Bava Batra 30a — o Talmud em português

כמאן אזלא הא,

כדעת מי היא המימרא

דאמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים

אחרונים

שבתורה,

רק

יחיד קורא אותן,

ואין מפסיקים בהם לקרא לעולה נוסף שיקרא חלק מהפסוקים, אלא אחד קורא את כל ח' הפסוקים.

לימא

כ

רבי יהודה היא,

הסובר שפסוקים אלו כתב יהושע, ולפיכך אין דין הפסוקים האלו כדין כל פסוקי התורה שמותר להפסיק בהם,

ודלא כרבי שמעון,

הסובר שמשה כתב פסוקים אלו. כי לדבריו, פסוקים אלו הרי הם ככל התורה.

ודוחה הגמרא:

אפילו תימא,

יתכן לומר, שגם ל

רבי שמעון,

הסובר שמשה הוא שכתב את שמונה הפסוקים, מכל מקום, דין פסוקים אלו שונה,

הואיל ואשתנו

פסוקים אלו משאר פסוקי התורה שהרי נכתבו בדמע, לכן

אשתנו

גם לענין זה שאין מפסיקים בהם:

שנינו לעיל בברייתא:

יהושע כתב ספרו.

ומקשה הגמרא:

והכתיב

בספר יהושע '

וימת יהושע בן נון עבד ה"

, ולא יתכן שיהושע כתב פסוק זה בעודו חי.

ומתרצת הגמרא:

ד

את סוף הספר

אסקיה

גמר לכתוב

אלעזר

.

ומקשה הגמרא:

והכתיב

בפסוק האחרון ספר יהושע '

ואלעזר בן אהרן מת

', ולא יתכן שאלעזר כתב פסוק זה בעודו חי.

ומתרצת הגמרא: פסוק זה,

אסקיה,

גמר לכתוב

פנחס

.

שנינו לעיל בברייתא:

שמואל כתב ספרו

.

ומקשה הגמרא:

והכתיב

בספר שמואל '

ושמואל מת

'. ולא יתכן ששמואל כתב פסוק זה בעודו חי.

ומתרצת הגמרא:

ד

את סוף הספר

אסקיה,

גמרו

גד החוזה ונתן הנביא

.

שנינו לעיל בברייתא:

דוד כתב ספר תהלים

על ידי עשרה זקנים.

ומקשה הגמרא:

וליחשוב נמי

ל'

איתן האזרחי

' כאחד מן הזקנים שאמרו תהלים, שנאמר בתהלים פ"ט 'משכיל לאיתן האזרחי'.

ומתרצת הגמרא:

אמר רב, איתן האזרחי זה הוא אברהם

, ואברהם כבר מנוי בברייתא בכלל עשרה זקנים.

וראיה לכך ש'איתן האזרחי' הוא אברהם:

כתיב הכא

בתהלים '

איתן האזרחי

',

וכתיב התם

בישעיה [מא ב] '

מי העיר ממזרח צדק" וגו'

[ופסוק זה מוסב על אברהם, כמבואר בסנהדרין קח ב]. ולמד רב, כי מי שנאמר בו 'ממזרח צדק', הוא איתן האזרחי.

ומוסיפה הגמרא להקשות על הברייתא, האומרת שדוד כתב תהלים על ידי עשרה זקנים:

קא חשיב,

התנא בברייתא מחשיב את

משה

כאחד מעשרה זקנים,

ו

כן

קא חשיב הימן,

שגם הוא היה אחד מעשרה זקנים.

ומקשה הגמרא:

והאמר רב: הימן זה משה.

ואם כן, אין כאן עשרה זקנים אלא תשעה. שהרי הימן ומשה, הם אחד.

וראיה לכך שהימן הוא משה:

כתיב הכא

בספר תהלים [פרק פח], 'משכיל ל

הימן

'.

וכתיב התם,

בחומש במדבר, שהקדוש ברוך הוא אמר על משה '

בכל ביתי נאמן הוא

'. ומוכח שהימן הוא משה, כי 'הימן' הוא מלשון 'נאמן'.

ומתרצת הגמרא: אף על פי שמשה נקרא גם 'הימן', מכל מקום, אין זה הימן שהיה מעשרה זקנים, אלא

תרי הימן הוו!

שנינו בברייתא:

משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ו

כן כתב את ספר

איוב.

וברייתא זו

מסייעא ליה לרב לוי בר לחמא.

דאמר רב לוי בר לחמא: איוב, בימי משה היה

.

וראייתו היא, משום ד

כתיב הכא

בספר איוב [יט כג], שאיוב אמר '

מי יתן אפוא

ויכתבון מלי

'.

וכתיב התם,

בחומש שמות [לג טז], שמשה אמר לקדוש ברוך הוא: '

ובמה יודע אפוא

כי מצאתי חן בעינך'.

ולמד רב לוי גזירה שוה מהמילה 'אפוא' הכתובה באיוב למילה 'אפוא' הכתובה גבי משה, שאיוב בימי משה היה.

ומקשה הגמרא:

ואימא,

אולי איוב היה

בימי יצחק, ד

הרי

כתיב

ביצחק שאמר לישמעאל '

מי

'

אפוא

'

הוא הצד ציד

' ואם כן נקיש 'אפוא' הכתוב באיוב ל'אפוא' שנאמר ביצחק.

ומוסיפה הגמרא להקשות:

ואימא

אולי איוב היה

בימי יעקב,

שגם בימיו מצינו את המילה 'אפוא',

דכתיב

שיעקב אמר לבניו '

אם כן אפוא זאת עשו

'.

ומוסיפה הגמרא להקשות:

ואימא,

אולי איוב היה

בימי יוסף,

שגם בו מצינו את המילה 'אפוא',

דכתיב

'

איפה

הם רועים

'.

ומתרצת הגמרא:

לא סלקא דעתך.

לא יתכן שאיוב היה בדור אחר מלבד דורו של משה רבינו.

ד

הרי

כתיב

באיוב פרק י"ט פסוק כ"ג

'מי יתן בספר ויוחקו

' ,

ו

ממילת 'ויוחקו' יש ללמוד שאיוב היה בדורו של משה. שהרי

משה הוא דאקרי

שנקרא '

מחוקק

',

דכתיב

בפרשת וזאת הברכה על שבט גד

'

וירא ראשית לו",

ראה שבט גד ליטול נחלה בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כיבוש הארץ,

"כי שם חלקת מחוקק",

קברו של משה רבינו הקרוי 'מחוקק',

ספון

' .

רבא אמר: איוב, בימי מרגלים היה.

והראייה לכך:

כתיב הכא

על איוב [א א'] '

איש היה בארץ עוץ, איוב שמו

',

וכתיב התם,

בחומש במדבר [יג כ], שמשה רבינו אמר למרגלים לרגל את הארץ '

היש בה עץ

' , ולמד רבא בגזירה שוה מהמילה 'עוץ' המופיעה בספר איוב למילה 'עץ' המופיעה בפרשת המרגלים, שאיוב היה בימי מרגלים.

ומקשה הגמרא:

מי דמי!?

הלא

הכא

באיוב, כתוב '

עוץ

', ואילו

התם

גבי מרגלים כתוב '

עץ

', ואין המילים שוות ללמוד מהם גזירה שוה.

ומתרצת הגמרא: הראיה שאיוב היה בימי משה היא מפני שכך אנו מפרשים את הפסוק 'היש בה עץ', ד

הכי קאמר להו,

כך אמר להם

משה לישראל

:

ישנו

בארץ כנען

לאותו אדם

[איוב]

ששנותיו ארוכות כעץ,

שאיוב האריך ימים,

ומגין על עמו כעץ

המגן על היושבים בצילו .

