Bava Batra 57b — o Talmud em português

הכא

במשנתנו לא עסקינן במי שבא להחזיק בחצר חבירו, כי זה יש לו חזקה אף באופנים המבוארים ברישא, ומשנתנו בשותף הבא להחזיק

בחצר השותפין

שמעיקרה אינה עומדת לתשמישים אלו, אלא לכניסה ויציאה -

עסקינן

, ומשום כך חלוקים אופני הרישא מן הסיפא:

דבהעמדה כדי

[לבד]

לא קפדי

שותפין זה על זה, ואף שאין החצר עומדת לכך, ואילו

אמחיצה קפדי

זה על זה; וכן כל שאר השנויים במשנתנו ברישא אין דרך השותפין להקפיד על כך, ואילו השנויים בסיפא דרכם להקפיד. ותמהינן:

ו

כי

בהעמדה כדי לא קפדי

שותפין זה על זה!?

והא תנן

במסכת נדרים:

השותפין שנדרו הנאה זה מזה

, הרי אלו

אסורין ליכנס לחצר

השותפין כל זמן שלא חלקו את השדה, ומשום שכל אחד נכנס גם בחלקו של חבירו, והרי אסור הוא בהנאתו -

הרי למדנו שמקפידים השותפים על כניסה והוא הדין על העמדה, שהרי אם אינם מקפידים, אין איסור למודר הנאה מליכנס לחצר.

אלא, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

:

הכא

, במשנתנו,

ברחבה

[חצר]

של אחורי בתים עסקינן, ד

הואיל ואין המקום מיועד לכניסה ויציאה לבית -

בהעמדה כדי

של בהמות

לא קפדי

.

ו

אולם,

אמחיצה קפדי;

ואילו המשנה בנדרים עוסקת בחצר שלפני הבתים, ושם מקפידים הם זה על זה אפילו בכניסת אדם, היות והמקום מיועד לכניסה ויציאה לבית.

רב פפא אמר: אידי ואידי

הן משנתנו והן המשנה בנדרים -

בחצר השותפין

שלפני הבית עסקינן,

ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי

[יש שותפים המקפידים זה על זה, ויש שאינם מקפידים]!

ולפיכך:

גבי ממונא

היינו לענין היתר שימוש בהעמדת בהמה מבלי לחוש לגזל - הולכים אנו

לקולא

, ומתירים לשותף להשתמש מבלי ליטול רשות, וחזקתו אינה חזקה.

ואילו

גבי איסורא

[נדרים] הולכים אנו

לחומרא

, ואוסרים על שניהם מליכנס לחצר.

רבינא אמר

ליישב את המשניות באופן אחר:

לעולם

משנתנו אף היא בחצר שלפני הבתים היא עוסקת, ו

לעולם

שותפין

לא קפדי

זה על זה,

ו

אי קשיא לך מהמשנה בנדרים ששנינו: שותף אסור ליכנס לחצר חבירו, לא תיקשי:

הא מני

אותה משנה:

רבי אליעזר היא; דתניא, רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור

[דבר שאין דרך להקפיד עליו]

אסור במודר הנאה;

ולפיכך אף שהשותפין אינם מקפידים זה על זה, מכל מקום אסור לשותף ליכנס לחצר השותפין.

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה

:

בכל

תשמישים הקבועים בחצר וכמו העמדת בהמה תנור וכיריים שממעטים את אויר החצר - ה

שותפין מעכבין זה את זה

, שאם האחד רוצה לעשות תשמיש קבוע בחצר, ושותפו אינו רוצה, יכול השותף לעכב עליו,

חוץ מן הכביסה

שתיקנו לו חכמים שיכול הוא לעשות בחצר ואף בעל כרחם של השותפים, מפני

שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה

בנהר, משום שצריכות הן לעמוד שם יחפות לגלות שוק לעמוד בנהר.

אגב שנזכרו הנשים העומדות על הכביסה בנהר בצורה שאינה צנועה, מביאה הגמרא מימרא השייכת בענין זה.

