Bava Batra 84a — o Talmud em português

משום

דאמר ליה

לוקח למוכר: הרי

אילו לא אוניתן

[אם לא היית מאנה אותי] מתחילה,

לא הוה מצית הדרת בך

[לא היית יכול לחזור בך] מחמת יוקר החפץ, היות והמקח היה נגמר כשהחפץ היה שוה חמש.

וכי

השתא דאוניתן, מצית הדרת בך!?

וכי יתכן שמכח מה שעברת ואונית אותי, תקבל זכות לחזור בך מן המקח, ונמצא החוטא נשכר!? הוסיף רב חסדא על דבריו

ו

אמר:

תנא תונא

, יש להוכיח כדברי מן התנא של משנתינו:

שהרי שנינו: מכר לו חיטים בחזקת

יפות, ונמצאו רעות

-

לוקח יכול לחזור בו, ולא מוכר

, אף אם הוקרו החיטים, וכדברי רב חסדא, שהלוקח אומר למוכר: אינך יכול לבטל את המקח, מכח מה שאונית אותי מתחילה.

ו

עוד

אמר רב חסדא

: אדם ש

מכר לו

ללוקח, חפץ ה

שוה שש בחמש

, נמצא שהלוקח הונה את המוכר בשתות מערכו של החפץ.

ו

אף אם אחר כך

הוזלו

החפצים בשוק

ועמדו על שלש

, ונמצא שהלוקח הפסיד במקח יותר משתות, מכל מקום, אין הלוקח יכול לחזור בו ולבטל את המקח.

שהרי

מי נתאנה

מתחילה, ה

מוכר

, ולא הלוקח, על כן: ה

מוכר יכול לחזור בו, ולא הלוקח

, ואף שעדיין לא נגמר המקח, שהרי היתה ביד המוכר אפשרות לבטל את המקח בטענת אונאה, ונמצא שגם הלוקח נתאנה ב"שעת המקח", מכל מקום אין הלוקח יכול לחזור בו.

משום

דאמר ליה

מוכר ללוקח: הרי

אילו לא אוניתן

מתחילה,

לא הוה מצית הדרת בך

, מחמת מה שהחפץ הוזל אחרי שעת המכירה, היות והמקח נגמר כשהחפץ היה שוה שש,

וכי אטו

השתא

שהונית אותי,

מצית הדרת בך

, ונמצא חוטא נשכר!?

הוסיף רב חסדא על דבריו

ו

אמר:

תנא תונא

, יש להוכיח כדברי מדברי התנא במשנתינו:

שהרי שנינו: מכר לו חיטים בחזקת

רעות, ונמצאו יפות

-

מוכר יכול לחזור בו, ולא לוקח

, אם הוזלו החיטים, וכדברי רב חסדא, שהמוכר אומר ללוקח: אינך יכול לבטל את המקח, מכח מה שאונית אותי מתחילה.

ותמהינן:

מאי קא משמע לן

, מה חידש רב חסדא!?

הרי

מתניתין היא

, יש הוכחה לסברתו של רב חסדא מתוך המשנה, ומה חידש רב חסדא!?

ומשנינן: דברי רב חסדא אינם מוכרחים מתוך דברי המשנה.

כי

אי ממתניתין

, אם תרצה להוכיח כדבריו מן המשנה.

יש לדחות ולומר: בנידון

דרב חסדא, תרוייהו מצו הדרי בהו

, בין המוכר ובין הלוקח.

כאשר מכר לו שוה חמש בשש, והוקר ועמד על שמונה, יכול הלוקח לחזור בו, היות והוא התאנה מתחילה, והמוכר יכול לחזור בו, היות ואף הוא התאנה בסופו של דבר.

וכן כאשר מכר לו שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש, יכול המוכר לחזור בו, היות והוא התאנה מתחילה, והלוקח יכול לחזור בו, היות ואף הוא התאנה בסופו של דבר.