וזה מה שאמר משה למרגלים לבדוק 'היש בה עץ', האם איוב שמגין על עמו עדיין חי. ומכך מוכח שאיוב בימי משה היה.

יתיב ההוא מדרבנן,

אחד מהחכמים ישב

קמיה

לפניו

דרב שמואל בר נחמני, ויתיב

וקאמ ר

:

איוב, לא היה ולא נברא, אלא משל היה!

וספר זה נכתב כדי ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין, וכן ללמוד ממנו שאין אדם נתפס על צערו .

אמר ליה: עליך אמר קרא

באיוב [א א] '

איש היה בארץ עוץ, איוב שמו

'. וכיון שכתוב בפסוק 'היה', אין לומר שאיוב לא היה .

ודוחה הגמרא:

אלא מעתה,

שכל מקום שכתוב לשון 'היה' אין זה משל אלא ודאי הוא אירע. אם כן קשה מפסוק בשמואל ב' [פרק י"ב פסוק ג'], כאשר נתן הנביא הוכיח את דוד, המשיל לו משל לעשיר אחד שהיה לו צאן ובקר הרבה מאד, "

ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה,

ותגדל עמו ... ותהי לו לבת"

מי הוה?

וכי סיפור זה אירע בפועל? הלא אין זה

אלא משל בעלמא

, ואף על פי כן נאמר בפסוק 'ותהי'. ומוכח, שאף על פי שכתוב לשון 'היה', יתכן שהוא משל. ואם כן,

הכי נמי,

איוב

משל בעלמא

הוא.

ומקשה הגמרא:

אם כן

הוא, שאיוב אינו אלא משל,

שמו ושם עירו, למה!?

רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו

שניהם אמרו:

איוב, מעולי גולה היה

,

ובית מדרשו, בטבריא היה!

מיתיבי

קושיה על רבי יוחנן ורבי אלעזר, הסוברים שאיוב מעולי גולה היה: ממה ששנינו בברייתא:

ימי שנותיו של איוב, משעה שנכנסו ישראל למצרים,

שאז נולד,

ועד שיצאו,

שאז נפטר.

ומוכח שאיוב היה בתקופת גלות מצרים, ולא היה מעולי גולה.

ד

מעשה ב

ההוא

גברא

דאמר ליה לחבריה

"

כל נכסי דבי בר סיסין מזבנינא לך

", כלומר, מוכר אני לך את כל הנכסים שקניתי מאדם ששמו בר סיסין.

הואי ההיא ארעא דהוה מיקרי

"

דבי בר סיסין

", [היתה שם קרקע אחת, שהיתה נקראת "דבי בר סיסין"]!

אמר ליה

המוכר ללוקח:

הא לאו דבי בר

סיסין היא, ואיקרויי הוא דמיקריא

"

דבי בר סיסין

", [קרקע זו לא קניתיה מבר סיסין, ואין זה אלא שם בעלמא שהיא נקראת "דבי בר סיסין"].

אתו

המוכר והלוקח

לקמיה דרב נחמן

לשאול בדינם, ו

אוקמא

רב נחמן לאותה קרקע

בידא דלוקח

, היות ולא הוכיח המוכר שלא קנאה מבר סיסין.

אמר ליה רבא

לרב נחמן:

וכי אטו

דינא הכי!?

והרי קיימא לן:

המוציא מחבירו עליו הראיה

, והיות והלוקח הוא זה שבא להוציא את הקרקע מן המוכר, עליו מוטלת חובת ההוכחה!?

ואם כן:

קשיא דרבא אדרבא

, שהרי גבי שכוני גוואי אמר רבא שמספק יש להעמיד את הבית ביד הלוקח, והמוכר הוא המוציא שעליו הראיה, ואילו כאן סובר רבא, שמספק יש להעמיד את הקרקע בידי המוכר, והלוקח הוא המוציא שעליו הראיה!?

