Bava Batra 76b — o Talmud em português

וחכמים אומרים: לא קנה

את הספינה

עד שימשכנה

לרשותו,

או עד שישכור את מקומה

של הספינה, ויקנה אותה מטעם "קניין חצר". ואף על ידי "שכירות" נחשב המקום כרשותו, ורשותו של אדם קונה לו מה שבתוכה.

ומשמע שלדעת רבי ספינה נקנית במסירה, ואיך העמדנו את הברייתא דלעיל כדברי רבי, והרי לדברי חכמים לעיל ספינה נקנית במשיכה ולא במסירה!?

ומשנינן:

לא קשיא

.

כאן

, מה שאמר רבי שספינה נקנית במסירה, זה

ברשות הרבים

.

כאן

, מה שאמרו חכמים החולקים על רבי נתן, דהיינו רבי, שספינה נקנית במשיכה, זה

בסימטא

.

וטעם החילוק בין רשות הרבים לבין סימטא הוא, משום שבסימטא, שאפשר לקנות את הספינה במשיכה, אין דרך לקנותה במסירה. אך ברשות הרבים, שאי אפשר במשיכה, כדלקמן, קונה הוא את הספינה במסירה.

ושואלת הגמרא:

במאי אוקימתא

, במה העמדת ופירשת,

להא

ברייתא

בתרייתא

[האחרונה] -

ברשות הרבים

.

אם כן יש לתמוה:

אימא סיפא

של ברייתא:

וחכמים אומרים: לא קנה עד שימשכנה

, או עד שישכור ארת מקומה.

ואי

מיירי

ברשות הרבים

, תיקשי:

ממאן אוגיר!?

הרי רשות של רבים היא, וכיצד יש לו אפשרות לשכור את רשות הרבים לעצמו, כדי שיוכל לקנות את הספינה ב"קנין חצר"!?

ותו

, ועוד, אם הברייתא מדברת ברשות הרבים, תיקשי: היאך אמרו חכמים לא קנה עד שימשכנה? וכי

משיכה ברשות הרבים מי

[האם]

קניא!?

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו

[שניהם אמרו] שיש שלשה כללים היכן מועילים הקניינים במטלטלין:

א.

מסירה קונה ברשות הרבים, ו

כן

בחצר שאינה של שניהם

, המוכר והקונה, אלא של אדם שלישי.

אבל בחצרו של המוכר, אין מסירה מועילה, היות וחצירו של אדם קונה לו, ואי אפשר שאחרים יקנו בה ממנו.

וכן בסימטא אין מסירה קונה, היות ומשיכה מועילה בה, ואין קונין בקנין גרוע כאשר אפשר לקנות בקנין חשוב יותר.

ב.

משיכה קונה בסימטא ו

כן

בחצר שהיא של שניהם

.

אבל בחצירו של המוכר אין משיכה מועילה.

וכן בחצר של אדם אחר, ואפילו ברשות הרבים, אין משיכה קונה, כי דרכה של משיכה ברשות שיש לקונה חלק בה.

ג.

והגבהה קונה בכל מקום

, אפילו ברשות שהיא מיוחדת למוכר בלבד.

וכיון שאי אפשר לשכור את רשות הרבים, וגם אין משיכה קונה ברשות הרבים, איך אפשר להעמיד את הברייתא ברשות הרבים!?

ומשנינן:

מאי עד שימשכנה נמי דקאמר

התנא,

ומאי עד שישכור את מקומה דקאמר

התנא, לא ברשות הרבים הוא מושך, ולא את רשות הרבים הוא שוכר.

אלא,

הכי קאמר

התנא דברייתא: לא קנה את הספינה,

עד שימשכנה מרשות הרבים

שבו היא עומדת,

לסימטא

.

ואם

הספינה ב

רשות בעלים

, המוכר,

היא

נמצאת,

לא קנה

הלוקח, לא במסירה ולא במשיכה,

עד שישכור את מקומה

, ותקנה לו חצירו.

ותמהינן:

לימא

[האם נאמר] ש

אביי ורבא

האומרים מסירה קונה ברשות הרבים,

דאמרי

, סוברים הם,

כ

דברי

רבי

, שאמר ספינה העומדת ברשות הרבים נקנית במסירה.

אבל לדברי חכמים, אין מסירה מועילה ברשות הרבים, ותיקשי: איך הניחו אביי ורבא את דברי חכמים המרובים ושנו את משנתם כדברי רבי!?

אמר

, תירץ,

רב אשי

: אין דברי אביי ורבא סותרים את דברי חכמים.

כי

אי דאמר ליה

מקנה לקונה:

לך

ה

חזק

בספינה

וקני

אותה,

הכי נמי

, לכולי עלמא, בין לחכמים בין לרבי, מועילה מסירה לקנות את הספינה ברשות הרבים, כדברי אביי ורבא.

ו

הכא

, דפליגי רבי ורבנן,

במאי עסקינן?

כגון

דאמר ליה

המקנה:

לך משוך

את הספינה

וקני

.

מר

[חכמים]

סבר: קפידא

, אין דעת המקנה לקנות אלא במשיכה, כמו שאמר לו, ואינו מסכים שיקנה הקונה במסירה, היות ורוצה הוא שתהיה לו אפשרות לחזור בו עד שימשכנה הקונה לרשותו.

ומר

, רבי,

סבר

: אינו מקפיד בדבר, ומה שאמר לו המקנה: לך משוך,

מראה מקום הוא לו

, אם תרצה להכניס את הספינה לרשותך, יכול אתה לקחת אותה מיד בלא עכוב, כי במסירת הספינה קנית אותה, והרי היא שלך. הסוגיא מתפרשת כאן על פי דברי הרשב"ם, ובהערות תבואר הסוגיא, על פי שיטת התוספות ושאר הראשונים.

אמר רב פפא: האי מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה

, המוכר שטר חוב לחבירו,

צריך למיכתב ליה

שטר אחר, כדי לקנות את החוב.

ובשטר המכירה יהיה כתוב:

קני

לך

הוא

, את שטר החוב,

וכל שעבודא דביה

,

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא

, אמרתי שמועה זו של רב פפא, לפני רב כהנא,

ואמרית ליה

, הקשיתי לפניו:

טעמא

, קניין השטר, הוא משום

דכתב ליה הכי

, שטר מכירה על שטר החוב.

הא,

אם מסר לו את שטר החוב, ו

לא כתב ליה הכי, לא קני

במסירת השטר לחוד.

ותיקשי: וכי יש לומר שכלל לא נתכוין המוכר למכור את החוב, אלא למכירת נייר השטר הוא התכוין!?

וכי

על מנת

לצור על פי צלוחיתו הוא

, הלוקח,

צריך

את נייר השטר!? הרי בודאי סברא היא שלא קנאו הלוקח אלא כדי לגבות את החוב הכתוב בו, ואם כן, די במה שמסר המוכר את שטר החוב ללוקח, כדברי רבי, ואין צורך בשטר המכירה!?

אמר

, השיב,

לי

רב כהנא:

אין

, אכן כן,

לצור ולצור

, אם לא יכתוב לו המוכר שטר אחר שבו יהיה כתוב "קני לך הוא וכל שיעבודיה", הרי אנו אומרים שאין כאן ראיה שכוונתו היתה למכור את החוב עצמו, ואיננו קונה אלא את הנייר כדי לעטוף בו את צלוחיתו.