Versão em texto deste daf: original e tradução
Arachin 3b — o Talmud em português
Arachin 3b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Arachin 3b
ומשנינן:
לאתויי
עבדים,
שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור, ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בארץ ישראל, כופין את רבו להעלותו ולמוכרו שם. [ובכתובות פירש"י שמדובר בעבד עברי שיכול רבו לכפותו לעלות עמו לארץ ישראל].
ופריך:
ולמאן דתני
במשנה שם
עבדים בהדיא,
ואם כן אין צורך לרבותם שהרי הם נשנו מפורש במשנה, "הכל"
לאתויי מאי?
ומשנינן:
לאתויי
שכופה את בני ביתו לעלות, אפילו
מנוה
מקום מגורים
היפה
שבחוץ לארץ
לנוה הרעה
שבארץ ישראל, ואין אשתו יכולה לעכב בידו.
והא דתנן:
ואין הכל מוציאין
מארץ ישראל לחוץ לארץ את בני ביתם -
לאתויי מאי?
לאתויי עבד שברח מחו"ל לארץ
שאין רבו יכול לכפותו לשוב.
והא דתנן התם:
הכל מעלין לירושלים
, "הכל" -
לאתויי מאי?
ומשנינן:
לאתויי
שאפילו
מנוה היפה
שבשאר ארץ ישראל
לנוה הרעה
שבירושלים יכול לכפות את אשתו לעלות.
ומקשינן:
ואין הכל מוציאין
מירושלים לגבולין - "הכל" -
לאתויי מאי?
ומשנינן:
לאתויי
אפילו
מנוה הרעה
שבירושלים
לנוה היפה
שבגבולים. שאף בזה יכולה אשתו לעכב בעדו.
עד עכשיו פירשו מה מרבה "הכל", ומכאן ואילך מפרשים את המשניות שכתוב בהן "כהנים לוים וישראלים".
ומקשינן: זה שכתוב
"הכל חייבין בסוכה כהנים לויים וישראלים",
הרי
פשיטא
שכולם חייבים. שהרי
אי הני לא מיחייבי
-
מאן מחייבי?!
ומשנינן:
כהנים איצטריך ליה
להשמיענו שחייבים. כי
סלקא דעתך אמינא
שפטורים,
הואיל וכתיב: "בסוכות תשבו", ואמר מר
: "
תשבו
" שישיבת סוכה תהיה
כעין תדורו"
בדירת הקבע.
מה דירה
של קבע דרכה להיות
איש ואשתו
עמו,
אף סוכה
לא יתחייב אלא ב
איש ואשתו
עמו.
והני כהנים, הואיל ובני עבודה נינהו,
ואין יכולים לדור איש ואשתו ברגל, שאין נזקקים לנשותיהם כדי שלא יטמאו וידחו מעבודת הרגל המוטלת עליהם , ואם כן נאמר שלא יתחייבו בסוכה,
קמ"ל
ד
נהי דפטירי בשעת עבודה
מסוכה, אבל
בלא שעת עבודה, חיובי מיחייבי.
ומדמים לזה,
מידי דהוי אהולכי דרכים,
שגם הם נפטרים מהדרשה "תשבו כעין תדורו". שכשם שבישיבת ביתו בכל השנה אינו נמנע מלצאת לדרך, כך בישיבת סוכה.
דאמר מר: הולכי דרכים פטורין מן הסוכה ביום
שאז הוא זמן הליכתן,
וחייבים בלילה
כשהם לנים במקום יישוב. ולא אומרים שכיון שמקצת הזמן הם פטורים פקע לגמרי מהם מצות סוכה, והוא הדין לכהנים שכל זמן שאפשר להם לשבת בסוכה הרי הם חייבים.
ומקשינן: זה שכתוב
"הכל חייבים בציצית כהנים לויים וישראלים".
הרי
פשיטא
שכולם בכלל המצוה? ומשנינן:
כהנים איצטריך להו
להשמיענו שחייבים. כי
סלקא דעתך אמינא
שפטורים,
הואיל וכתיב "לא תלבש שעטנז"
וסמוך לו
"גדילים תעשה לך"
ויש להקיש מזה שדוקא
מאן דלא אישתרי כלאים לגביה הוא דמיחייב במצות ציצית, והני כהנים, הואיל ואשתרי כלאיים לגבייהו
בבגדי כהונה [שהאבנט של כלאים היה]
לא ליחייבו
בציצית,
קמ"ל
שלמרות ההיקש חייבים, כי גם הם בכלל איסור כלאים. ד
נהי דאשתרי
כלאים
בעידן עבודה
במקדש,
בלא עידן עבודה לא אשתרי.
[ולפי פשוטו מותר רק בזמן עבודה ממש, אבל דעת ר"ת במנחות מ"א. שכל בגדים המיוחדים לעבודה, במקום הראוי לעבודה, נחשב כזמן עבודה והותר כלאים].
ומקשינן: זה שכתוב
"הכל חייבין בתפילין כהנים לויים וישראלים",
פשיטא!? ומשנינן:
כהנים איצטריך ליה
להשמיענו שחייבים. כי
סלקא דעתך אמינא
שפטורים,
הואיל וכתיב "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך",
ואולי נלמד שתלויים זה בזה, ודוקא
כל
מי ש
איתיה במצוה
של תפילין
דיד איתיה
גם
במצוה
של תפילין
דראש. והני כהנים, הואיל וליתנייהו במצוה דיד, דכתיב
"ומכנסי בד
ילבש על בשרו"
[והוא הדין לכתנת], ודורשים
שלא יהיה דבר חוצץ בינו
[בין הבגד]
לבין בשרו
. וכיון שהתפילין צריכים להיות מונחים על בשרו ממש, כמבואר במסכת מנחות שמקום התפילין של יד הוא תחת בגדיו, ככתוב "והיה לך לאות" ולא לאחרים לאות, ונמצא שהתפילין חוצצין בין בגד הכהונה לבשרו של הכהן, ולכן אין הכהנים מניחים תפילין של יד,
אימא
אף
במצוה
של תפילין
דראש נמי לא ליחייבו, קמ"ל דלא
מעכבי
של יד ושל ראש
אהדדי. כדתנן "תפלה של יד אינה
מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד".
ותו מקשינן:
ומאי שנא דיד
שפטורים
דכתיב "ילבש על בשרו", ראש נמי
יפטרו שהרי
כתיב "ושמת המצנפת על ראשו",
וכשמניח התפילין בראש הם חציצה בין המצנפת לראשו!?
ומשנינן:
תנא, שערו
של הכהן הגדול
היה נראה בין ציץ
שעל המצח
למצנפת
שבראשו,
ששם,
באותו הרווח, היה
מניח תפילין
ולפיכך אין כאן חציצה, ויכול לקיים שניהם.
ומקשינן: זה שכתוב:
הכל חייבים בתקיעת שופר כהנים לויים וישראלים
-
פשיטא!?
ומשנינן:
כהנים איצטריך ליה.
כי
סלקא דעתך אמינא
שפטורים
הואיל וכתיב "יום תרועה יהיה לכם"
שמשמע יום אחד בלבד, ונלמד מזה שרק
מאן דליתיה אלא בתקיעה דחד יומא חייב
בתקיעת שופר בראש השנה.
והני כהנים, הואיל ואיתניהו ב
מצות
תקיעה
בשעת ניסוך היין בקרבנות צבור
כוליה שתא, דכתיב "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם
",
אימא לא ליחייבו
בשופר של ראש השנה,
קמ"ל
שחייבים.
ודחי לה:
מי דמי
אותן תקיעות של ניסוך היין לכאן? והרי
התם
בקרבנות, התקיעה היא ב
חצוצרות,
ואילו
הכא
בראש השנה, התקיעה היא ב
שופר.
ומשנינן שינויא אחרינא: משום כך
איצטריך
לרבות כהנים ולויים שחייבים, כי
סלקא דעתך אמינא
שפטורים
הואיל ותנן: שוה
סדר יום הכיפורים של
יובל לראש השנה לתקיעה, ולברכות
של מלכויות זכרונות ושופרות! ומאחר שמדמים אותם זה לזה, יש לומר שמי
דאיתיה במצות יובל איתיה במצות
תקיעת
ראש השנה,
ואילו מי
דליתיה במצות יובל ליתא במצות ראש השנה
.
והני כהני, הואיל וליתנייהו במצות
החזרת שדות ב
יובל
כישראל לגמרי,