Avodá Zará 59b — o Talmud em português

ובדודורין

, גיגיות קטנות,

אף על פי שהיין מזלף עליהן

-

מותר

.

וקשה על רב כהנא האוסר.

אמר ליה

רב כהנא לרב יימר:

הביא קאמרת?!

הברייתא שהקשית ממנה מדברת בדיעבד אם הביא -

אף אני לא אסרתי בדיעבד,

אנא לכתחילה

קאמינא

, אני אמרתי להחמיר לכתחילה, משום הרחקה מאיסור יין נסך.

ההוא אתרוגא

, היה מעשה באתרוג

דנפל לחביתא דחמרא

, שנפל לתוך חבית יין.

אידרי

, הזדרז

עובד כוכבים, ושקליה

ותפסו שלא ישקע בתחתית החבית.

ורב אשי היה שם בשעת מעשה.

אמר להו רב אשי

לאנשים שהיו שם:

נקטוה לידיה

, תפסו את ידו,

כי היכי דלא לשכשיך ביה

, באופן שלא ינענע את היין בהוציאו את האתרוג, כי אז ייאסר היין בהנאה.

ואל תתנו לו להוציא את ידו מתוך החבית, כי הגוי ישכשך בהוציאו, על אף שאנו מחזיקין בידו.

אלא, ציווה אותם לשפוך לתוך כלי את היין מהחבית, עד מקום שידו שם.

וברצוה

, הטו את החבית על צידה, בעוד שאתם מחזיקין את ידו,

עד דשייפא

, שיורק היין לכלי אחר. ורק כאשר יעשו כן, לא ייאסר היין בהנאה.

ועתה הגמרא דנה בגוי שאסר יין של ישראל בהנאה, אם מותר לקחת מהגוי דמי הנזק שהזיק את היין.

אמר רב אשי: האי עובד כוכבים, דנסכיה לחמרא דישראל

, שניסך יין ישראל

בכוונה

, ואסרו באיסור הנאה -

אף על גב דלזבוניה לעובד כוכבים אחרינא

, למכרו לגוי אחר,

אסור,

מכל מקום,

שרי ליה

, מותר לו לישראל,

למישקל דמיה

, לקחת דמי היין

מההוא עובד כוכבים

, מגוי זה שאסרו.

מאי טעמא?

הואיל ואין זה בגדר מכר, ואינו נהנה מדמי יין נסך, אלא,

מיקלא קלייה

, הגוי שרפו, כלומר, אומר לו לגוי: שפכת את ייני, ואבדת אותו ממני, והנני לוקח ממך את שוויו לפני שקלקלת אותו, ואז לא היה אסור בהנאה.

אמר רב אשי: מנא אמינא לה

, מנין ההוכחה לדין שאמרתי?

דתניא

, שנינו בברייתא:

עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל

אף

שלא בפני עבודת כוכבים

, וכל שכן אם נסך לפני אליל, היין

אסור

. אלו הם דברי חכמים.

ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בן בתירא

-

מתירין

בהנאה.

משום שני דברים

.

אחד

, מפני

שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים

.

ואחד

, מפני

שאומר לו

, הישראל להגוי:

לאו כל הימנך

, אין לך זכות,

שתאסור ייני לאונסי

, על כרחי.

ועל אף שלא נפסקה ההלכה כמוהם, ואנו פוסקים כחכמים שהיין אסור בהנאה, ואסור למכרו לגוי אחר, מכל מקום, נקבל דבריהם לכל הפחות שמותר להיפרע מאותו הגוי, משום שהישראל אומר לגוי "לאו כל הימנך שתאסור ייני לאונסי", ושלם לי את תשלומי ההיזק .

עוד עובדא בענין גוי שנגע ביין בחבית.

ההיא חביתא דחמרא

, היתה חבית יין,

דאישתקיל לברזא

, שנפל ממנה הברז שבו יוצא היין, וכיון שכך, נעשה נקב בחבית והיין התחיל לישפך לאיבוד.

אתא עובד כוכבים

, הגיע גוי,

אידרי אנח ידיה עילויה,

הזדרז וסתם את החור בידיו, ומנע את שפיכת היין.

והשאלה באה לפני רב פפא, מה דינו של היין הנשאר בחבית, והגמרא מביאה שתי לשונות בפסקו של רב פפא.

אמר רב פפא: כל דלהדי ברזא חמרא

, הקילוח הסמוך לנקב,

אסיר

בשתיה,

ואינו אסור בהנאה, כיון שלא שיכשך, שהרי לא הכניס ידו לנקב הצר.