Bava Batra 137a — o Talmud em português

ומתרצת הגמרא:

תנאי היא.

דהיינו, אף התנאים נחלקו בענין זה.

דתניא

בברייתא, האומר

"נכסי לך ואחריך לפלוני", וירד ראשון

לנכסים,

ומכר

ם,

ואכל

[בזבז את המעות],

השני מוציא

את הקרקע

מיד הלקוחות. דברי רבי.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין לשני אלא מה ששייר ראשון.

ובפשטות נחלקו האם קנין הפירות שיש לראשון כקנין הגוף דמי, או שמא אינו כקנין הגוף .

ומקשה הגמרא:

ורמינהי,

הרי שנינו להיפך: האומר

"נכסי לך ואחריך לפלוני", יורד ראשון ומוכר ואוכל. דברי רבי.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד.

קשיא

מ

ד

ברי

רבי

בבריתא הראשונה,

אד

ברי

רבי

בברייתא השניה

, וד

ברי

רשב"ג, אד

ברי

ר שב"ג?

ומתרצת הגמרא:

דרבי אדרבי לא קשיא, הא לגופא הא לפירא.

דהיינו, הברייתא הראשונה עוסקת במקרה שמכר את גוף הנכסים, ובזה סבר רבי שאינו יכול למכור, כיון ש"קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי", ולכן השני מוציא מיד הלקוחות.

ואילו הברייתא השניה עוסקת במקרה שמכר את הפירות, ובכה"ג אף רבי מודה שמכירתו קיימת .

וכן

דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא, הא לכתחלה הא דיעבד.

כלומר, באור הברייתא השניה כך הוא:

הנה, לדעת רשב"ג, אף על פי שיכול למכור את הגוף, מכל מקום לכתחילה לא ימכור כדי לקיים את דברי המוכר, שחפץ לתת לשני אחריו.

ולכן, הברייתא השניה עוסקת במקרה שמכר סתם, ולא פירש, ובכהאי גוונא, לדעת רבי לא מכר אלא פירות, שהרי אינו יכול למכור את הגוף, ואת הפירות יכול למכור אף לכתחילה.

ואילו לרשב"ג, כשמכר סתם, מכר את הגוף, ולכן אמר רשב"ג שלא ימכור לכתחילה.

אך הברייתא הראשונה מדברת בדיעבד, כשמכר את הגוף, ובמקרה זה, לדעת רבי מכירתו בטלה. ואילו לרשב"ג, מכירתו קיימת.

אמר אביי, איזהו רשע ערום

[כלומר, איזהו רשע שמתקיימים דבריו]?

זה המשיא עצה

למקבל המתנה הראשון

למכור בנכסים,

ולהפסיד את השני הבא אחריו,

כרבן שמעון בן גמליאל.

אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ומודה

רבי שמעון בן גמליאל

, שאם נתנן

הראשון

במתנת שכיב מרע

,

לא עשה כלום.

והשני ירשנו למרות מתנתו.

מאי טעמא?

אמר אביי,

כיון ש

מתנת שכיב מרע לא קנ

ת

ה אלא לאחר מיתה, ו

בשעה זו

כבר קדמו "אחריך"

.

ומקשה הגמרא:

ומי אמר אביי הכי?

והא איתמר,

נאמרה מימרא בשמו:

מתנת שכיב מרע מאימתי קנה? אביי אמר, עם גמר מיתה. ורבא אמר, לאחר גמר מיתה.

ואילו כאן סבר שמתנת שכיב מרע לא קנתה אלא לאחר מיתה?

ומתרצת הגמרא:

הדר ביה אביי מההיא.

[רבא חזר בו מאותה מימרא, וסבר שלא קנה אלא לאחר מיתה].

ומקשה הגמרא:

ממאי דמההיא הדר ביה, דלמא מהא הדר ביה,

וסבר שמתנת שכיב מרע קנתה עם גמר מיתה?

ומתרצת הגמרא:

לא סלקא דעתך

[אל תעלה בדעתך לומר כך],

ד

הא

תנן

: האומר לאשתו

"זה גיטך אם מתי",

או

"זה גיטך

אם אמות

מחולי זה",

או

"זה גיטך לאחר מיתה", לא אמר כלום.

כיון שלא גמר לגרשה אלא אחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה .

ומוכח, שכאשר נתן גט, ותלה את חלות הגט במותו, אין הגט חל אלא אחר מיתה, ולא בשעת מיתה.

וכמו כן כשנותן מתנת שכיב מרע, אינה חלה אלא לאחר מיתה, ולא בשעת מיתה.

אמר רבי זירא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל, ואפילו היו בהן

באותם נכסים שנתן לו,

עבדים, והוציאן

המקבל הראשון

לחירות.

ומקשה הגמרא:

פשיטא?

מאי שנא הוצאת העבדים לחירות, ממכירתם לאחר?

ומתרצת הגמרא:

מהו דתימא, אמר ליה

הנותן לראשון

, למיעבד איסורא לא יהבינן לך,

כלומר, לא נתתי לך את נכסי כדי שתעשה בהם איסורי תורה. שהרי המשחרר את עבדו עובר באיסור עשה, דכתיב "לעולם בהם תעבודו".

קא משמע לן,

דאפילו הכי מכירתו מכירה.

אמר רב יוסף אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ואפילו עשאן תכריכין למת.

ומקשה הגמרא:

פשיטא?

ומתרצת הגמרא:

מהו דתימא,

יאמר הנותן למקבל הראשון,

לשוינהו איסורי הנאה

[שהרי תכריכי המת אסורים בהנאה]

לא יהבי לך.

כיון שאדם חפץ שיהנו מממונו ולא ילך לאיבוד.

קא משמע לן,

שיכול אף לעשותם תכריכים.

דרש רב נחמן בר רב חסדא,

האומר:

"אתרוג זה נתון לך במתנה, ואחריך לפלוני", נטלו ראשון ויצא בו, באנו למחלוקת רבי ורשב"ג.

לדעת רבי: לא יצא בו. כיון שאינו קנוי לו בקנין הגוף. ובארבעת המינים כתיב "ולקחתם לכם", משלכם, ואתרוג זה אינו שלו.

ולרשב"ג יצא בו. שהרי קנוי לו לגמרי. וחשיב כ"לכם" .

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: עד כאן לא פליגי רבי ורשב"ג התם, אלא דמר סבר "קנין פירות כקנין הגוף דמי", ומר סבר "קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי", אלא הכא,