Bava Batra 126a — o Talmud em português

ומלוה שעמו

[כלומר, מלוה שהיה הבכור חייב לאביהם],

פלגי

[חולקים את חלק הבכורה ביניהם].

התבאר לעיל, שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו היתומים בנכסים אחר מיתת אביהם.

בסוגיא שלפנינו יתבאר, מה הדין אם תבע הבכור לחלוק מיד, כדי שיוכל הוא להשביח את חלקו, והיתומים לא חלקו, והשביחו את הנכסים, האם יטול פי שנים בשבח:

אמר רב הונא אמר רב אסי: בכור שמיחה

ביתומים ותבע לחלוק את הירושה,

מיחה

! כלומר, הוי כאילו זכה בחלק הבכורה, ואם השביחו היתומים את חלקו, זוכה בשבח, כאילו נכסיו הם שהשביחו.

וטעם הדבר, משום דקיימא לן, "יש לו לבכור פי שנים קודם חלוקה", ומשעה שתבע את חלק בכורתו זכה בה בכל מקום שהיא .

אמר רבה, מסתבר טעמיה דרב אסי ב

מקרה שהיו בנכסים

ענבים, ובצרום

היתומים, או

זיתים ומסקום, אבל

אם

דרכום

היתומים,

לא.

[אין הבכור נוטל פי שנים]. שהרי קנו אותם בשינוי. ועל כל פנים, חייבים לשלם לו דמי היזק ענביו. כמו שיבואר לקמן.

ורב יוסף אמר: אפילו דרכום,

בכור נוטל פי שנים.

ומקשה הגמרא: וכי במקרה ש

דרכום

נוטל פי שנים

?!

והא

מעיקרא עינבי,

ו

השתא חמרא

[יין]! ומדוע לא יקנו את הענבים בשינוי ?

ומתרצת הגמרא:

כדאמר רב עוקבא בר חמא

בענין אחר (יובא להלן), דנפקא מינא

ליתן לו דמי היזק ענביו.

הכא נמי

יש לתרץ דברי רב יוסף, ד

נותן לו דמי היזק ענביו.

נמצא שלא נחלקו רבה ורב יוסף בדין, אלא מר אמר בלשון זו, ומר בלשון אחרת.

היכא איתמר

[היכן נאמרו]

ד

ברי

רב עוקבא בר חמא

הנ"ל?

אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל, בכור ופשוט שהניח להן אביהן ענבים ובצרום זיתים ומסקום, בכור נוטל פי שנים, אפילו דרכום.

ונתקשינו:

דרכום? מעיקרא עינבי השתא חמרא?

אמר מר עוקבא בר חמא, ליתן לו דמי היזק ענביו.

כדלעיל.

עוד בדיני בכור:

אמר רב אסי: בכור שנטל חלק

בנכסים

כפשוט,

ולא תבע חלק בכורתו,

ויתר.

ושוב אינו נוטל חלק בכורה. כדלהלן.

וטעם הדבר, כיון חלק הבכורה נקרא בתורה מתנה, כלשון הכתוב, "לתת לו פי שנים", ואם אינו חפץ בנכסים אלו, אין זו מתנה עבורו, ושוב לא יזכה בהם.

מבארת הגמרא:

מאי ויתר?

רב פפא משמיה דרבא אמר: ויתר באותה שדה.

אך בשאר הנכסים נוטל פי שנים.

רב פפי משמיה דרבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן.

מבארת הגמרא:

רב פפא משמיה דרבא אמר ויתר באותה שדה, קא סבר אין לו לבכור

זכות בחלק בכורתו

קודם חלוקה, ו

לכן

מה דאתא לידיה, אחיל. אידך לא אחיל.

שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם .

ורב פפי משמיה דרבא אמר ויתר בכל הנכסים כולן, קא סבר יש לו לבכור קודם חלוקה.

ואם כן דבר שבא לעולם הוא,

ומדאחיל בהא, אחיל בכולהו.

והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר

[כלומר, דבריהם לא נאמרו בנושא זה, אלא נלמדו מענין אחר, מתוך מעשה שהיה].

וכך היה המעשה:

דההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידיה ודפשוט,

[מכר חלק בכורתו וחלק מנכסי אחיו הפשוט].

אזול יתמי בני פשוט, למיכל תמרי מהנהו לקוחות.

מחונהו.

[הכום הלקוחות, ומנעו מהם מלאכול מנכסיהם].

אמרי להו קרובים

[קרובי היתומים]:

לא מיסתייא דזבנתינהו לנכסייהו, אלא מימחא נמי מחיתו להו

[לא די שקניתם שלא כדין את נכסיהם, גם הכיתם אותם]

?!

אתו לקמיה דרבא, אמר להו

: המכירה בטלה, ו

לא עשה

הבכור במכירה זו

ולא כלום.

ובדברי רבא אלו נחלקו רב פפא ורב פפי.