Bava Batra 98b — o Talmud em português

תאנא,

שנה התנא בברייתא:

ומיישן והולך עד החג.

אם אמר לו "יין מיושן", הרי היין צריך להתקיים ולהתיישן עד חג הסוכות, שהוא זמן הבציר, שאז הוא גמר השנה השלישית שעומדים בה. שזוהי כוונת "מיושן", שיתיישן היין שלש שנים שלימות. ואם החמיץ היין קודם, חייב המוכר להחזיר את הכסף ללוקח.

מתניתין:

המוכר מקום לחבירו

העומד לחתן את בנו, על מנת לעשות לו "בית חתנות" לבנו, או "בית אלמנות לבתו".

וכן

קבלן

המקבל מקום מחבירו,

שקיבל על עצמו לבנות לחברו מבנה על שטח חברו, על מנת

לעשות לו "בית חתנות" לבנו,

שידור בו לאחר חתונתו, לפי שכך היה המנהג, שהאב היה בונה לבנו בית קטן סמוך לביתו, כדי שלא יגור בנו בבית חמיו וחמותו.

ו

כן אם קיבל עליו לבנות בשטחו של חברו

בית אלמנות לבתו,

בית שתדור בו בתו האלמנה לאחר שחזרה לבית אביה - אם לא התנו ביניהם מהו גודל השטח והבית -

בונה

הקבלן בית בגודל

ארבע אמות על שש

אמות,

דברי רבי עקיבא

.

רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו!

ואינה ראויה לדירת אדם, אלא צריך לבנות את הבית יותר גדול.

הרוצה לעשות רפת בקר

-

בונה ארבע אמות על שש.

והגמרא תבאר את הבבא הזאת, ומי אמרה, רבי עקיבא או רבי ישמעאל.

קבלן המתחייב לבנות לחבירו "

בית קטן",

כגון שחבירו אמר לו בנה לי בית סתם, ולא פירש לו באיזה גודל, שאז יד הקבלן על העליונה, ויכול לבנות לו בית קטן ביותר, בונה

שש

אמות

על שמונה

אמות. כי היות שלא אמר לו שיבנה בית חתנות אלא בית סתם, התכוון שיבנה את הבית לעצמו. ולכן הוא צריך להיות יותר גדול מבית חתנות.

ואם פירש לו שיבנה לו

בית גדול,

בונה

שמונה

אמות

על עשר

אמות.

ואם אמר לו שיבנה לו "

טרקלין", בונה עשר

אמות

על עשר

אמות. לפי שהטרקלין מיועד למושב שרים ולא לדיור, ולכן הוא צריך להיות גדול ומרובע.

ובכל הבתים הללו, צריך שיהא

רומו,

גובהו של הבית, באופן יחסי לשטחו של הבית,

כחצי ארכו וכחצי רחבו

ביחד. דהיינו, שבית החתנות צריך שיהא גובהו חמש. ובית קטן, שבע. ובית גדול, תשע. וטרקלין, עשר.

ראיה לדבר

שכך הוא שיעור היחס בין גובה הבתים לבין שטחם, ממה ששנינו:

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: היחס בין שטח הבית לגובהו צריך להיות

כבנין ההיכל,

כיחס שבין השטח לגובה בהיכל של בית המקדש, שהיה אורכו של ההיכל ארבעים ורוחבו עשרים, וגובהו שלשים. דהיינו כחצי אורכו וכחצי רחבו.

גמרא:

והוינן בה:

למה לי למיתנא,

מדוע חילק התנא בלשונו בין בנו לבתו, ונקט התנא דוקא את הלשון "

בית חתנות" לבנו, ו"בית ארמלות" לבתו?

ליתני,

מדוע לא ישנה התנא לגבי בנו ובתו בשוה, "

בית חתנות" לבנו ולבתו, ו"בית אלמנות" לבנו ולבתו!?

ומתרצינן:

מלתא אגב אורחא קא משמע לן,

התנא במשנה רוצה להשמיענו בדרך אגב,

דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה.

שאין דרך החתן לגור ליד חמיו, משום חשד, שמא יאמרו עליו שהוא מקלקל עם חמותו. ולכן נקטה המשנה לגבי הבת שהוא בונה לה בית אלמנות שהרי כל עוד היא נשואה, היא אינה גרה ליד אביה בגלל בעלה, שלא יגור ליד חותנו וחותנתו. ומאידך, לגבי הבן לא נקטה המשנה שהוא בונה לו בית ארמלות, כי גם לפני שנתאלמן הבן הוא לא היה גר אצל חמיו אלא אצל אביו.

כדכתיב בספר בן סירא

: "

הכל שקלתי בכף מאזנים, ולא מצאתי

דבר שהוא

קל,

פחות ערך,

מסובין

.

וקל מסובין,

דבר שהוא פחות יותר,

חתן

הדר בבית חמיו

.

וקל מחתן

-

אורח מכניס אורח.

שדיו בכך שבעל הבית מארח אותו, והוא מביא עמו עוד אורח.

וקל מאורח

-

משיב דבר בטרם ישמע

.

שנאמר

במשלי [יח יג] "

משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה

".

שנינו במשנה:

רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו

.

הרוצה לעשות רפת בקר

בונה ארבע אמות על שש.

