Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 28a — o Talmud em português
Bava Batra 28a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 28a
א. קרקע - וכל שאר נכסי דלא ניידי - שהיתה של אדם, [ובלשון הגמרא: "מרא קמא", היינו הבעלים הראשונים], אין אדם אחר נאמן לומר: "קניתיה ממנו", אלא אם כן יש בידו שטר מכירה; ואין די לו במה שהוא יושב בקרקע ומחזיק בה, ואינה כמטלטלין, שאם מחזיק אדם בהם, נאמן הוא לטעון קניתיה מהבעלים הקודמים.
ב. משנתנו מבארת באיזה אופן נאמן המחזיק בנכסי דלא ניידי לטעון שקנה אותם מן המרא קמא, ואף על פי שאין בידו את שטר המכירה:
מתניתין:
חזקת הבתים, והבורות, והשיחין, והמערות, והשובכות, והמרחצאות, ובית הבדין
, ושדה
בית השלחין
[שדה שמשקים אותה בידים, כי אינה מסתפקת במי גשמים],
והעבדים
שאף הם דינם כקרקע שאין מועיל בהם חזקה כבשאר מטלטלין -
ו
כן
כל דבר שהוא עושה פירות תדיר: חזקתן שלש שנים מיום ליום
, כלומר, אם אכל אדם את פירות השדה או שהשתמש בשאר נכסי דלא ניידי שימוש מלא במשך שלוש שנים, בלא שה"מרא קמא" מחה על שימושו בהם, הרי הוא נאמן לטעון: "קניתיה ואבד שטרי".
אבל
שדה בית הבעל
[שאינה שותה אלא מי גשמים]:
חזקתה שלש שנים, ואינן מיום ליום
.
וכיצד היא חזקתה:
רבי ישמעאל אומר: שלשה חדשים בראשונה
,
שלשה
חדשים
באחרונה, ושנים עשר חודש באמצע; הרי אלו שמונה עשר חודש
.
רבי עקיבא אומר: חודש בראשונה, וחודש באחרונה, ושנים עשר חודש באמצע; הרי אלו ארבעה עשר חודש
.
ועוד
אמר רבי ישמעאל
:
במה דברים אמורים
שאינו נאמן לטעון "קניתיה" אלא באכילת כל פירות השדה במשך שלוש שנים - רק
בשדה לבן
[שדה תבואה] -
אבל בשדה אילן
: כיון ש
כנס את תבואתו
[גפניו],
ומסק
[מסיקה בזיתים כבצירה בענבים]
את זיתיו, וכנס את קייצו
[תאנים יבשות],
הרי אלו שלש שנים
.
גמרא:
הסוגיא הבאה מבארת את טעם הדין שהוא נאמן, כשהחזיק בה שלש שנים.
אמר רבי יוחנן
:
שמעתי מהולכי אושא
,
שהיו אומרים: מנין לחזקה
בקרקע
שהיא שלש שנים, משור המועד
:
מה שור המועד, כיון שנגח שלש נגיחות, נפק ליה מחזקת תם
שאינו משלם אלא חצי נזק,
וקם ליה בחזקת מועד
שהוא משלם נזק שלם -
הכא נמי
גבי חזקה בקרקע,
כיון דאכלה תלת שנין
[שלש שנים],
נפק לה מרשות מוכר, וקיימא לה ברשות לוקח
, [יצתה השדה מרשות המוכר, ונעמדה ברשות הלוקח].
ומקשינן:
אי מה שור המועד עד
שלא נגח
נגיחה רביעית לא מיחייב
נזק שלם,
הכא נמי
נאמר ש
עד
סוף
שנה רביעית לא קיימא ברשותיה
[לא תעמוד השדה ברשות הלוקח]!?
ומשנינן:
הכי השתא
[וכי הנידון דומה לראיה]!?
התם
גבי שור המועד -
מכי נגח שלש נגיחות
, כבר
הוי
ליה
מועד
-