ואין אנו אומרים: אין חוטא נשכר, ולא יוכל המאנה הראשון לחזור בו, כאשר אף הוא התאנה.

ומתניתין

ששנינו בה: המתאנה יכול לחזור בו, ולא המאנה.

הרי מדובר בה באופן שלא היתה אונאה בדמים, אלא שהלוקח או המוכר טוען עכשיו: איני חפץ באלו.

לפיכך, אם מכר יפות ונמצאו רעות, יכול הלוקח לחזור בו, ולא המוכר.

הלוקח יכול לחזור בו, ולומר למוכר: יפות בקשתי ורעות נתת לי, ומקחי מקח טעות.

אבל המוכר אינו יכול לחזור בו ולומר ללוקח: הרי מקח טעות עשינו, שהרי יפות בקשת ורעות נתתי לך.

ו

היינו טעמא

, משום שהלוקח אומר לו: לא היה מקחנו מקח טעות, שאף אני בחזקת רעות לקחתי חיטים אלו,

משום ד"רע רע יאמר הקונה"

[משלי כ יד], כלומר, טבעו של לוקח לראות בכל סחורה שהוא לוקח, שסחורה רעה היא. וכן, אם מכר רעות ונמצאו יפות, יכול המוכר לחזור בו, ולא הלוקח.

המוכר יכול לחזור בו ולומר ללוקח: רעות אמרתי לתת לך, ויפות קיבלת, ומקחי מקח טעות.

אבל הלוקח אינו יכול לחזור בו ולומר למוכר: הרי מקח טעות עשינו שהרי רעות אמרת לתת לי ויפות קיבלתי.

והיינו טעמא, משום שהמוכר אומר לו: לא היה מקחנו מקח טעות, היות, ואתה הרי לקחת חיטים אלו בחזקת רעות, כדרכו של כל קונה לומר "רע רע" על הסחורה שהוא מקבל, ואף אני מודה לך שחיטים אלו רעות הם.

שנינו במשנה:

שחמתית ונמצאת לבנה

כו' יש בחיטים שני מינים: חיטים אדומות וחיטים לבנות.

אמר רב פפא

: "שחמתית" ששנינו במשנה, הן חיטים שנקראו על שם החמה, ו

מדקתני

: שחמתית ונמצאת

לבנה

, משמע ש"שחמתית" הן חיטים אדומות, אם כן,

שמע מינה: האי שמשא סומקתי היא

[צבעה של השמש הוא אדום].

כי אם היתה החמה לבנה היה התנא קורא לחיטים לבנות: "שחמתית" והיה שונה: שחמתית ונמצאת אדומה, וממה ששנינו: שחמתית ונמצאת לבנה, נמצינו למדים שהחמה אדומה היא.

הוסיף רב פפא ואמר:

תדע

, אביא לך ראייה לדברי:

דקא סמקא

החמה

צפרא ופניא

[בבוקר ולפנות ערב החמה נראית אדומה], שמע מינה: אדומה היא החמה.

והאי דלא חזינן כוליה יומא

[מה שבמשך כל היום אין החמה נראית אדומה], אינו אלא היות ו

נהורין הוא דלא ברי

[מאור עינינו אינו ברור כל כך] מתוך אור היום שמכהה את עינינו, אבל בצפרא ופניא שהיום חשוך מעט, ניכרת אדמומית החמה.

מיתיבי

מברייתא על דברי רב פפא:

נאמר בתורה [ויקרא יג ב ג]: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר, ושער בנגע הפך לבן, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו, נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטמא אותו".

שאת או ספחת או בהרת שהזכיר הכתוב, מראות לבנים הם; יש מראה שהוא לבן ביותר, ויש שאינו לבן כל כך. וכך שנינו במשנת נגעים [פרק א משנה א]: בהרת - עזה כשלג, שניה לה - כסיד ההיכל והשאת - כקרום ביצה וכו'.

