Bava Batra 44b — o Talmud em português

וטעם הסיפא ששנינו: מכר לו פרה מכר לו טלית, מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו, הוא משום:

ודוקא בית או שדה

אין מעיד לו עליה, שהרי בעל חובו של המוכר יגבנה,

אבל פרה וטלית

הרי זה מעיד לו עליה, ומשום ד

לא מיבעיא

בסתמא

[שלא ייחד לו הלוה למלוה את הפרה או הטלית בפירוש לגבות מהם],

דלא משתעבדא ליה

למלוה הפרה או הטלית לגבות ממנה -

ו

מאי טעמא

אינם משתעבדים לו? משום ד

מטלטלי נינהו, ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי

[אין מטלטלין משתעבדים לבעל חוב אלא קרקעות בלבד];

ואף על גב דכתב ליה

הלוה למלוה לשון סתמית "תגבה אפילו

מגלימא דעל כתפיה

[מהבגד שעל כתפיו] ",

הני מילי

שגובה מהם הלוה בכגון

דאיתנייהו בעינייהו

[שהם בעין, כלומר, שהם ביד הלוה],

אבל ליתנהו בעינייהו

, כלומר, שהם לא ביד הלוה אלא מכרם -

לא;

ולכן לא מיבעיא כששיעבד לו סתם שמעיד המוכר עליה -

אלא אפילו עשאו אפותיקי

[ייחד לו בפירוש את הפרה והטלית לגבות מהם]

נמי לא

משתעבדים הפרה והטלית שביד הלוקח לבעל חובו של מוכר, ומעיד לו המוכר עליה, ו

מאי טעמא?

כדרבא! דאמר רבא

:

עשה

את

עבדו אפותיקי

לבעל חובו,

ומכרו

ללוקח,

בעל חוב גובה ממנו;

אבל אם עשה את

שורו וחמורו אפותיקי, ומכרו, אין בעל חוב גובה ממנו

.

מאי טעמא?

כי

האי

שעבוד עבד כאפותיקי -

אית ליה קלא

יש לו קול, והיה ללוקח להיזהר שלא לקנותו, וכיון שלא נזהר, הפסיד.

ו

אילו

הא

שעבוד שור או חמור כאפותיקי -

לית ליה קלא

, ולא ידעו הלקוחות מהשעבוד, וכדי שלא להפסידם אינו גובה מהם.

ואכתי מקשינן: למה מעיד המוכר ללוקח על פרה וטלית, ומשום שאינם משועבדים לבעל חובו לגבות מהם!?

וליחוש

דילמא אקני ליה

[שעבד לו המוכר לבעל חובו]

מטלטלי אגב מקרקעי

, ואז אף המטלטלים משתעבדים לבעל החוב, וכ

דאמר רבה: אי אקני ליה

[אם שעבד לו]

מטלטלי אגב מקרקעי

, הרי המלוה

גובה מקרקעי וגובה

גם

מטלטלי

ואמר רב חסדא: והוא דכתב ליה

הלוה לבעל חובו כששעבד לו מטלטלין אגב קרקע: שהשעבוד הוא "

דלא כאסמכתא

,

ודלא כטופסי דשטרי

[הם שטרות העשויים להעתיק מהם שטרות, ולא נכתבו לגבות לגבות בהם, ואין בהם ממש] ".

ומשנינן:

הכא

בברייתא ששנינו: מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה -

במאי עסקינן

: ב

כגון שלקח

את הפרה והטלית מאחר

ומכר

אותם לזה

לאלתר

, כך, שאי אפשר שילוה בינתיים וישעבד אותם למלוה.

ומקשינן עלה:

וליחוש דילמא

"

דאיקני

"

הוא

, כלומר, והרי יש לחוש שמא לוה קודם שקנה את הפרה והטלית, ושעבד לו למלוה אגב קרקע את המטלטלים שהוא יקנה בעתיד, ואם כן מיד שקנה אותם המוכר נשתעבדו למלוה, ואכתי תיקשי: למה מעיד הוא, והרי באופן זה נמצא שהוא מעמידם בפני בעל חובו!? -

ומאחר שלא חיישינן לזה אם כן האם

שמעת מינה

לפשוט מה שנסתפקה הגמרא לקמן בפרק מי שמת, שאם שעבד לו מה "

דאיקני

" [שעתיד הוא לקנות], ו

קנה ומכר

, או ש

קנה והוריש לא משתעבד

, ומשום שאין אדם משעבד דבר שלא בא לעולם!?

ומשנינן: לעולם יש לומר דאם כתב "דאיקני" הרי זה משתעבד, ומיהו הברייתא שאינה חוששת לשעבוד אגב קרקע, אינו משום הטעם האמור לעיל, אלא

לא צריכא

, כלומר, ברייתא זו עוסקת בכגון

דקאמרי עדים

"

ידעינן ביה בהאי

לוה,

דלא הוה ליה ארעא מעולם

[יודעים אנו שלא היה לו קרקע מעולם] ", ואם כן אינו יכול לשעבד מטלטלין אגב קרקע, ולכן מעיד הוא על פרה וטלית שמכר.

ואכתי מקשינן: למה מעיד הוא לו על פרה וטלית, והרי אם כי אין לחוש לנגיעה משום שמעמידה בפני בעל חובו, וכפי שנתבאר; הרי מכל מקום נוגע הוא, שהרי אם יזכה המערער, נמצא שמכר לו זה את שאינו שלו,

והאמר רב פפא

:

אף על גב דאמור רבנן: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה

מן הלוקח,

אינו חוזר עליו;

מכל מקום אם

נמצאת שאינה שלו

, הרי זה

חוזר עליו

, ואפילו אם כתב במפורש שהמכירה היא שלא באחריות.

ואם כן הרי נוגע בעדות הוא, שלא יזכה המערער בערעורו!?

ומשנינן:

הכא במאי עסקינן: במכיר בה

הלוקח

שהיא בת חמורו

, יודע והודה הלוקח, שפרה וטלית אלו של המוכר הם, ואם כן שוב אינו יכול לתבוע את המוכר, שהרי הודה לו שהדין עמו ולא עם המערער.

ורב זביד

נחלק על רב פפא ו

אמר: אפילו נמצאת שאינה שלו אינו חוזר

הלוקח

עליו

, משום

דאמר ליה

המוכר ללוקח "

להכי זביני לך, שלא באחריות

", לכך מכרתי לך וכתבתי מפורש שאיני מוכר לך באחריות, כדי לכלול אף מקרה זה.

גופא: אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות, אינו מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו

.

ומקשינן עלה:

היכי דמי!?