Bava Kama 30b — o Talmud em português

רב אשי אמר

: לעולם המשנה מחייבת את המוציא תבנו וקשו גם בשעת הוצאת זבלים, ואין לדקדק מהמשנה דלא כרבי יהודה הפוטר את המוציא זבל לרשות הרבים והזיק, משום שבמשנתנו "

תבנו וקשו

"

תנן,

ואף רבי יהודה מודה שהמוציא תבנו וקשו והזיקו חייב,

משום דמשרקי

הם גורמים להחליק עליהם.

אבל אם הוציא לרשות הרבים זבל שאינו גורם להחלקה, מודה תנא דמשנתנו שהוא פטור כרבי יהודה.

נאמר במשנה: המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים,

כל הקודם בהן זכה.

אמר רב

: כל הקודם יכול לזכות

בין בגופן

של התבן והקש, ו

בין בשבחן

מה שהשביחו ברשות הרבים ונעשו זבלים.

וזעירי אמר,

כל הקודם

בשבחן,

זכה.

אבל לא בגופן.

מבארת הגמרא:

במאי קמיפלגי,

רב סבר, קנסו גופן משום שבחן.

וזעירי סבר, לא קנסו גופן משום שבחן.

ומביאה הגמרא ראיה לזעירי וקושיה על רב:

תנן

בסיפא דמשנתנו:

ההופך את הגלל ברשות הרבים, והוזק בהן אחר,

ההופך

חייב בנזקו,

שכן קנאו. ומדייקת הגמרא, משמע שההופך רק חייב בנזקו

ואילו כל הקודם זכה לא קתני,

והטעם לכך הוא, שהגלל אינו משביח משהותו ברשות הרבים, וכיוון שהקנס הוא רק על השבח, הרי שבמקרה זה שאין שבח, אין קנס, כדעת זעירי. וקשה מכאן לרב הסובר קנסו גופן.

דוחה הגמרא: לדעת רב אפשר לתרץ, כי

תנא לרישא

כל הקודם בהם זכה,

והוא הדין לסיפא

ההופך את הגלל שגם בו כל הקודם זכה.

ותמהה הגמרא:

והא תני עלה

בברייתא, הגללים

אסורין משום גזל,

ומשמע שאין היתר לזכות בגלל.

ומתרצת הגמרא:

כי קתני "אסורין משום גזל", אכולה מתניתין קאי,

כלומר הזבלים והגלל שייכים

לאותו שקדם וזכה

בהם, ואסור לגזול ממנו, ולעולם כשהגלל מונח ברשות הרבים כל הקודם זכה בו. דוחה הגמרא:

והא לא קתני הכי, דתנן, המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים

כדי שיהפכו

לזבלים, והוזק בהן אחר,

המוציאם

חייב בנזקו.

וכל הקודם

לזכות

בהן זכה, ומותר

לו לקחתם לעצמו ואינו חושש

משום

איסור

גזל.

וההופך את הגלל לרשות הרבים, והוזק בהן אחר,

ההופך

חייב, ואסור

לאחרים לזכות בגלל לעצמם,

משום

שלא קנסו רבנן את בעל הגלל, והלוקחו עובר ב

גזל.

ומבואר, כי יש חילוק בין תבנו וקשו לגלל, במוציא תבנו וקשו נאמר כל הקודם זכה ומותר משום גזל, ובהופך את הגלל נאמר שאסור משום גזל.

ומעתה חוזרת ראיית הגמרא לזעירי, שכן ממה שאסרו לזכות בגלל והתירו לזכות בתבנו וקשו, משמע שסיבת החילוק היא, שבגלל אין בו שבח ולא קנסו גופן משום שבחן, מה שאין כן תבנו וקשו יש בו שבח, ועל כן אפשר לזכות בו, וקשה לרב.

אמר רב נחמן בר יצחק

: וכי מאיסור זכייה ב

גלל קרמית

על רב, הרי יש לחלק בין גלל לשאר דברים, שכן ב

דבר שיש בו שבח

כמו זבל תבן וקש

,

סבר רב ד

קנסו גופו משום שבחו,

ואפשר לזכות גם בשבח, אבל

דבר שאין בו

לעולם

שבח,

כגון גלל,

לא קנסו

את גופו, ולפיכך אסור לזכות בגלל.

איבעיא להו: לדברי האומר

[רב]

קנסו גופן משום שבחן,

האם

לאלתר קנסינן,

וגם קודם שהגיע השבח מותר לזכות בגופן,

או

שמא רק

לכי מייתי שבחא קנסינן

שיזכה בגוף ובשבח.

תא שמע,

ראיה כי לדעת רב אפשר לזכות בגוף עוד לפני שנוסף השבח.

