Bava Kama 83a — o Talmud em português

בארץ ישראל

לשון סורסי

[לשון קרובה לארמית]

למה

לספר בה, שהיא לשון נלעגת!? אלא

או לשון הקודש, או לשון יונית

שהיא לשון צחה.

ואמר רבי יוסי

: ב

בבל לשון ארמי למה

לספר בה!? אלא

או לשון הקדש, או לשון פרסי

.

הרי למדנו שלשון יונית מותרת!?

אמרי

בני הישיבה ליישב:

לשון יוני לחוד

, ו

חכמת יונית לחוד

, לשון יוני מותרת, וחכמת יוונית אסורה.

ואכתי מקשינן:

וחכמת יונית מי אסירא

[וכי אטו זו אסורה]!?

והאמר רב יהודה אמר שמואל, משום רבי שמעון בן גמליאל

, שהיה קורא על עצמו את הכתוב:

"

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי

", [עלי לעולל את עיני בבכי יותר מן הכל], שהרי

אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם, אלא: אני כאן, ובן אחי אבא בעסיא

.

הרי שאף חכמת יוונית מותרת!?

אמרי

בני הישיבה ליישב:

שאני בית רבן גמליאל

, שהיו לומדים חכמת יוונית משום

שהיו קרובים למלכות

.

וכדתניא

:

המספר קומי

[מגלח שערות ראשו מלפניו, ומניח בלורית מאחוריו]

הרי זה מדרכי האמורי

שהם מניחים בלורית לשם עבודת כוכבים, אבל

אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שהוא קרוב למלכות

.

וכן

של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות

.

שנינו במשנה:

לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן הוא קשור בשלשלאות

:

תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הקרובה לספר

[סמ"ך שבאית, ופ"א קמוצה, והוא הגבול המבדיל בין ישראל לעמים], כי היא צריכה שימור,

וקושרו ביום, ומתירו בלילה

.

תניא: רבי אליעזר הגדול אומר

:

המגדל כלבים כמגדל חזירים

.

ומפרשינן:

למאי נפקא מינה

לדמותו לחזירים?

למיקם עליה

על המגדל כלבים

ב

"

ארור

" כמגדל חזירים, וכדאמרינן לעיל [פב ב]: "ארור האיש שיגדל חזירים".

אמר רב יוסף בר מניומי, אמר רב נחמן

:

בבל כעיר הסמוכה לספר דמי

.

תרגמה

, פירשוה: דהיינו העיר

נהרדעא

אשר במדינת בבל שהיתה עיר הסמוכה לספר, ועיקר כוונת רב נחמן ללמד, שאף בבבל - שיש בה ישוב קבוע, וישראל הרבה - מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כמו בארץ ישראל.

דריש רבי דוסתאי דמן בירי

[שם מקום]: כתיב: "

ובנחה יאמר, שובה ה

'

רבבות אלפי ישראל

",

ללמדך: שאין שכינה

שורה על ישראל, פחות משני אלפים

[מיעוט "אלפי" שנים]

ושני רבבות

[מיעוט "רבבות" שנים] -

הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, והיתה אשה מעוברת ביניהם, וראויה להשלים

את המספר הזה לכשתלד,

ונבח בה כלב והפילה

את עוברה מפחד הכלב,

נמצא זה

שמגדל כלבים -

גורם לשכינה שתסתלק מישראל

.

מעשה ב

ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא

[מעשה באשה שנכנסה לאפות באחד הבתים],

נבח בה כלבה

[ונבח בה כלבו של בעל הבית].

אמר לה מריה: לא תיסתפי מיניה

, כי

שקולי ניביה

, [אמר לה בעל הכלב, אל תפחדי ממנו, כי ניטלו שיניו הנושכות].

אמרה ליה: שקילי טיבותיך ושדיא אחיזרי

[פתגם הוא],

כבר נד ולד

, [אמרה לו האשה: נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים, כי כבר זע הולד], כלומר: נחמת הבל אתה מנח מני.

שנינו במשנה:

אין פורסין נישבין ליונים

אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס:

ומקשינן:

ומי אזלי כולי האי

[וכי הולכים היונים מרחק גדול כל כך], עד שיש לחוש במרחק זה שיילכדו היונים של הישוב!?

והתנן

בבבא בתרא כג א:

מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה

, כדי שלא יפסידו היונים הבאים ממנו את התבואה והפירות שסביב לעיר, הרי שאין הם מתרחקות מעל חמשים אמה!?

אמר אביי

:

מישט שייטי טובא, כרסייהו בחמשים אמה מליא

[שטות הם בעולם למרחק רב, אך כריסם מתמלאת בחמשים אמה], ולכן, במשנתנו שהחשש הוא שמא יילכדו יוני הישוב בנשבין, צריך להרחיק שלשים ריס, ואילו במשנה בבבא בתרא שסיבת הרחקת השובך הוא כדי שלא יפסידו היונים בבואם למלאות כריסם, אין צריך להרחיק את השובך אלא חמשים אמה.

ומקשינן:

ומישט שלשים ריס, ותו לא

[וכי אטו אין הם שטות ומתרחקות אלא שלשים ריס בלבד]!?

והתניא

:

"אין פורסין נשבים ליונים, אלא אם כן הרחיק מן הישוב שלשים ריס, במה דברים אמורים במדבר, אבל

בישוב: אפילו

במרחק

מאה מיל

[מן העיר]

לא יפרוס

נשבין!?

רב יוסף אמר

: זו ששנינו ש"בישוב" אפילו מאה מיל לא יפרוס היינו

בישוב כרמים

, כשהיונים נמצאות בין הכרמים, שטות הן מכרם לכרם אפילו מאה מיל.

רבה אמר

: זו ששנינו ש"בישוב" אפילו מאה מיל לא יפרוס היינו

בישוב שובכין

, שהן מדלגות משובך לשובך ואפילו למרחק גדול.

ומקשינן עלה:

ותיפוק ליה

שלא יפרוס נשבין -

משום שובכין גופייהו

, כלומר: הרי בלאו דילוגן של היונות הרחוקות, צריך הוא להרחיק משום השובכים הקרובים אליו!?

ומשנינן: הכא במאי עסקינן, כשמשום אותם שובכים קרובים אינו צריך להרחיק, ויש לפרשו בשלשה אופנים:

איבעית אימא: בדגוי

, שהיו השובכים הקרובים של גוי.

ואיבעית אימא: בדהפקר

, שהיו השובכים הקרובים של הפקר.

ואיבעית אימא: בדידיה

, שהיו השובכים הקרובים שייכים לפורס הנשבין.

הדרן עלך פרק מרובה

--- title: "חברותא - בבא קמא — פרק שמיני - החובל" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02357.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - החובל

Оригинал главы פרק שמיני - החובל

מתניתין: