Bava Batra 83a — o Talmud em português

שהרי

עובדא הוה

[מעשה היה]

בדורא דרעותא

[עיר של רועים] שתמכר אחד לחבירו שלשה אילנות, ולא היו שמונה אמות בין אילן לאילן.

ואתו לקמיה דרב יהודה, ואמר ליה

רב יהודה למוכר:

זיל הב ליה,

תן ללוקח את הקרקע, אם יש בין אילן לאילן

כמלא בקר וכליו

[כרוחב מקום בו עובר בקר עם כליו].

הוסיף רב יוסף

ו

אמר:

לא הוה ידענא "כמלא בקר וכליו" כמה הוי?

כיון דשמעתא להא דתנן: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנה,

מן השדה,

ארבע אמות.

ותני עלה

בברייתא:

ארבע אמות שאמרו,

להרחיק את האילן מן השדה, הם כדי שכאשר יחרוש בעל האילן סביב אילנו לא תלך מחרשתו דרך שדה חבירו, על כן אמרו חכמים שעליו להרחיק ארבע אמות שהם

כדי עבודת הכרם.

ומתוך ברייתא זו למדתי להבין את דברי רב יהודה ו

אמינא: שמע מינה: כמלא בקר וכליו,

הבקר עם המחרישה,

ארבע אמות

הן.

ומפסק דינו של רב יהודה יש ללמוד שאף בפחות משמונה אמות, אין שלשת האילנות נחשבים כקרובים יותר מדאי ועומדים להעקר, כדברי רב נחמן, אלא "שדה האילן" יש כאן, והרי זה קנה קרקע.

וכשם שאין הלכה כרב נחמן לענין פחות משמונה אמות, כך אין הלכה כמותו במה שאמר: עד שש עשרה אמה, אלא: כמה יהא ביניהם? מארבע אמות ועד שמונה.

ותמהינן:

ו

כי

כרב יוסף, מי לא תנן!?

והתנן

בסיפא של אותה משנה שהובאה לעיל:

רבי מאיר ורבי שמעון אומרים: הנוטע את כרמו שמונה אמות על שמונה

אין זה כרם, ו

מותר להביא זרע לשם,

כדברי רב יוסף.

אם כן, מדוע אמר אביי לרב יוסף: אל תחלוק על רב נחמן היות ובמשנה נאמר כדבריו, הרי באותה משנה נשנתה דעה שניה כדברי רב יוסף!?

ומשנינן

: אמנם מצאנו במשנה תנא שסובר כרב יוסף, ו

אפילו הכי

מסתבר לפסוק כתנא קמא הסובר כרב נחמן היות ו

מעשה עדיף,

יש לסמוך על מה שפסקו הלכה למעשה כדברי תנא קמא, וכפי שסיפר רבי יהודה שבא מעשה לפני חכמים והתירו את מעשיו של אותו אדם מצלמון.

על כן הקשה אביי על רב יוסף ממשנה זו, אף שרבי מאיר ורבי שמעון סוברים כמותו.

ודנה הגמרא:

בשלמא לרב יוסף

דאמר: מארבע אמות ועד שמונה, וסובר הוא

אליבא דרבי שמעון, שמעינן ליה

לרבי שמעון

"מפוזרין"

מתי אין האילנות מצטרפים זה לזה מחמת ריחוקם,

ושמעינן ליה "רצופין"

מתי האילנות קרובים זה לזה יותר מדאי ונחשבים כיער העומד להעקר.

"מפוזרין"

שמענו במשנתו של רבי שמעון כ

הא דאמרן

לעיל: הנוטע את כרמו שמונה אמות על שמונה מותר להביא זרע לשם.

ו

"רצופין"

שמענו במשנתו של רבי שמעון בהא

דתנן

[כלאים פרק ה משנה ב]:

כרם הנטוע על פחות

פחות

מארבע אמות,

שיש בו גפנים מרובות, אבל אין ארבע אמות בין גפן לחבירתה.

הרי אלו "רצופין" שעומדים להעקר, על כן "כרם" זה

אינו כרם

לענין איסור כלאים, אלא "יער" הוא נחשב -

דברי רבי

שמעון.

וחכמים

חולקים ו

אומרים

: הרי אין כל הגפנים עומדות להעקר אלא האמצעים, ואחרי שייעקרו האמצעים, יהיו ארבע אמות בין גפן לגפן, לפיכך הרי זה

כרם, ורואין

אנו

את

הגפנים

האמצעים כאילו

כבר נעקרו ו

אינן

לפנינו.

הרי מצאנו ששיעור ריחוקם של האילנות הוא ארבע אמות, ואין צורך שיהיו שמונה אמות בין גפן זו לחבירתה.

אלא לרב נחמן

דאמר: משמונה אמות ועד שש עשרה, וסובר הוא

אליבא דרבנן.

בשלמא

"מפוזרין" שמעינן ליה

כפי ששנינו: הנוטע את כרמו שש עשרה אמה על שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם.

אבל

"רצופין" מי שמעינן ליה

לומר: בפחות משמונה אמות הרי הם כיער העומד להעקר, ומנין לו לרב נחמן לומר שיעור זה!?

ומשנינן: רב נחמן אמר כך מדעתו, כי

סברא הוא, מדלרבי שמעון פלגא,

כשם שלדעת רבי שמעון "רצופין" - ארבע אמות, מחצית מ"מפוזרין" שהם שמונה אמות.

כך

לרבנן נמי

"רצופין" הוו שמונה אמות

פלגא

מ"מפוזרין" שהם שש עשרה אמה.

אמר רבא: הלכתא מארבע אמות ועד שש עשרה,

ארבע אמות - כדברי רב יהודה בדורא דרעותא, ושש עשרה אמה - כמעשה שהיה בצלמון.

ולדעת רבא לא נחלקו חכמים ורבי שמעון אלא ב"מפוזרים", שחכמים אומרים שש עשרה, ורבי שמעון אומר שמונה, והלכה כחכמים.

אבל ב"רצופים" כולי עלמא לא פליגי ששיעורם ארבע אמות, ואין אומרים: מדלרבי שמעון פלגא, לרבנן נמי פלגא.

ומסקינן:

תניא

בברייתא

כוותיה דרבא: כמה

יהו מקורבין? ארבע אמות.

וכמה יהו מרוחקין? שש עשרה.

ואם היו מארבע אמות ועד שש עשרה -

הרי זה קנה קרקע,

תחתיהן וביניהן וכו',

ו

אף

את האילנות

הקטנים

שביניהן.

לפיכך,

אף אם

יבש האילן או שנקצץ

-

יש לו קרקע.

אבל אם היה בין אילן לאילן

פחות מכאן,

[מארבע אמות]

או

שהיה בין אילן לאילן

יתן על כאן

[על שש עשרה אמה].

או שלקחן,

את שלשת האילנות,

בזה אחר זה, הרי זה לא קנה לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהן.

ב"רצופין" לא קנה את הקרקע, היות והאילנות עומדים להעקר ואין כאן "שדה אילן".

ב"מפוזרין", וכן אם לקחן בזה אחר זה, לא קנה את הקרקע היות ואין האילנות מצטרפים זה לזה, וכל אילן נחשב בפני עצמו, והלוקח אילן אחד לא קנה קרקע.

לפיכך,

אם

יבש האילן או

ש

נקצץ אין לו קרקע

ליטע אחר במקומו, אבל כל עוד האילן קיים, אין המוכר יכול לסלקו משם, כי הקרקע משועבדת לכל צרכי האילן עד שימות או שיקצץ משם.

בעי,

שאל והסתפק

, רבי ירמיה: כשהוא מודד

את המרחק שבין האילנות, כדי לדעת אם אינם "רצופים" או "מפוזרים", מהיכן הוא מודד?

האם

ממקום קצר

שבו - גובה גזע האילן,

הוא מודד,

או

ממקום רחב

שבו - סמוך לקרקע,

הוא מודד?

אמר ליה רב גביהה מבי כתיל

[שם מקום]

לרב אשי: תא שמע

ממשנה בכלאים [פרק ז משנה א]:

גזע הגפן סמוך לקרקע הוא רחב, וככל שהגזע עולה - הוא מתקצר והולך. בגזע הגפן יש בליטות שמכונות "פקקים".

הרכובה שבגפן

[גפן צעירה שהורכבה בגפן זקן], כשהוא מודד, את המרחק שבין הגפנים, כדי לדעת אם יש לגפנים דין "כרם"

\- כשהן מרוחקות זה מזה כהלכתן, או דין "גפן יחידית" - כשהן "רצופות" או "מפוזרות",

אינו מודד אלא מעיקר

[מהפקק]

השני;

לא מן העיקר הראשון שרחב יותר, ולא מן השלישי שקצר הרבה, אלא מן הבינוני.

וכשם שכאשר מודדים בגפנים את ריחוקן זו מזו, מודדים מדידה בינונית, כך בכל האילנות - אין מודדים ממקום רוחבו של הגזע, ולא ממקום הצר שבו, אלא מן הבינוני.

בעי,

הסתפק,

רבי ירמיה: מכר לו

אילן אחד, שיש לו

שלשה "בדי אילן"

[ענפים] המרוחקים זה מזה ארבע אמות; הקרקע העלה "שירטון" שכיסה את הבדים, והם השתרשו בקרקע, ובשעת המכירה הם נראים כשלשה אילנות נפרדים,

מהו?

האם היות וגוף האילן אחד הוא, וממנו גדלו כל השלשה, אם כן הרי זה כקונה אילן אחד בלבד, ואין לו קרקע.

או שמא היות והבדים השתרשו בקרקע, הרי כל אחד מהם כאילן שלם, וקנה קרקע?

אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי: תא שמע

ממשנה בכלאים [שם משנה ב], שכל בד אילן נחשב בפני עצמו, והרי זה קנה קרקע:

דרך בעלי גפנים "להבריך" אותן; כופף את אמצעית הגפן בקרקע, ומכסהו בקרקע באמצעיתו, וכשמשתרש הענף בקרקע, חותכים ומפרידים אותו מן הראשון ונעשו שתי גפנים.

דתנן: המבריך שלש גפנים ועיקריהן נראין

[הענף שהוברך השתרש בקרקע ] הרי הם נחשבות כשש גפנים.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם יש ביניהן

לא פחות

מארבע אמות ועד שמונה

אמות לכל היותר, הרי הן

מצטרפין

זו לזו, ויש לששת הגפנים דין של "כרם", אף שכל שתי גפנים יונקות משורש אחד.

ואם לאו

, אם היה ביניהן פחות מארבע אמות, או יותר משמונה אמות,

אין מצטרפין

להחשב "כרם", אלא כגפנים יחידות הן נחשבות.

וכשם שלענין דין "כרם" מחשיבם רבי אלעזר ברבי צדוק כשתי גפנים, אף על פי ששורשם אחד, כך לענין מקח וממכר - מכר לו שלשה בדי אילן, הרי הוא כמוכר שלשה אילנות וקנה קרקע.

בעי,

הסתפק

, רב פפא: מכר לו

שלשה אילנות,

שנים

מהם

בתוך שדהו ואחד

מהם

על המצר

של השדה,

מהו?

האם מצטרפים הם וקנה קרקע, או שמא האילן אשר על המיצר נחשב כעומד לעצמו, והיות שאין שלשת האילן עומדים ביחד, אין זה דומה ל"שדה האילן" ולא קנה קרקע.

ועוד הסתפק רב פפא: אם תימצי לומר ששני אילנות בתוך שדהו ואחד על המיצר מצטרפים היות ושלשתן באים מתוך שלו.

מה יהיה הדין כאשר היו האילנות

שנים בתוך שלו

בקצה שדהו,

ו

עוד אילן

אחד,

בסמוך לאילנותיו,

בתוך של חבירו,

שהמוכר קנאו עם הקרקע שסביבו ,

מאי?

האם מצטרפים הם זה לזה וקנה הלוקח את הקרקע עם שלשת האילנות, או שמא היות והשלישי איננו עומד בקרקע שלו, אינם מצטרפים?

ומסקינן: שני ספיקות אלו לא נפשטו ונשארו ב

תיקו.