מדקאיירינן,

מכך שהביאה הגמרא ראיה לזעירי ודלא כרב מההופך את ה

גלל

שלא נאמר בו כל הקודם זכה, אלא אדרבה אסור לזכות בו. משמע שאפשר לזכות מיד בגוף, שכן אם היה צורך לחכות לשבח, הרי בגלל אין שבח ואף לרב אין אפשרות לזכות בו, ומה הוכיחה הגמרא כנגד רב ממה שאי אפשר לזכות בגלל, ומוכח שאפשר לזכות בגוף מיד גם קודם שיבא השבח.

דוחה הגמרא:

ותסברא

וכי סבור אתה שאפשר להביא ראיה לדעת רב מקושיית הגמרא. הלא

כי איירינן,

הסלקא דעתך להקשות על רב מהופך את ה

גלל

היא

מיקמי דלשני

לפני שתירץ

רב נחמן

את תירוצו.

אבל

לבתר דשני רב נחמן

שרב מודה בדבר שאין בו שבח,

מי איכא למירמא גלל כלל.

לימא

מחלוקת רב וזעירי היא

כתנאי

:

דתניא,

שטר

הלוואה

שכתוב בו

שההלוואה ניתנה על מנת שישלם הלווה

רבית. קונסין אותו,

את המלווה,

ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים

: המלווה

גובה את הקרן, אבל לא את הרבית.

לימא רב דאמר

המוציא תבנו וקשו קנסו גופן אטו שבחן, סבר

כרבי מאיר,

שקנס את המלווה בריבית שלא יגבה אף את הקרן.

וזעירי דאמר

לא קנסו אלא את שבחן, סבר

כרבנן

שלא קנסו את המלווה, אלא שלא יגבה את הריבית.

והניחה הגמרא, כי למאן דקניס במוציא זבלים להפקיע ממנו גם את הקרן, מסתבר שגם בריבית קנס כמו כן שלא יגבה אף את הקרן, ומי שאינו קונס בזבלים, אינו קונס בריבית.

אמר לך רב: אנא דאמרי

קנסו גופן אטו שבחן, היינו

אפילו ל

דעת

רבנן

שלא קנסו את המלווה בריבית בקרן.

שכן,

עד כאן לא קאמרי רבנן התם

שטר שיש בו ריבית גובה את הקרן,

אלא

משום שגביית ה

קרן דבהתירא

היא לכן לא קנסוהו.

אבל הכא,

המוציא את תבנו וקשו קנסוהו גם על הקרן מפני שה

קרן גופא קמזיק

את הולכי הדרכים.

וזעירי אמר לך, אנא דאמרי

לא קנסו גופן אטו שבחן, היינו

אפילו ל

דעת

רבי מאיר

דאמר שטר שיש בו ריבית אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית.

שכן,

עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם

שיש לקנוס את הקרן,

אלא

משום

דמשעת כתיבה

של השטר עבר באיסור ריבית בכך

דעבד ליה שומא,

שם לו את הריבית ועבר על לא תשימון עליו נשך.

אבל הכא,

המניח תבנו וקשו ברשות הרבים,

מי יימר דמזיק.

הילכך לא קנסו גופן אטו שבחן.

לימא כהני תנאי

:

דתניא,

המוציא

את

תבנו וקשו לרשות הרבים

כדי שיהפכו

לזבלים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.

וכל הקודם בהן זכה. ואסורין משום גזל.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו, חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה ומותרין משום גזל.

ולכאורה,

הא גופא קשיא, אמרת

כי לתנא קמא

כל הקודם בהן זכה,

דמשמע שאינם ברשות בעליהם,

והדר קאמר אסורין משום גזל,

דמשמע שאסור לקחתם.

אלא לאו,

תנא קמא

הכי קאמר: וכל הקודם בהן זכה בשבחן, ואסורין משום גזל אגופן.

כדעת זעירי

ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר, אפילו גופן נמי, כל הקודם בהן זכה.

נמצא שתנא קמא סבר כזעירי ורבן שמעון בן גמליאל כרב.

לזעירי ודאי תנאי היא,

והוא סבר כתנא קמא ודלא כרשב"ג.

אבל

לרב, מי לימא תנאי היא,

האם ניתן לומר שלדעתו ההלכה כרשב"ג ודלא כרבנן.

אמר לך רב, דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן,

ואפילו לרבנן.

והכא,

דאמרו רבנן "כל הקודם בהם זכה ואסורים משום גזל", כוונתם, כי מן הדין ההלכה היא שכל הקודם זכה אפילו בגופם, אבל אם יבא לשאול לפנינו האם מותר לזכות בגופן, נאמר לו שאסור לעשות כן משום גזל.

ו

בהלכה ואין מורין כן, קא מיפלגי,

דלרבנן אין מורים כן, ולרבן שמעון בן גמליאל מורים כן.

דאתמר, רב הונא אמר רב: הלכה, ואין מורין כן. רב אדא בר אהבה אמר: הלכה, ומורין כן.