Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 74a — o Talmud em português
Bava Batra 74a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 74a
וגנו אפרקיד
, שוכבים היו כישנים ופניהם כלפי מעלה.
והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה, ולא נגע ביה
.
[אחד מ"מתי מדבר" היה שוכב כשברכו זקופה, נכנס תחת ברכיו סוחר ישמעאלי, שהיה רוכב גמל ורומחו זקוף בידו, ולא נגע הרומח בברכו של אותו המת].
פסקי
[חתכתי]
חדא קרנא דתכלתא
, כנף אחד של טליתו,
דחד מינייהו
כדי להביאו לפני החכמים, ללמוד ממנו דיני ציצית, אם נהגו בזמן משה רבינו כדעת בית שמאי או כדעת בית הלל, כדמפרש לקמן.
ולא הוה מסתגי לן
, הבהמות עליהן היינו רוכבים לא היו יכולות ללכת.
אמר לי
אותו סוחר שהתלווה עמנו:
דלמא שקלת מידי מינייהו
, אולי לקחת מהם דבר מה?
אם לקחת -
אהדריה
, החזירהו, כדי שנוכל להמשיך בדרכינו.
דגמירי
, קבלה בידינו,
דמאן דשקיל מידי מינייהו, לא מסתגי ליה
, מי שלוקח מהם דבר מה, אינו יכול ללכת.
אזלי, אהדרתיה
, החזרתי את כנף הטלית שחתכתי,
והדר מסתגי לן
, יכולים היינו להמשיך בדרכינו.
כי אתאי לקמיה דרבנן
, סיפרתי להם מעשה זה.
התרעמו עלי החכמים ו
אמרו לי: כל
אדם ששמו
אבא
, הרי הוא שוטה כ
חמרא, וכל
אדם שהוא
בר בר חנה
[נכדו של חנה] הרי הוא
סיכסא
[שוטה]. וכוונתם היתה, להתרעם על רבה - רבי אבא, שהיה בר בר חנה.
הרי,
למאי הילכתא עבדת הכי
, לשם מה פסקת וחתכת את כנף טליתו של אותו המת, איזו הלכה היה ברצונך ללמוד מתוך התבוננות באותה כנף?
בודאי עשית כך, כדי
למידע אי
הלכה
כבית שמאי
הסוברים: ארבעה חוטים כפולים יש בכל אחת מארבע הציציות שבכנפי הטלית,
אי כבית הלל
הסוברים: שלשה חוטים כפולים יש שם.
אם כן, אמנם לא היה באפשרותך להביא את הכנף עצמה, כדי להראותה לחכמים, אבל
איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות
, יכול היית למנות בעצמך את מנין החוטים שבכנף ואת מנין חוליותיה כדי לדעת כפי מי ההלכה, ומדוע החזרת את הכנף בלא שהתבוננת בה קודם לכן!?
הוסיף ההוא טייעא ו
אמר לי: תא אחוי לך
, בא ואראה לך, את
הר סיני
.
אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא, וקיימא כי
חמרי חוורתי
.
[הלכתי עמו וראיתי שאת הר סיני מקיף עקרב, כדי למנוע את הגישה להר, והוא עומד שם כחמור לבן].
הנודר נדר או נשבע שבועה ומתחרט על כך, יכול הוא ללכת לחכם שיתיר את נדרו ושבועתו.
שמעתי "בת קול" שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי, מי מפר
לי
.
כי אתאי לקמיה דרבנן
, כשחזרתי, וסיפרתי לפני החכמים מה ששמעתי שם.
התרעמו עלי ו
אמרו לי: כל
אדם ששמו
אבא
, הרי הוא שוטה כ
חמרא, וכל
אדם שהוא
בר בר חנה
, הרי הוא
סיכסא
, שוטה.
כי הרי בודאי כוונת "בת הקול" היתה לשבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא להגלות את ישראל, אם כן,
היה לך
, עליך,
לומר: מופר לך
ולהתיר את השבועה, ואז היינו יוצאים מגלות לגאולה.
והוא
, רבה בר בר חנה, שלא התיר את השבועה עליה דיברה "בת הקול"
סבר
וחשש:
דלמא שבועתא דמבול הוא
, שמא אותה שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא ירד שוב מבול, היא השבועה שביקשה "בת הקול" להתיר, ולפיכך לא רצה רבה בר בר חנה להתיר אותה, כדי שלא יחרב העולם במבול.
ורבנן
שהתרעמו עליו, סברו: לא על שבועת המבול דיברה "בת הקול", כי אם על המבול היא דיברה,
אם כן, "אוי לי" למה
אמרה "בת הקול", וכי מה לו להקדוש ברוך הוא להצטער על שבועה זו!?