כתיב: "

ועוצם עיניו מראות ברע

" -

אמר רבי חייא בר אבא

:

זה ש

הולך על שפת הנהר, ו

אין מסתכל

בנשים בשעה שעומדות

שם

על הכביסה

שלא בצניעות.

ומקשינן עלה:

היכי דמי

, באיזה אופן משתבח הכתוב במי שעוצם עיניו, דמשמע: אם אינו עוצם עיניו, לא רשע הוא ולא צדיק!?

והרי

אי דאיכא דרכא אחריתא

[אם יכול לילך בדרך אחרת], הרי

רשע הוא

כשהולך על שפת הנהר, ואפילו כשעוצם את עיניו, שהיה לו להרחיק מן הכיעור. ו

אי דליכא דרכא אחריתא

[ואם אינו יכול לילך בדרך אחרת], הרי

אנוס הוא

אם מסתכל דרך הליכתו, ואונס רחמנא פטריה, ולמה מזקיקו הכתוב לעצום את עיניו!?

ומשנינן:

לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה

[לאנוס את עצמו] להטות עיניו לצד אחר, ואם עשה כן משתבח בו הכתוב שחסיד הוא, ומכל מקום אם לא עשה כן אינו רשע.

אגב שנזכרה לעיל מימרתו של רבי בנאה, מביאה הגמרא עוד שמועות ומעשים מרבי בנאה.

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי בנאה: חלוק של תלמיד חכם, כיצד?

אמר לו רבי בנאה לרבי יוחנן:

כל שאין בשרו נראה מתחתיו

, שהחלוק ארוך עד פיסת רגלו, עד שאינה נראית אפילו כשהולך יחף.

עוד שאל רבי יוחנן את רבי בנאה:

טלית

[בגד שמתכסה בו על כל הבגדים שהוא לובש]

של תלמיד חכם, כיצד?

אמר לו:

כל שאין חלוקו נראה מתחתיו

של הטלית אפילו

טפח

.

עוד שאל רבי יוחנן את רבי בנאה:

שלחן של תלמיד חכם, כיצד?

אמר לו:

שני שלישי

השולחן - מצד היושבים -

גדיל

[מכוסה במפה שנקראת "גדיל" בלשון צחה על שם שהיא ארוגה],

ושליש

חיצוני

גלאי

[מגולה],

ועליו

על אותו שליש -

קערות וירק

וטוב שיהיה שם השולחן מגולה, כדי שלא תתלכלך המפה -

וטבעתו

של השולחן [כמין וו שתולים בו את השולחן לאחר שמקפלים אותו] יהא

מבחוץ

שלא אצל היושבים, ומתבאר בהמשך הגמרא.

ומקשינן עלה:

והא תניא

בברייתא:

טבעתו מבפנים!?

ומשנינן:

לא קשיא

:

הא

דאמר רבי בנאה "טבעתו מבחוץ", היינו בכגון

דאיכא ינוקא

[יש תינוק] היושב מבפנים, ולא יתן את הוו שם, כדי שלא ישחק בו התינוק ויפיל את השולחן.

ואילו

הא

דתניא "טבעתו מבפנים", היינו בכגון

דליכא ינוקא

, וטוב יותר שיהא מבפנים כדי שלא ייתקל בו השמש.

ואי בעית אימא: הא והא

דברי רבי בנאה והברייתא - בכגון

דליכא ינוקא, ולא קשיא

:

הא

דתניא "טבעתו מבפנים" - בכגון

דאיכא שמעא

[יש שמש בסעודה], וכדי שלא ייתקל בו יתננו מבפנים.

הא

דאמר רבי בנאה "טבעתו מבחוץ"

\- בכגון

דליכא שמעא

, ולכן עדיף שיעשנה מבחוץ כדי שלא יוזקו בה האוכלים.

ואי בעית אימא: הא והא דאיכא שמעא

וליכא ינוקא,

ולא קשיא

:

הא

דאמר רבי בנאה "טבעתו מבחוץ"

\-

ביממא

[ביום] שהשמש יכול להזהר.

הא

דתניא "טבעתו מבפנים" -

בליליא

[בלילה] שאין השמש יכול ליזהר.