Avodá Zará 3a — o Talmud em português

ומתרצינן:

אמר מר, בריה דרבינא התרה זו אינה לטובתם, אלא לרעתם, כי כונת הכתוב היא לומר, שאף על פי שמקיימין אותן, אין מקבלים עליהם שכר

כעושה מצווה, שהרי מעתה הם אינם מצווים עוד לקיימם, ולכן, אין להם זכות לעתיד לבא ולבקש שכר על קיומן.

ומקשינן:

ו

כי הגויים

לא

מקבלים שכר על המצוות שהם עושים?

והתניא, היה רבי מאיר אומר: מנין

אנו למדים

שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה,

שהוא ככהן גדול?

-

תלמוד לומר

[ויקרא יח]

"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

".

"האדם" נאמר, אבל

כהנים לוים וישראלים, לא נאמר.

ולכן, אין לנו לומר כי דברי הכתוב "וחי בהם" [שהוא השכר עבור העיסוק בתורה], מיועדים רק לבני ישראל,

אלא "האדם

" סתם נאמר בו "וחי בהם", והוא כולל עובדי כוכבים -

הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה

-

הרי הוא ככהן גדול.

כלומר, שאין חילוק בקבלת שכר לימוד התורה בין סוגי האנשים.

ואם כן, קשה, שמצינו שבני נח מקבלים שכר על מצוותיהן?

ומבארת הגמרא: מה שתירצנו שאינם מקבלין שכר, אין פירושו שאינם מקבלין שכר מכל וכל.

אלא לומר לך, שאין מקבלים עליהם שכר כ

מי שהוא

מצווה ועושה

ששכרו מרובה,

אלא כמי שאינו מצווה

ועושה

, היות שהקב"ה התיר את הציווי.

וכמו

דאמר רבי חנינא: גדול

שכר של אדם

המצווה ועושה

-

יותר מ

שכר של אדם

שאינו מצווה ועושה

.

[

אלא

], אחרי שאין מקבלים שכר על שבעת המצוות, באים בטענה חדשה -

ו [

כך

]

אומרים

[

העובדי כוכבים

]

לפני הקדוש ברוך הוא

:

רבונו של עולם! ישראל, שקיבלוה

את התורה המונחת בחיקו של הקב"ה -

היכן קיימוה?

הרי גם הם לא קיימוה!

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אני מעיד בהם שקיימו את התורה

[

כולה

]!

אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום

האם

יש אב שמעיד על בנו?!

דכתיב

[שמות ד] שאמר הקב"ה למשה

"בני בכורי ישראל".

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שמים וארץ יעידו בהם

בבני ישראל,

שקיימו את התורה כולה!

אומרים לפניו: רבונו של עולם! שמים וארץ

פסולין להעיד כי הן

נוגעין בעדותן

מפחדם שמא יתמוטטו.

והגמרא מביאה את הדרשה שכל קיום שמים וארץ הוא בזכות התורה שישראל מקיימין אותה -

שנאמר

[ירמיה לג] שהקב"ה אומר:

"אם לא בריתי יומם ולילה

[תורתי שנאמר בה: "והגית בו יומם ולילה"] -

חוקות שמים וארץ לא שמתי".

ו

כן

אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי

, מה הוא הביאור בהאי

דכתיב

[בראשית א]:

"ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי

", בה"א הידיעה, ואילו בשאר ימי בראשית נאמר "יום חמישי" "יום רביעי" -

מלמד, שהתנה הקדוש ברוך הוא

תנאי

עם מעשה בראשית, ו

כך

אמר: אם ישראל מקבלין את התורה

-

מוטב, ואם לאו

-

אני אחזיר אתכם לתהו ובהו

. לכן נרמז בסיום מעשה בראשית "הששי", שמעשה בראשית תלוי ועומד עד יום "הששי" הידוע, ששי בסיון, והוא יום קבלת התורה בסיני .

הגמרא מביאה דרשה דומה,

והיינו דאמר

[גירסא אחרת

ואמר

]

חזקיה

:

מאי

, מה הוא הביאור בהאי

דכתיב

[תהלים עו]:

" משמים השמעתה דין

-

ארץ יראה ושקטה",

"השמעת דין" היינו מתן תורה.