אלא בודאי על שבועת הגלות אמרה "בת הקול": אוי לי, שהרי הקדוש ברוך הוא מצטער בצרתם של ישראל, שנאמר [ישעיה סג ט]: "בכל צרתם לו צר".
הוסיף ההוא טייעא ו
אמר לי: תא אחוי לך
, בא ואראה לך,
בלועי דקרח
את דתן ואבירם וחבריהם מעדת קרח, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם.
הלכתי עמו ו
חזאי תרי ביזעי
, בקעים בקרקע,
והוו קא מפקי קוטרא
, עשן יצא מאותם בקעים.
שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא, ודעציתה בראשה דרומחא, ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי
.
[נטל הטייעא גיזת צמר ושרה אותה במים; נעץ הטייעא את גיזת הצמר השרויה במים בראש רומחו והכניסו לתוך הבקע שבקרקע; כאשר הוציא הטייעא את רומחו, היתה גיזת הצמר חרוכה מאש הגיהנום].
אמר לי
הטייעא:
אצית
הקשב
מאי שמעת
מדבריהם של בלועי דקרח.
ושמעית דהוו אמרין
:
משה ותורתו אמת, והן
[אנחנו]
בדאין
ושקרנים.
אמר לי
הטייעא:
כל תלתין יומי
, כל ראש חודש,
מהדר להו גיהנם להכא, כבשר
שהופכים אותו
בקלחת
, סיר בישול, כדי שיתבשל היטב,
ואמרי הכי: משה ותורתו אמת, והן בדאין
.
הוסיף ההוא טייעא ו
אמר לי: תא אחוי לך
, בא ואראה לך,
היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי
, המקום בו נפגשים השמים והארץ.
אזלי וחזאי דעביד
גלגל השמים,
כוי כוי
, חלונות חלונות.
שקלתא לסילתאי, אתנחתא בכוותא דרקיעא
, הנחתי את סל הלחם שלי בחלון הרקיע, ועמדתי להתפלל.
אדמצלינא
, לאחר שסיימתי את תפילתי,
בעיתיה ולא אשכחיתה
.
אמינא
, שאלתי,
ליה
לאותו טייעא: וכי
איכא גנבי הכא
, שגנבו את הסל שלי בשעה שהתפללתי!?
אמר לי
ההוא טייעא:
האי
, אותו חלון שבו הנחת את הסל שלך,
גלגלא דרקיעא הוא דהדר
, מסתובב ועתיד לחזור למקומו למחרת.
נטר
, המתן,
עד למחר
כשיחזור הגלגל ל
הכא, ומשכחת לה
, תמצא את הסל שלך.
ארבעה מעשים שסיפרו האמוראים ממה שהם ראו כשנסעו בספינה:
א.
רבי יוחנן משתעי
[סיפר]:
זימנא חדא, הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, ודמיין עייניה כתרי סיהרי, ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי דסורא
.
[רבי יוחנן סיפר: פעם אחת, היינו נוסעים בספינה, וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים; שתי עיניו היו נראות כשני ירחים, והיו מים זורמים משני נחיריו כמו שני נהרות שבעיר סורא]. ב.
רב ספרא משתעי: זימנא חדא, הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא, והוה ליה קרני, וחקיק עליה: אנא בריה קלה שבים, והוינא תלת מאה פרסי, ואזילנא לפומא דלויתן
.
[רב ספרא סיפר: פעם אחת, היינו נוסעים בספינה, וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים; היו לדג זה קרנים ועליו היה חקוק: אני מן הבריות הקטנות שבים; האורך שלי הוא שלש מאות פרסאות, והנני הולך אל פיו של הלויתן, כדי שיאכל אותי היום].
אמר רב אשי: ההוא, עיזא דימא הוא, דבחישא, ואית לה קרני
.
[אמר רב אשי: דג זה שראה רב ספרא, "עז הים" הוא; יש לו קרניים, והוא חופר בקרניו בקרקעית הים, כדי לבקש אחר מזונותיו].
ג.
רבי יוחנן משתעי: זימנא חדא, הוה קא
אזלינן בספינתא, וחזינן ההיא קרטליתא
[ארגז]
דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה
[הקיפו את הארגז]
מיני דכוורי דמקרי כרשא
.
[רבי יוחנן סיפר: פעם אחת היינו נוסעים בספינה, וראינו ארגז אחד שהיו קבועים בו אבנים טובות ומרגליות, והקיפו אותו דגים מסוג מסויים שנקרא "כרשא"].