Versão em texto deste daf: original e tradução
Avodá Zará 43b — o Talmud em português
Avodá Zará 43b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Avodá Zará 43b
ומתרצינן:
אמר אביי:
לא אסרה תורה
לעשות כל משמשי מרום,
אלא בדמות ארבעה פנים בהדי הדדי
, דהיינו פני שור, אדם, אריה ונשר ביחד, שהיא הדמות המתוארת בספר יחזקאל [א] שהן חיות הקודש הנושאות את כסא הכבוד - כביכול - של הקב"ה. ועל דמות מרובעת זו אמרה התורה "לא תעשון אתי". שהן שוכנות אצל הקב"ה, כביכול .
ואילו חמה ולבנה אינם אסורים. ומתורצת הקושיא: איך עשה כן רבן גמליאל.
ומקשינן:
אלא מעתה, פרצוף אדם לחודיה,
כשאינו בתוך דמות מרובעת של ארבעה פנים,
תשתרי!
יהיה מותר לעשותו לנוי.
אלמה תניא
וכי למה שנינו בברייתא:
כל הפרצופות מותרין
לעשותם -
חוץ מפרצוף אדם
. ולמה אסור פרצוף אדם לבדו?
ומתרצינן: אכן, אינו אסור אלא דמות ארבעה פנים ביחד ולא שאר משמשי מרום, ואיסור זה נדרש ממה שנאמר "לא תעשון אתי". ומה שאסור לעשות פרצוף אדם נלמד מדרשה אחרת -
אמר
[גירסת הב"ח והמהרש"א:]
רב הונא בריה דרב יהושע: מפרקיה
מדרשתו [שהיה דורש לפני העם]
דאביי שמיע לי,
שמעתי דרשה זו: אמרה התורה "
לא תעשון אתי
". ודרשינן,
לא תעשון "אותי",
שהיות והקב"ה מתואר, כביכול, בפי נביאיו בדמות אדם, כדי לשבר את האוזן, לכן אסור לעשות פרצוף "אדם".
אבל שאר שמשין, שרי,
מותר לעשותן. ולכן הותר לרבן גמליאל לעשות צורות לבנה.
[סיכום ביניים: אסור לעשות, תבניות ממש של שמשי מטה, וכן אסור דמות ארבעה פנים, וכן אסור לעשות פרצוף אדם. ואילו יתר השמשים מותר].
ומקשינן:
ושאר שמשין
חוץ מפרצוף אדם ודמות ארבעה פנים,
מי שרי
, האם מותר?!
ו
הא
תניא
שנינו בברייתא אחרת: אמרה התורה "
לא תעשון אתי
" - ודרשינן,
לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום
. והברייתא מבארת:
כגון, אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת
דמיות אדם עם כנפים .
הרי מבואר בברייתא שאסור לעשות דמיות של שאר שמשין. וקשה על דברי אביי המתרץ שרק דמות ארבעה פנים ופרצוף אדם אסור.
ומתרצינן:
אמר אביי: לא אסרה התורה, אלא שמשין ש
שרויין
במדור העליון
ברקיע השביעי, והם האופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת, ועליהם נאמר "אתי" -
אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות הנמצאים במדור התחתון - ברקיע השני - לא נאסרו, מפני שאינם נכללים בכלל "אתי".
והותר לרבן גמליאל לעשותן.
ומקשינן:
ו
כי שמשין
ש
נמצאים
במדור התחתון
-
מי שרי
וכי מותר לעשותן?!
וה
א
תניא
שנינו בברייתא אחרת: אמרה התורה [שמות יט] "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת" [המקשן סבר שמקרא זה בא לאסור עשיית דמיות לנוי בעלמא ] - ודרשינן "
אשר בשמים"
בא
לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות
. ונאמר "
ממעל",
לרבות
מלאכי השרת
.
וקשה: הרי מבואר שאסור לעשות אף צורת חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואיך עשה כן רבן גמליאל?
ומתרצינן: ברייתא ההיא אינה אוסרת עשייה לנוי, אלא
כי תניא ההיא
במה היא עוסקת? בעושה צורות אלו
לעובדם
לצורך אלילים , ואין ללמוד ממנה איסור בעשייה לנוי.
ומקשינן:
אי
אם אכן הברייתא מדברת באיסור לעשות צורות
לעובדם
, מה היא מחדשת באמרה: חמה ולבנה וכו', הלא
אפילו שלשול קטן
תולעת קטנה שבכל הברואים -
נמי
אסור לעשות כדי לעובדם?!