וקשה,

אם יראה

-

למה שקטה, ואם שקטה

-

למה יראה?

אלא, בתחילה

טרם שקיבלו ישראל את התורה -

יראה

הארץ, מפחדה שמא לא יקבלו את התורה, ותחזור לתהו ובהו,

ולבסוף

כשקבלוה, ואמרו "נעשה ונשמע"

\-

שקטה

.

אם כן, טוענים אומות העולם, איך מעידין שמים וארץ, הרי הם "נוגעין בעדותן" ?

אמר להם הקדוש ברוך הוא

: אין אנו צריכים לעדות אחרת, אלא

מכם

מבני אומותיכם,

יבואו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה!

יבא נמרוד

-

ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים

, ונמרוד השליכו לכבשן האש באור כשדים, על שסירב לעבוד עבודת כוכבים.

יבא לבן

-

ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל

, כמו שנאמר [בראשית לא]: "ויחפש ולא מצא", ואמר לו יעקב "כי מששת את כל כלי - מה מצאת מכל כלי ביתך?", אפילו כלים קטנים, שדרך חתן הגר בבית חמיו [ובפרט תקופה ארוכה של עשרים שנה] נוטל עמו כלי קטן [בשוגג].

תבא אשת פוטיפר

-

ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה

של אשת איש.

[עד כאן מדובר באבותינו עד מתן תורה, שלא עברו על איסורי עבודת כוכבים, גזל ועריות, שהן ממצות בני נח].

יבא נבוכדנצר

מלך בבל -

ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם.

יבא דריוש

-

ויעיד בדניאל שלא ביטל את

התפלה.

יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני

[

ואליהו בן ברכאל הבוזי

] ידידי איוב -

ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה.

שנאמר

[באותו הפסוק]:

"יתנו עידיהם ויצדקו

", [וסובר בעל המאמר שפירושו שהביאור הוא, שעובדי כוכבים בעצמם יעידו על ישראל. ועיין בדף הקודם]. וסיום הפסוק הוא, "ישמעו ויאמרו: אמת!"

אך עתה באים אומות העולם בטענה חדשה.

אמרו

אומות העולם

לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו

את התורה

מראש

עכשיו -

ונעשנה

.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל

מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?!

-

אלא, אף על פי כן

שלא מגיע לכם שכר,

מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,

[בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"]

לכו ועשו אותה,

ונראה אם אתם מקיימים אותה.

ומקשינן:

ומי מצית אמרת הכי

, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -

והא

, הרי

אמר רבי יהושע בן לוי

: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים

אשר אנכי מצוך היום לעשותם

".

ודרשינן:

"היום",

בעולם הזה, הוא המקום והזמן

לעשותם,

לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר.

ולא למחר,

בעולם הבא,

לעשותם.

"היום" לעשותם

-

ולא היום לקבל שכרם.

שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.

וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?

ומתרצינן:

אלא

, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום

שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא,

בעלילה ובכח,

עם בריותיו

[כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].

ואמאי קרי ליה

למצות סוכה

"מצוה קלה"?

-

משום דלית

שאין

בה חסרון כיס,

אין הוצאה כספית בקיומה.

מיד

כשאומר להם הקב"ה כן,

כל אחד ואחד

מבני האומות

נוטל

עצים,

והולך ועושה סוכה בראש גגו

שכך היה מנהגם.

והקב"ה ברוך הוא מקדיר עליהם

את

החמה

, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש

בתקופת תמוז

, שהיא תקופת החום.

וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא

ממנה.

ונדרש ממה

שנאמר

[תהלים ב], "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד לבוא.

ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים,

"ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו"

ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים ומשליכים, הם מצות סוכה שבועטים ויוצאים ביום הדין.

ותמהינן: וכי הקב"ה מקדיר עליהם את החמה?! -

והא

, והרי

אמרת, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו

, ולמה בא עליהם עתה בכח ובעלילה?