר פסיעות יש

על עצם ההליכה לבית הכנסת, הילכך עדיף לאדם שילך לבית הכנסת רחוק מביתו כדי שיטול שכר פסיעות.

ברוך אתה בשדה

-

שיהו נכסיך משולשין,

מחולקים לשלושה מיני גידולים

, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים,

שאם תלקה שדה אחת, ישארו הנותרים לפליטה.

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך

-

שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם. מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

ומקשה הגמרא: כיצד אמר רב יהודה לרבין שלא יקנה שדה הסמוכה לעיר משום חשש עין רעה, ואילו תלמידי רב אמרו בשמו לפרש את הפסוק "ברוך אתה בשדה" - שיהיו נכסיך קרובים לעיר, דמשמע שאין חוששין לעין רעה.