Bava Batra 49a — o Talmud em português

וכן עדים שאמרו על שטר מכירה שחתמו עליו: "

מודעא היו דברינו

", שהמוכר מסר מודעת ביטול בפנינו לפני כתיבת השטר או לפני נתינתו, כדי לבטל מכירה זו, הרי אלו

אין נאמנין

.

שהרי שניהם מודים ששטר טוב הוא, וכיון שנחתם בכשרות, הרי זה כאילו העידו הם עצמם בבית דין שזה הלוה את פלוני מנה. וכשבאים הם לבטלו על ידי עדותם שאמנה הוא או מודעא נמסרה עליו, הרי זה בכלל מה שדרשו חכמים מן הכתוב "אם לא יגיד": כיון שהגיד [העד] את הגדתו בבית דין, שוב אינו חוזר ומגיד. ואם כן אף במעשה זה, אין רבה בר בר חנה יכול לבטל את עדותו בשטר המכירה, על ידי העדות שהעיד בשטר המודעא שהמוכר מסר מודעא!?

ומשנינן:

הני מילי

שאין העדים יכולים לומר "מודעא היו דברינו", אלא כשאומרים הם כן

על פה

.

ד

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד,

לא אתי על פה

המאוחר,

ומרעא לשטרא

שקדם לו -

אבל

כשכתבו העדים כן

בשטרא

, שקדמה חתימת שטר המודעה לחתימת שטר המכירה, אז

אתי שטרא

, שטר המודעה הקודם,

ומרעא לשטרא

, לשטר המכר שנכתב אחריו!

גופא, אמר רב נחמן

: העדים שאמרו "

אמנה היו דברינו

",

אין נאמנין

. וכן אם אמרו "

מודעא היו דברינו

",

אין נאמנין

.

ומר בר רב אשי אמר

: העדים שאמרו "

אמנה היו דברינו

",

אין נאמנין

.

אבל העדים שאמרו "

מודעא היו דברינו

", הרי אלו

נאמנין

.

ומפרשינן:

מאי טעמא

חלוקה עדות על מודעא מעדות על אמנה? משום

שזה

, שטר שיש עליו מודעא,

ניתן ליכתב

[מותר לכותבו],

וזה

, שטר אמנה,

לא ניתן ליכתב

, אסור לכותבו משום שנאמר "אל תשכן באהליך עולה", ואמרו חכמים שכוונת הכתוב לשטר אמנה שביד המלוה. ולפיכך, אין העדים נאמנים לומר שחתמו על שטר כזה, כי אין אדם משים עצמו רשע.

שנינו במשנה:

ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו

:

ומקשינן: הרי אכילת פירות של הבעל בנכסי אשתו

פשיטא

שאינה חזקה!?

שהרי

כיון דאית ליה

את הקרקע

לפירא, פירא

דידיה

הוא דקאכיל

, היות ויש לו זכות בקרקע של אשתו לפירות מתקנת חכמים, [שתיקנו: בעל אוכל את פירותיהם של נכסי אשתו, ונכסים אלו נקראים "נכסי מלוג"], הרי את שלו הוא אוכל, ואין האשה צריכה למחות, שהכל יודעים שבתורת פירות ירד לקרקע זו!?

ומשנינן:

לא צריכא

משנתנו להשמיענו שאין חזקה לאיש בנכסי אשתו, אלא בכגון

דכתב לה

הבעל לאשתו "

דין ודברים אין לי

[לא יהא לי]

בנכסייך

", וויתר על הזכות לאכול את פירות נכסיה - והשמיעתנו משנתנו: מכל מקום אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, כי אין האשה מקפדת אם אוכל הוא שלא כדין!

ומקשינן:

וכי כתב לה מאי הוי

, וכי כתיבה בנוסח זה מועילה!?

והתניא

:

האומר לחבירו

[לשותפו]:

"

דין ודברים אין לי

[לא יהא לי]

על שדה זו, ואין לי עסק בה, וידי יהו

מסולקות ממנה

",

לא אמר כלום;

ומשום שאין זו לשון מתנה כשאומר "לא יהא לי חלק בשלי", שהרי בהכרח הוא שלו, עד שיאמר "שדי נתונה לך", או "שדי מכורה לך", או "שדי מופקרת לכל מי שירצה".

אמרי לה דבי רבי ינאי

[תירצו בישיבתו של רבי ינאי]:

מתניתין

[משנתנו],

בכותב לה

"דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותייך"

ועודה ארוסה

, כאשר היא ארוסה ועדיין לא זכה בפירות נכסיה שאינו זוכה בהם אלא בשעת נישואין, כי בזה שייך לומר "לא יהא לי" כי בידו הדבר תלוי, שאין מזכין לאדם בעל כרחו -

וכדרב כהנא

, שיכול אדם לסלק את עצמו מזכות שנתנו לו חכמים, כל שלא באה עדיין לידו!

דאמר רב כהנא

: