Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 108a — o Talmud em português
Bava Batra 108a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 108a
ו
הוינן בה:
לעביד
רק
חריץ, ולא לעביד בן חריץ?
ומתרצת הגמרא: אילו היה עושה רק חריץ,
איידי דרווח, קיימא בגויה וקפצה
[כיון שרחב החריץ שישה טפחים, נכנסת החיה לתוכו, וחוזרת מעט לאחוריה, וקופצת ממנו לתוך השדה].
ו
אם תאמר, אם כן,
לעביד
רק
בן חריץ, ולא לעביד חריץ?
איידי דקטין, קיימא אשפתיה
[כיון שבן החריץ הוא קטן, הרי החיה עומדת על שפתו],
וקפצה.
ומסיימת הברייתא:
וכמה
יהיה הרווח
בין חריץ לבן חריץ?
-
טפח.
הדרן עלך פרק בית כור
--- title: "חברותא - בבא בתרא — פרק שמיני - יש נוחלין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02359.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - יש נוחלין
Оригинал главы פרק שמיני - יש נוחלין
פרק זה והפרק שאחריו, עוסקים בהלכות ירושה.
נידוני הירושה בפרקנו יתחלקו לשבעה חלקים:
א
. לבאר את סוגי הקורבות, איזה מהן ראויות לירש ולהוריש, ואיזה רק לירש או להוריש, ואיזה שאינן ראויות לכלום, או רק לחלק מדיני הנחלות.
ב
. לבאר סדר הקורבות, איזה מהן קודמת לחברתה.
ג
. לבאר דיני בכור. באלו נכסים נוטל כדינו.
ד
. לבאר באלו מקרים המוריש יכול להפקיע את דיני הירושה מהיורשים.
ה
. לבאר כיצד יש להתיחס לצוואת המוריש.
ו
. לבאר הדין במי שהשליט את יורשיו על נכסיו בחייו.
ז
. מי שהניח בנים ובנות קטנים, באיזה מקרה יש יתרון בנכסיו לאלו על אלו.
דיני
ירושה נלמדים מהפסוקים (במדבר כז ח), " ...
איש כי ימות ובן אין לו
,
והעברתם את נחלתו לבתו
:
ואם אין לו בת
,
ונתתם את נחלתו לאחיו
:
ואם אין לו אחים
,
ונתתם את נחלתו לאחי אביו
:
ואם אין אחים לאביו
,
ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה
... ".
ומכאן למדנו את סדר הנחלות: בן תחילה. ואם אין לו בנים, בנותיו יורשות. ובלא בנות, אבי המת יורש. ואם אין לו אב, אחי המת יורשים. ואם אין לו אחים, אחי אביו יורשים. כמו שיבואר בגמרא.
ובגדר דין ירושה, עיין ב
ספר החינוך
(מצוה ת), " ... אבל הודיענו, שזכות היורש קשור בנכסי מורישו. ובהסתלק כח המוריש מן הנכסים במותו מיד נופל עליהם זכות היורש, כענין השתלשלות היצירות שרצה היוצר בורך הוא זה אחר זה מבלי הפסק.
ורבותינו זכרונם לברכה יקראו לזכות החזק שיש ליורש בנכסי מורישו בלשון "משמוש", כלשון אמרם בהרבה מקומות, נחלה ממשמשת והולכת, כלומר, שזכות היורש במוריש כאילו הגופים דבוקים זה בזה, שכל היוצא מן האחד נופל על השני ... " עכ"ל.
משנתנו תמנה ארבעה סוגי קרובים, הנלמדים מפסוקים אלו, שדיניהם חלוקים לענין ירושה.
משנתנו מונה ארבעה סוגי קרובים, שדיניהם חלוקים לענין ירושה:
מתניתין:
יש
קרובים ה
נוחלין
[יורשים] את קרוביהם במותם,
ו
גם
מנחילין
[מורישים] להם את נכסיהם.
ויש
קרובים ש
נוחלין
את קרוביהם,
ו
אם ימותו הם,
לא מנחילין
לאותם קרובים.
ויש קרובים ה
מנחילין
לקרוביהם את נכסיהם במותם,
ולא נוחלין
את אותם קרובים כשימותו הם.
ויש, ש
לא נוחלין
את קרוביהם,
ולא מנחילין
אותם.
מבארת המשנה:
ואלו נוחלין ומנחילין: האב
יורש
את הבנים,
אם מתו ולא השאירו אחריהם זרע .
ו
כן
הבנים
יורשים
את האב
במותו .
והאחין מן האב
,
נוחלין ומנחילין
זה לזה, אם מת אחד מהם ולא השאיר אחריו בן, בת, או אב, אחיו מאביו יורשים אותו .
אלו נוחלין ולא מנחילין:
האיש
יורש
את אמו
, אבל אינו מוריש לה את נכסיו במותו, ומשפחת האב יורשת אותם.
ו
כן
האיש
יורש
את אשתו
במותה , ואינו מוריש לה את נכסיו במותו, אלא לבניו, ומשפחת אביו.
ו
כן
בני אחיות, נוחלין
את אחות אמם, אם מתה בלא בן, בת, אב, או אח.
ולא מנחילין
לה את נכסיהם.
אלו מנחילין ולא נוחלין:
האשה
מנחילה
את
נכסיה ל
בניה,
ואינה נוחלתם.
ו
כן
האשה
מנחילה
את
נכסיה ל
בעלה,
ואינה נוחלתו.
ו
כן
אחי האם, מנחילין ולא נוחלין.
כדלעיל.
והאחין מן האם
אך לא מן האב,
לא נוחלין ולא מנחילין
. זה את זה. אלא משפחת אביהם יורשת אותם .
גמרא:
שנינו במשנה: "ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב".
ומקשה הגמרא:
מאי שנא דקתני "האב את הבנים ברישא", ליתני "הבנים את האב" ברישא?
ומשתי סיבות היה לו לשנות כך,
חדא, דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן.
כלומר, כשהאב יורש את בניו, נמצא, שמתו בניו בחייו. וקללה היא לו.
והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח, "הבן נוחל את האב", שזו ברכה שימות האב ויקבר על ידי בניו.