ומתרצינן:
אין הכי נמי
אסור לעשות אפילו שלשול קטן כדי לעובדם,
ומסיפיה דקרא נפקא
והאיסור נלמד מהמשך המקרא, והתורה מפרטת בתחילה את הצורות הגדולות האדירות ואחר כך את הקטנות והפשוטות -
דתניא
כמו שלמדנו בהמשך הברייתא: נאמר שם בתורה "
אשר בארץ"
ובא
לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות
. ועוד נאמר "
מתחת"
ובא
לרבות: שילשול קטן
.
אבל עשייה לנוי לא אסרתה התורה במקרא זה.
ומקשינן:
ועשייה גרידתא
לשם נוי
מי שרי
, וכי מותר לעשות צורת חמה ולבנה?!
וה
א
תניא
שנינו בברייתא אחרת: אמרה התורה "
לא תעשון אתי"
ודרשינן,
לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום
.
כגון, חמה ולבנה כוכבים ומזלות
.
ובברייתא זו נאמר במפורש לאסור לעשות דמות חמה ולבנה. וחוזרת הקושיא איך עשה כן רבן גמליאל?
ומתרצינן:
שאני
שונה המקרה אצל
רבן גמליאל
, שלא ישראל עשה לו כן, אלא
דאחרים
גוים
עשו לו
, ולכן הותר לו להחזיקן בעלייתו. כי האיסור הוא בעצם ה"עשייה" ולא ב"החזקה" .
ומקשינן: וכי מותר להחזיק צורות אלו, אף שגוים עשו אותן?!
והא
והרי
רב יהודה
שהיה לו צורה בטבעתו
דאחרים עשו לו
את הצורה -
ואמר ליה שמואל ל
תלמידו
רב יהודה
-
שיננא!
[כן קרא שמואל לרב יהודה מלשון: חץ שנון]
סמי עיניה דדין
השחת צורתו! כלומר, הזהירו שאסור להחזיקה אצלו כשהיא צורה שלימה.
הרי שאסור אפילו להחזיק הצורות האסורות בעשייה .
ומתרצינן:
התם
במעשה של רב יהודה מדובר
בחותמו
החותם של רב יהודה בטבעתו היה
בולט,
כלומר, צורתה בלטה,
ו
אסור להשהותה
משום חשדא
שלא יחשדוהו שמחזיקו לצורך עבודת אלילים כי הגוים החזיקו רק צורות בולטות לצורך עבודת אלילים. [והגמרא תבאר בהמשך, למה אין "חשד" בצורות של רבן גמליאל].
ומנין לנו לומר שחששו חכמים ל"חשד" זה?
דתניא
שנינו בברייתא:
טבעת
ובה צורה האסורה
שחותמה בולט
-
אסור להניחה
באצבעו משום חשד שמחזיקה לצורך עבודת אלילים,
ומותר לחתום בה
בתוך שעוה, כדרך שחתמו בזמניהם, שכשיחתום שוקע החותם בתוך השעוה ואין צורתה נראית מבחוץ, ואינו עובר במעשה החתימה על איסור עשיית צורות מפני שהגויים לא עבדו לצורות שוקעות. ואם
חותמה שוקע
-
מותר להניחה
באצבעו ואין בה חשד שמחזיקה לצורך אלילים,
ואסור לחתום בה
כיון שבחתימה עושה צורה בולטת.
לכן אמר לו שמואל להשחית צורתה, מטעם חשד, ולא משום איסור עשיית צורות.
ומקשינן:
ומי חיישינן
וכי חששו חכמים בצורות שאינן עשויות לשם אלילים
לחשדא
שיחשדוהו הרואים שעשאום לשם אלילים?!
והא
והרי
בי כנישתא
בית הכנסת
דשף ויתיב בנהרדעא
[שף ויתיב הוא שם מקום בעיר נהרדעא בבבל. ויש מפרשים: יכניה מלך יהודה והגולים שהוגלו עמו לבבל, לקחו אתם מאבני ירושלים ומעפרה, ובנו שם בית הכנסת, לקיים מה שנאמר [תהלים קב] "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". ונקרא בית כנישתא דשף - נישוף ממקומו, ויתיב - וישב בנהרדעא]
דאוקמי ביה
שהושיבו שם
אנדרטא
צלם דמות המלך -
והוו עיילי ביה
ונכנסו בו [בגמרא ראש השנה:
רב ושמואל
]
אבוה דשמואל ולוי, ומצלו בגויה
והתפללו בו -
ולא חיישי לחשדא
לא חששו שיחשדו בהם שנכנסו בו לצורך עבודת אלילים.
הרי שלא אסרו חכמים איסורים מטעם "חשד", שיחשדו הרואים בעבודת אלילים?
ומתרצינן: המקום שם, נמצאין בו אנשים רבים, ו
רבים שאני
שונה הדין, כי ברבים אין חושדים.
ומקשינן:
והא
והרי
רבן גמליאל
-
דיחיד הוה
, ואיך החזיק צורות לבנות - ואף שגוים עשו לו, מכל מקום אסור להחזיק צורות משום "חשד" ?
ומתרצינן: רבן גמליאל
כיון דנשיא הוא
-
שכיחי רבים גביה
נמצאים אצלו הרבה אנשים, ודינו כדין רבים, ואין בו חשד.
ואיבעית אימא
ואם תרצה אמור: הצורות לבנות שהיה לו לרבן גמליאל
דפרקים הואי
של חוליות חוליות, ואינם צורות שלימות, אלא כשמחברים אותם.
ורבן גמליאל חיבר אותם אך ורק בשעת חקירת העדים, ובשאר הימים היו מפורקים, ולא ראו אותם - לכן אין בהם איסור משום חשד.
ואיבעית אימא
ואם תרצה אמור: איסור עשיית צורות הנלמד ממה שנאמר "לא תעשון אתי" - הוא רק כשעושה אותן לשם נוי, אבל אם עושה אותן כדי
להתלמד
, כמו שעשה רבן גמליאל ללמוד מהן ולחקור את העדים -
שאני
שונה הדין, ומותר.
והגמרא מביאה דוגמא לכך מהלכות העברת הבן למולך מעונן וקוסם ומנחש ותועבות הגוים -
דתניא
, שנינו בברייתא: אמרה התורה [דברים יח] "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך - לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף". ודרשינן, נאמר "
לא תלמד לעשות"
לא אסרה התורה אלא ללמוד דברים אלו כדי לעשות אותם -
אבל אתה למד להבין
כמה מעשיהם מקולקלים,
ולהורות
לבניך איזה מעשים ותועבות הגוים אסורים.
שנינו במשנתנו:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שעל המכובדין
-
אסורין, שעל המבוזין
-
מותרין
.
הגמרא מבארת איזהו מכובדין ואיזהו מבוזין.
איזו הן מכובדין ואיזו הן מבוזין?
אמר רב: מכובדין
כשהצורות הם
למעלה מן המים
בשפת הכלי,
מבוזין
כשהצורות הם
למטה מן המים
בשולי הכלי ובדפנותיו.
ושמואל אמר: אלו ואלו מבוזין הן
כיון שהם כלי אכילה ושתיה.
אלא, אלו הן מכובדין
: צורות שעל תכשיטים, כגון,
שעל השירין
צמידים
ועל הנזמים ועל הטבעות
.
תניא
שנינו בברייתא
כוותיה
כ
דברי דשמואל: מכובדין, שעל השירין ועל הנזמים ועל הטבעות
.
מבוזין, שעל היורות ועל הקומקומסין
סירים קטנים של מתכת
ועל מחמי חמים ושעל הסדינין ועל המטפחות
. [גירסת רבינו חננאל:
מטבעות
].
מתניתין:
משנתנו היא המשך למשנה הקודמת, שם נאמר שביעור עבודת כוכבים הוא בהולכה לים המלח. ורבי יוסי סובר, שאין צריכים להוליך לים המלח, אלא אפשר לבערה בדרכים אחרות.
רבי יוסי אומר: שוחק
את האליל העשוי ממתכת
וזורה
את השחקים
לרוח, או מטיל לים
ולא יכשלו בה ישראל ליהנות ממנה.
אמרו לו
חכמים:
אף הוא
אם יזרנה לרוח, יש ממנה הנאה כי
נעשה זבל
לזבל את השדות,
שנאמר
[גירסת הב"ח:
ונאמר
] [דברים יג] "
לא ידבק בידך מאומה מן החרם",
אלא יוליכנה לים המלח, או יבערנה בדרכים אחרות שלא תבא ממנה שום הנאה לישראל .
גמרא:
הגמרא מביאה ברייתא ונאמר בה הראיות שהביא רבי יוסי לשיטתו, ודחיית חכמים.
תניא
שנינו בברייתא:
אמר להם רבי יוסי
לחכמים:
והלא כבר
נאמר [דברים ט]: משה רבינו מספר לדור הנכנסים לארץ ישראל על מעשה העגל,