וכך שנינו בברייתא: "

ומראהו

עמוק מן העור

" - מראה הנגע עמוק ושפל מן העור, ואין ממשו של נגע עמוק מן העור,

כמראה חמה עמוקה מן הצל

, כמראית מקום עליו מאירה החמה, שנראה לעין כאילו הוא עמוק יותר ממקום הצל שמסביב לו.

ו

הרי

התם

בנגעים,

לבן הוא!?

ואם הנגע הלבן הוא כמראה חמה, משמע שחמה לבנה היא, ולא אדומה, ותיקשי לרב פפא!?

ומשנינן: אכן, מראה הנגע

כמראה חמה

הוא,

ולא כמראה חמה

לגמרי.

כמראה חמה

הוא בכך

דעמוקה

היא

מן הצל

, וכן מראה הנגע נראה כעמוק מן העור.

ולא כמראה חמה

לגמרי,

דאילו התם

[מראה הנגע]

לבן, והכא

[מראה חמה]

אדום

הוא.

ו

תמהינן:

למאי דסליק דעתין מעיקרא

, להוכיח מן הברייתא שהחמה לבנה היא.

תיקשי לך:

הא קא סמקא

החמה

צפרא ופניא!?

בשלמא לרב פפא יש לומר: החמה אדומה היא, כמו שרואים אנו בבוקר ולפנות ערב, ובמשך היום אין ראייתינו ברורה כל כך.

אבל לפי מאי דסלקא אדעתין שהחמה לבנה היא, מדוע החמה נראית אדומה בבוקר ולפנות ערב!?

ומשנינן: סלקא אדעתין לומר: אמנם החמה לבנה היא, ומכל מקום נראית היא אדומה

בצפרא

, משום

דחלפא אבי וורדי דגן עדן

,

ובפניא

היא נראית אדומה, משום

דחלפא אפתחא דגיהנם

.

בבוקר החמה עולה במזרח ומאדימה, היות והיא חולפת על בית הוורדים של גן עדן, שהוא במזרחו של עולם, כדכתיב [בראשית ב ח]: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם"

ולפנות ערב החמה שוקעת במערב, והיא חולפת על פתח הגיהנם, ומאדימה מכח אש הגיהנם.

ואיכא דאמרי: איפכא

. בבוקר השמש מאדימה, היות והיא עומדת במזרח, ומאירה כנגדה במערב, ומאדמת מכח גיהנם שבמערב, שעמוד של אור החמה מכה כנגד גיהנם ומאדים את החמה מכוחו.

ולפנות ערב השמש מאדימה היות והיא עומדת במערב, ועמוד של אור החמה הולך לצד מזרח ומכה בגן עדן, ומאדים את החמה מכח אדמומית וורדי דגן עדן. כך הוה סליק אדעתין כאשר הקשינו ממשנת נגעים שהחמה לבנה היא, אבל רב פפא דייק ממשנתינו שהחמה אדומה היא, כפי שהיא נראית בבוקר ולפנות ערב.

שנינו במשנה: מכר לו

יין ונמצא חומץ

, חומץ ונמצא יין -

שניהם יכולין לחזור בהן

.

מן המשנה משמע שיין וחומץ נחשבים כשני מינים נפרדים, כי אם תאמר: מין אחד הם, אלא שיין משובח מן החומץ, אם כן הרי הם כחיטים יפות ונמצאו רעות, רעות ונמצאו יפות, ששנינו בהם: המתאנה יכול לחזור בו ולא המאנה, ואילו לגבי יין וחומץ שנינו: שניהם יכולים לחזור בהם.

ודנה הגמרא:

לימא מתניתין

, שמחשיבה יין וחומץ כשני מינים נפרדים, כדעת

רבי היא

שנויה,

ולא

כדעת

רבנן?

אין מפרישים תרומות ומעשרות ממין על שאינו מינו, ואף אם הפריש - אין תרומתו תרומה, ואין מעשרותיו מעשרות.