Bava Batra 172b — o Talmud em português

אמר רב הונא

: הלשון

"ממך"

הכתובה בשטר - הרי היא כוללת כל אדם, ומשמעותה שלוה

אפילו מריש גלותא

מראש הגולה,

ואפילו משבור מלכא.

ויש לחשוש שמא ראש הגולה או אדם אחר הלווהו ונפל ממנו ומצאו זה.

אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה,

צא ובדוק בהלכה זו,

דלאורתא בעי לה

שבערב ישאל אותה

רב הונא מינך

ממך מה דעתך בענין זה.

נפק, דק ואשכח,

יצא רבה ודקדק בהלכה ומצא ברייתא זו,

דתניא

:

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן,

הרי הוא אחד משלשת סוגי הגיטין הפסולים מדרבנן, ואם נשאת לאחר בגט זה הולד כשר, כמבואר בגיטין [פו א].

אבא שאול אומר: אם כתוב בו "גרשתיה היום"

-

כשר

הגט.

אלמא,

משמע מהברייתא, שלשון

"היום"

-

ההוא יומא דנפיק ביה משמע,

משמעותו אותו יום שיצא הגט בבית דין מתחת ידו לידי האשה להתגרש בו, ונחשב כזמן גמור.

הכא נמי

אותו דבר כאן, לשון

"ממך"

-

מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע,

משמעותו מאותו אדם שהשטר יוצא מתחת ידו, שהרי בית דין רואים שהשטר בידו, והרי זה כאילו נכתב בשטר שם המלוה, ולא צריך שיהיה כתוב בשטר לשון יותר מפורשת מזו.

אמר ליה אביי

לרבה:

ודלמא

ושמא

אבא שאול

שהכשיר גט שלא כתוב בו תאריך אלא לשון "היום", אין טעמו אלא משום שאינו מצריך שיכתבו תאריך בגט, כי שמא

כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: עדי מסירה

שראו את מסירת הגט לאשה

כרתי

הם הכורתים ומקיימים את הגט, ולכן הגט כשר גם אם לא כתוב בו תאריך.

ומה שמצריך אבא שאול שיכתבו בגט לשון "היום", אינו משום שסובר שצריך תאריך בגט, אלא משום שסובר כי צריך שיהיה מוכח מהגט שמתכוון לגרשה מיד כשמקבלת את הגט, שאם לא כתב בגט תאריך כלל, לא מוכח מהגט שמגרשה מיד, ויש לחשוש שמא מגרשה בגט זה רק אחרי שיעבור שנה או שנתים מיום שקיבלה את הגט, לכן מצריך אבא שאול שיכתבו בגט לכל הפחות לשון "היום" שמשמעותו שמגרשה מיד כשמקבלת את הגט.

אבל הכא

כאן בשטר הלואה שצריך לפרש בשטר ממי לוה, שמא אין סומכים על לשון שאינו מפורש ממי לוה, כי

ליחוש

יש לחשוש

לנפילה!

שמא נפל השטר מאדם אחר, ומצאו זה המחזיק בשטר, וכדברי רב הונא.

אמר ליה

רבה לאביי:

לנפילה

של השטר מיד המלוה

לא חיישינן,

ולכן סומכים גם על לשון "ממך" הכתוב בשטר, שההלואה היתה ממנו .

ומנא תימרא

ומנין אתה מוכיח

דלא חיישינן לנפילה?

דתנן

במשנתינו:

שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון

-

אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה,

משום שלא ברור מהשטר מי הוא המלוה ומי הוא הלוה,

ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב,

שהרי כל אחד מהם יכול לטעון שלא הוא לווה אלא חבירו.

ומדויק מכאן כי

הא הם על אחרים

-

יכולין

להוציא שטר חוב, שאם יש לאחד מהם שטר חוב על אחר יכול הוא לגבות ממנו.

ולכאורה קשה

ואמאי

יכולים הם להוציא שטר חוב על אחרים?

ליחוש לנפילה!

שמא יוסף בן שמעון השני היה המלוה ונפל מידו ומצאו יוסף בן שמעון זה.

אלא לאו, שמע מינה

מהמשנה, שהמוחזק בשטר יכול לגבות את החוב מאדם אחר הכתוב בשטר, ואף על פי שהשטר אינו מוכיח איזה יוסף בן שמעון הוא המלוה, כי

לנפילה לא חיישינן,

הוא הדין אם כתוב בשטר לשון "לויתי ממך" לא חוששים שמא ההלואה שבשטר היתה מאדם אחר והשטר נפל ממנו ומצאו זה.

ואביי,

מה הוא עונה על כך?

לדעתו יש לחלק, שבמשנה כל החשש הוא רק

לנפילה דחד

שמא נפל מאחד שיש לו אותו שם כמו זה המחזיק עכשיו בשטר, וזה המחזיק בשטר מצא בדיוק שטר שיש בו שם כמו שלו, לזה

לא חיישינן. אבל לנפילה דרבים

כגון שטר שכתוב בו "לוויתי ממך", שיכול היה ליפול מכל אדם ולהגיע לידי כל אדם, בזה ודאי

חיישינן,

ולא גובים בשטר זה.