והוינן בה: "

רפת בקר

"

מאן קתני לה

מי מהתנאים, רבי ישמעאל או רבי עקיבא אמרו את הדין של "הרוצה לעשות רפת בקר"?

ומשנינן:

איכא דאמר: רבי ישמעאל קתני לה

.

ואיכא דאמר: רבי עקיבא קתנ י לה

.

והכי קאמר

ליה לרבי ישמעאל:

אף על פי

שאתה טוען

ש

בשיעור כה קטן

רפת בקר היא

שהרי הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש, מכל מקום זהו השיעור גם לבית חתנות, כי

פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר

.

ואיכא דאמר: רבי ישמעאל קתני לה

.

והכי קאמר

: שבתחילה הוא אומר "רפת בקר היא זו" ולאחר מכן הוא מפרש דבריו:

ש

הרי

הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש

ואיך יתכן שבית חתנות יהיה בשיעור כזה?

ולפי דיעה זו רבי עקיבא סובר שרפת בקר שיעורו קטן מארבע על שש. ובשניהם נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל, גם בבית חתנות וגם ברפת בקר. אלא שרבי עקיבא מפרש רק את שיעורו של בית החתנות ואילו ברפת בקר לא פירש מה שעורו. ורבי ישמעאל מפרש את שיעורו של רפת הבקר ואינו מפרש את שיעורו של בית חתנות.

שנינו במשנה:

טרקלין עשר על עשר

.

והוינן בה:

מאי טרקלין?

ומשנינן:

קובתא בי וורדי

שעשוי חלונות כמו קובה של זונות ונותנים שם וורדים לנוי להסתכל עליהם.

תאני:

וקנתיר,

מי שקיבל עליו לבנות קנתיר צריך לבנותו

שתים עשרה

אמה

על שתים עשרה

אמה.

והוינן בה:

מאי קנתיר?

ומשנינן:

תרבץ אפדני

חצר גדולה שלפני ארמון השרים .

שנינו במשנה:

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רבן שמעון בן גמליאל אומר כבנין היכל

.

והוינן בה: "

ראיה לדבר

"

מאן קתני לה

האם זה תחילת דברי רבן שמעון בן גמליאל. או שמאחר שהוא נאמר לפני דברי רבן שמעון בן גמליאל הרי שהתנא קמא אמר זאת ורבן שמעון בן גמליאל חולק עליו?

ומשנינן:

איכא דאמר: רבן שמעון בן גמליאל קתני לה

.

והכי קאמר: ראיה לדבר מנין

שגובה הבית צריך להיות כחצי ארכו וכחצי רחבו?

אמר רבן שמעון בן גמליאל: הכל כבנין ההיכל

.

ואיכא דאמר: תנא קמא קתני לה

שהתחיל התנא קמא לומר שיש ראיה לדבר

ורבן שמעון בן גמליאל

הפסיקו באמצע דבריו ו

אתמוהי קא מתמה, והכי קאמר ליה

[

לתנא קמא

]:

ראיה מנין?

! מבנין היכל?

! אטו כולי עלמא כבנין היכל עבדי

וכי כל הבתים בונים אותם כבנין ההיכל שהוא חשוב? שמאחר שההיכל היה גובהו כחצי ארכו וכחצי רחבו, הרי שבית רגיל די שיהא פחות בגובהו.

תניא: אחרים אומרים: רומו כקורותיו

גובה הבית צריך שיהא כאורך הקורות שנתונות לרוחב הבית.

והוינן בה:

ולימא: רומו כרחבו

שהגובה כרוחב הבית עצמו, ומדוע צריך לתת השיעור באורך הקורות?

ומשנינן:

איבעית אימא: ביתא מעילאי

רווח

הבית מלמעלה רחב יותר לפי שהקיר הוא רחב מלמטה והולך ונעשה צר כלפי מעלה כדי שיחזיק יותר מעמד. ולכן נתנו שיעור באורך הקורות דהיינו ברוחב הבית מלמעלה.

ואיבעית אימא: משום דאיכא בי כווי

שהרוחב כולל גם את החלונות דהיינו מקום כניסת הקורות בקיר.

רבי חנינא נפק לקרייתא

יצא לעיירות

רמו ליה

הקשו לו בני העיירות

קראי אהדדי

שהמקראות סותרים זה את זה?

כתיב

במלכים [א ו ב] "

והבית אשר בנה המלך שלמה לה', ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו

". הרי שגם בית קדשי הקדשים שהוא נכלל בתוך הששים אמה, היה גובהו שלשים אמה.

וכתיב [שם פסוק כ] "

ולפני הדביר

[לפנים ממחיצת בית קדשי הקדשים דהיינו קדשי הקדשים עצמו]

עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו

". הרי שגובה בית קדשי הקדשים היה רק עשרים אמה?

אמר להו

רבי חנינא:

כי קא חשיב,

העשרים אמה נמדדים

משפת כרובים ולמעלה,

שבבית המקדש שבנה שלמה היו שני כרובים עומדים על הקרקע בקדש הקדשים משני צידי הארון [מלבד הכרובים שעל הכפורת שעל הארון שעשה משה], וגובהן היה עשר אמות. נמצא שמשפתם ולמעלה היה רק עשרים אמה.

והוינן בה:

מאי קא משמע לן?

מדוע באמת חישב הכתוב את הגובה משפת הכרובים ולמעלה, ולא מהקרקע דהיינו שלשים אמה?