Avodá Zará 76b — o Talmud em português

תא שמע: דההוא דודא

אותו דוד

דהואי

שהיה

בי

בבית

רב עקביה,

ורצה רב עקביה להגעילו

אהדר ליה

סובב אותו ודיבק לו

גדנפא דלישא אפומא

עיסה של בצק סביב פי הדוד,

ומליוה מיא וארתחה

ומילה אותו מים והרתיחו, כך שעל ידי העיסה, נספגו בה המים ועלו עד שפתו.

אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא

מיהו החכם שעושה כדבר זה, במציאת פתרון להכשר הדוד,

אי לאו

אם לא איש כ

רב עקביה דגברא רבא הוא

.

קסבר

רב עקביה, כי צורת הכשר הכלי,

כבולעו

כדרך בליעתו

כך פולטו

את האיסור. ו

מה

שפת הכלי

בולעו בנצוצות

בנתזי טיפות מים שהתיזו על שפתו,

אף פולטו בנצוצות.

ועל ידי שציפה שפת הדוד בעיסה, גורם שיהיו מים רותחין על שפת הדוד.

שנינו במשנתינו:

הסכין שפה

משייפה ומשחיזה -

והיא טהורה.

אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה

פעמים בקרקע

, אף ששייפה.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה

כלומר, שעדיין לא עיבדו וחרשו אותה, ועדיין קשה היא.

אמר רב כהנא: ו

הכשר זה הינו דוקא

בסכין יפה

וחלקה,

שאין בה גומות

ולכן השפשוף בקרקע, הינו אחיד ומסיר את כל שמנונית האיסור שדבקה בסכין.

תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע

: הכשר זה אינו מועיל אלא כדי שיוכלו

לאכול בה צונן.

אבל, אם רוצה להשתמש בה לדבר רותח, צריך הגעלה ברותחין ובכלי ראשון.

כי הא

וכמו שהיה מעשה

דמר יהודה ובאטי בר טובי, הוו יתבי קמיה

שהיו יושבים לפני

דשבור מלכא

שבור המלך.

אייתו לקמייהו אתרוגא

הביאו לפניהם אתרוג.

פסק אכל

חתך המלך מן האתרוג, ואכל.

פסק והב ליה

חתך ונתן

לבאטי בר טובי.

הדר דצה עשרה זימני בארעא

חזר המלך ונעץ את הסכין עשר פעמים בקרקע, לאחר מכן

פסק

חתך מן האתרוג, ו

הב ליה

ונתן לו

למר יהודה.

אמר ליה באטי בר טובי

למלך:

וההוא גברא לאו בר ישראל הוא

וכי אדם זה [שהינו אני] לא יהודי ואיני צריך לאכול מסכין כשר, ומדוע נוהג המלך כך רק כלפי מר יהודה?

אמר ליה

המלך:

מר

[מר יהודה],

קים לי בגויה

יודע אני בו שמדקדק במצוות, ולכן מקפיד אני שלא להאכילו דבר איסור.

ו

אילו

מר,

אתה,

לא קים לי בגויה

איני מכיר בך שאכן מקפיד אתה על דברים מעין אלו. ולכן לא דאגתי להכשיר הסכין עבורך.

איכא דאמרי: אמר ליה

המלך לבאטי בר טובי,

אידכר מאי עבדת באורתא!

זכור מה עשית בלילה.

לפי שמנהג הפרסים היה שהיו מוסרים נשים לאכסנאים אורחים. וכיון שכך, שיגר לו המלך לבאטי בר טובי אשה בלילה, וקיבלה. ואילו מר יהודה, לא קיבלה.

ולכן אמר לו המלך, זכור מה עשית בלילה, ואל לך לטעון על עניני כשרות הסכין.

הדרן עלך פרק השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת עבודה זרה