ו

קשיא

נמי

דרב נחמן אדרב נחמן!?

שהרי גבי שכוני גוואי העמיד רב נחמן את הבית בידי המוכר עד שיביא הלוקח ראיה לדבריו; ואילו כאן סובר רב נחמן שמספק יש להעמיד את הקרקע בידי הלוקח!?

ומשנינן:

דרבא אדרבא לא קשיא

:

התם

גבי בר סיסין - הרי

מוכר

הוא ד

קאי בנכסיה

[הוא זה שמוחזק בנכסים], ולכן נחשב הלוקח למוציא, ועליו מוטלת חובת ההוכחה.

ואילו

הכא

גבי שכוני גוואי -

לוקח

הוא ד

קאי בניכסיה

, שהרי החזיק בחדרים החיצוניים, ולכן נחשב המוכר למוציא, ועליו מוטלת חובת ההוכחה.

דרב נחמן אדרב נחמן נמי לא קשיא

:

התם

גבי בר סיסין -

כיון דאמר ליה

המוכר שהוא מוכר לו את נכסי "

דבי בר סיסין

",

ו

אכן

מיקריא

אף שדה זו "

דבי בר סיסין

", לכן

עליה דידיה רמיא לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא

, [על המוכר מוטלת חובת ההוכחה, שאין זה אלא שם בעלמא, ולא היתה מעולם של בר סיסין].

אבל הכא

גבי שכוני גוואי -

לא יהא

המחזיק

אלא

כמי

דנקיט שטרא

[כמי שאוחז שטר מכירה על הקרקע בידו],

מי לא אמרינן ליה

למחזיק כשהמוכר טוען על השטר שהוא מזוייף "

קיים שטרך וקום בניכסי

", [וכי אטו אין אנו אומרים לו "קיים שטרך, ורד לנכסים שקנית"]!?

ואף אנחנו נאמר לו "קיים חזקתך, ורד לנכסים שקנית"!

מעשה ב

ההוא

גברא

דאמר ליה לחבריה

שהחזיק בביתו "

מאי בעית בהאי ביתא

[מה מעשיך בביתי] "!?

אמר ליה

המחזיק למערער "

מינך זבנתיה, ואכלתיה שני חזקה

, [ממך קניתיו, והרי החזקתי בה שלש שנים], ונאמן אני בטענתי"!

אמר ליה

המערער למחזיק "אין חזקתך חזקה, כי באותו זמן שהחזקת

בשוקי בראי הואי

[בארץ מרחקים הייתי] ואין השיירות מצויות מכאן לשם שיודיעוני על חזקתך, ולא ידעתי בה, ולכן לא מחיתי"!

אמר ליה

המחזיק למערער "

והא אית לי סהדי, דכל שתא הוה אתית תלתין יומי

, [והרי עדים יש לי, שבכל שנה - משלשת השנים שדרתי בביתך - היית כאן שלשים יום, ולא מחית בהם], ואף שודאי נודע לך בזמן זה שמחזיק אני בביתך".

אמר ליה

המערער למחזיק "אכן הייתי כאן, והייתי גר בבית אחר, ולא ידעתי כלל בחזקתך, כי באותן

תלתין יומי בשוקאי הוה טרידנא

[באותן שלשים יום טרוד הייתי בעסקי] "!

אמר רבא

: אכן אין חזקתו חזקה, כי

עביד איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא

, [עשוי אדם להיות טרוד שלשים יום בעסקיו].

מעשה ב

ההוא דאמר ליה לחבריה

שהחזיק בשדהו פחות משלש שנים "

מאי בעית בהאי ארעא

, [מה מעשיך בקרקעי] "!?

אמר ליה

המחזיק למערער "

מפלניא זבינתה דזבנה מינך

, [קניתי את השדה מפלוני, וממנו שמעתי שהוא קנה ממך את השדה] "!