Text version of this daf: original and translation
Moed Katan 6b (ו:) — the Talmud in English
Moed Katan 6b (מועד קטן ו:): אמר רב שמואל בר יצחק: כאותה ששנינו במסכת כלאים: כל סאה שיש בה רובע הקב זרע ממין אחר - ימעט! היינו יעקרנו, היות שרובע קב עושה סאה שלימה כלאים. ומקשינן: והתניא: התקינו שיהו…
Original text — Moed Katan 6b (ו:)
אמר רב שמואל בר יצחק: כאותה ששנינו
במסכת כלאים:
כל סאה שיש בה
רובע
הקב
זרע ממין אחר
-
ימעט!
היינו יעקרנו, היות שרובע קב עושה סאה שלימה כלאים.
ומקשינן:
והתניא: התקינו שיהו
השלוחין
מפקירין
אם נמצא כלאים, את
כל השדה כולה,
כקנס על שלא עקר את הכלאים אחר שהכריזו עליהם בר"ח אדר לעוקרם .
והיכי תנן שמספיק למעט את הכלאיים כדי להתיר.
ומתרצינן:
לא קשיא
.
כאן
, שרק צריך למעט ודיו בכך -
קודם
תקנה
שתקנו להפקיר.
וכאן
דתנן יפקירו הכל -
לאחר תקנה
.
ומביאה הגמרא ראיה שאחר התקנה מפקירין ולא עוקרין:
דתניא
במסכת שקלים, לגבי יציאת השלוחין בחול המועד על הכלאים:
בראשונה
, לפני התקנה,
היו
השלוחין
עוקרין ומשליכין
את הכלאים
לפני בהמתן
של בעל השדה.
והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות
:
אחת,
על
שמנכשין להם
שלוחי בי"ד את
שדותיהם
, כי כשעוקרין את הכלאים זה מועיל לשדה כמו ניכוש, והדילול מועיל למה שנותר בשדה .
ואחת,
על
שמשליכין
השלוחין את הכלאים
לפני בהמתם
, ואינם צריכים לטרוח ולהאכילה.
כיון שראו חכמים ששמחים בכך, ואינם עוקרים את הכלאים בעצמם כדין,
התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים
, ובכך היו מפסידים את הכלאים ואין בהמתם אוכלת מהם.
ועדיין היו
הבעלים
שמחים שמחה גדולה, ש
לכל הפחות
מנכשין שדותיהן
.
לכן,
התקינו
חכמים
שיהיו מפקירין
השלוחין את
כל השדה כולה
.
מתניתין:
רבי אליעזר בן יעקב אומר
: בחול המועד
מושכין את המים מאילן לאילן
, היות ולגבי האילנות הוי השדה כבית השלחין, שאם לא ישקנה יבא לידי הפסד מרובה .
ובלבד שלא ישקה את כל השדה
, שהיא בית הבעל .
שאין הפסד אם לא ישקנה.
זרעים שלא שתו לפני המועד
-
לא ישקם במועד,
כי כל זמן שלא הורגלו להשקיה אינם נפסדים אם לא משקה אותם בתדירות .
וחכמים
חולקים על רבי אליעזר בן יעקב, ו
מתירים בזה ובזה
, בין להשקות שדה הבעל, ובין להשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד, דסברי התירו מלאכה במועד אף להרווחה .
אך ההלכה היא כרבי אליעזר בן יעקב, דאסר.
גמרא:
אמר רב יהודה: אם היתה שדה מטוננת
, סוג שדה הבעל, שהיא לחה תמיד, ועתה היא יבשה, מודה בה רבי אליעזר בן יעקב ש
מותר
להשקותה, אף שהיא שדה בית הבעל, כיון שהיתה לחה, ואם לא ישקנה יבא להפסד מרובה מותר .
תניא נמי הכי: כשאמרו אסור להשקותן במועד, לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד,
שאינם נזוקים אם לא ישקה במועד.
אבל זרעים ששתו לפני המועד, מותר להשקותן במועד
.
ואם היתה שדה מטוננת מותר
, וכדרב יהודה .
ואין משקין שדה גריד במועד,
כיון שהיא יבשה תמיד, ואין צריך להשקותה, הוי טרחא במועד.
וחכמים מתירין בזה ובזה
, בין בזרעים שלא שתו לפני המועד, ובין בשדה גריד .
אמר רבינא: שמע מינה
מכך שהתירו חכמים אף במקום דליכא פסידא, כי
האי תרביצא
, גינת ירקות העשויה לריח ולמראה בחצר ביתו -
שרי לתרבוצי
, לזלף עליה מים, היינו השקיה קלה, ומותרת בגינה
בחולא דמועדא
כשם שמותר להשקות השקאה גמורה לדעת חכמים.
ומבאר רבינא את ראייתו מהברייתא:
שדה גריד
, שהתירו חכמים להשקותה,
מאי טעמא
, הא אין בה פסידא! על כרחך
דאפלא משוי לה חרפא
. שעל ידי ההשקאה ממהר הפרי להבשיל.
הכא נמי
בתרביצא, מותר כי
אפלא משוי לה חרפא
.
ואף דהוי רק הרווחה, סברי חכמים שמותר.
תנו רבנן, מרביצין שדה לבן
היא בית הבעל
בשביעית, אבל לא במועד
.
ומקשינן:
והא תניא, מרביצין
שדה לבן
בין במועד ובין בשביעית!?
ומתרצינן:
אמר רב הונא: לא קשיא
.
הא
דתנו רבנן אבל לא במועד, היינו כ
רבי אליעזר בן יעקב
,
ו
הא
ששנינו בברייתא מתירין להרביצה בין במועד ובין בשביעית, אליבא ד
רבנן
היא, שמתירין להשקות במועד אף להרווחה .
תניא אידך: מרביצין שדה לבן ערב
שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית
. אבל בשביעית אסור להרביצה כדי שיצאו ירקות בשביעית.
ולא עוד, אלא שמרביצין שדה לבן
אפילו
בשביעית, כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית
.
מתניתין:
א.
צדין את ה
"
אישות
", "תנשמת", והיא חפרפרת המזיקה בחפירתה את השדות.
ואת העכברים
שמזיקים את השדה ואת התבואה
משדה האילן ומשדה הלבן
.
וצד אותן
כדרכו
, שאינו צריך לשנות בצידה.
והיתר הצידה הוא בין
במועד
, ו
בין
בשביעית
. אף שצידה אחרת אסורה במועד מפני מלאכה, ואסור לצוד תנשמת ועכברים מן השדה בשביעית מפני שמלאכת הצידה הזאת נחשבת למלאכת תיקון השדה .
וחכמים
חולקים ו
אומרים
: רק
משדה האילן
צד
כדרכו
, היות וההפסד בו גדול יותר, וחששו להפסד מרובה .
ו
אילו
משדה הלבן
שאין הפסד גדול במניעת הצידה, יכול לצוד ממנו רק
שלא כדרכו
.
ובגמרא מבוארת דרך הצידה והשינוי בה.
ב.
ומקרין את הפרצה במועד
. שאם נפל כותל הגינה יכול לסדר במקומו אבנים כמו קיר, אך ללא טיט וטיח.
ובשביעית
, שאין בה איסור מלאכה, ואין הקיר מועיל לגינה אלא הוא נועד רק לשמירה -
בונה
קיר שלם סביב הגינה
כדרכו
.
גמרא:
ומבארינן:
מאי "אישות"
?
אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים
.
אמר רבא בר ישמעאל, ואיתימא רב יימר
בר שלמיא: מאי קרא
דאישות היא בריה שאין לה עינים?
דכתיב, "
כמו שבלול תמס יהלך
". כשבלול היוצא מנרתיקו, והוא נמס, שבהליכתו נופל ממנו ריר עד שהוא נמס ומת - דומה לו "
נפל אשת בל חזו שמש
". היא האישות, שבעוורונה היא נופלת פתאום לארץ, ומתה.
תנו רבנן: צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן, כדרכו
.
ומחריבין
את
חורי
ה
נמלים
, לפי שחפירתן מזיקה את השדה.
כיצד מחריבין
את חוריהן, והרי הן בעומק הקרקע, וימשיכו לחפור!?
רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור זה
, עם קבוצת נמלים אחת,
ונותן לתוך חור זה
, אחר, שבשדהו.
והן חונקין זה את זה!
לפי שהן מכירות בריח העפר שאינו שלהם, וכיון שמקפידות לא להתערב, חונקות זו את זו [מאירי] .
אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי
: זה שאמרו אין מכירין ריח העפר, אינו בכל ענין, כי אם:
והוא, דקאי בתרי עברי דנהרא!
שנמצאים הנמלים האחרות מעברו השני של נהר המפסיק ביניהם, ומפני הפסק המים אין מכירות בעפר של חור הנמלים שמהעבר השני, לפי שלא יכלו להגיע אליו.
והוא דליכא גשרא
ודוקא שאין גשר על הנהר שיכולות לעבור עליו.
והוא דליכא
אפילו גשר הנקרא "
גמלא
" שהוא גשר צר מאוד העשוי מנסר אחד.
והוא דליכא
אפילו "
מצרא
", שהוא גשרון צר מגמלא, שאי אפשר לעבור עליו אלא בעזרת חבל הקשור משני צדדי הנהר, ומסתייעין בו להליכה.
אך אם יש אחד ממעברות אלו, מכירות נמלים שבעבר זה בריח עפר שבחורי הנמלים שבעבר הנהר השני.
Translation
It was taught in another baraita: One may water a white field on the eve of the Sabbatical year
so that vegetables will emerge during the Sabbatical year.
But during the Sabbatical year, it is forbidden to water it so that vegetables will emerge during the Sabbatical year.
Moreover, one may water a white field
even
during the Sabbatical year, so that vegetables will emerge after the Sabbatical year. .
Mishna:
a.
They trap the "
ishut," "
tanshemet," which is a mole that damages the fields by burrowing,
and the mice
that damage the field and the grain
from an orchard field and from a white field.
And they trap them
in the usual manner,
without needing to alter the manner of trapping.
The permission to trap applies both
during the intermediate days of the Festival
, and
both
during the Sabbatical year.
Although other forms of trapping are forbidden during the intermediate days of the Festival because they involve labor, and it is forbidden to trap a tanshemet and mice from the field during the Sabbatical year because this act of trapping is considered an act of improving the field .
And the Sages
disagree and
say:
only
from an orchard field
may one trap
in the usual manner,
because the loss in it is greater, and they were concerned about a substantial loss .
But
if
from a white field,
where the loss from preventing the trapping is not great, one may trap from it only
in an altered manner .
And the Gemara explains the manner of trapping and the alteration involved.
b.
And one may repair a breach during the intermediate days of the Festival.
If the wall of a garden fell, he may arrange stones in its place like a wall, but without mortar or plaster.
And during the Sabbatical year,
when there is no prohibition of labor and the wall does not benefit the garden but is intended only for protection—
he builds
a complete wall around the garden
in the usual manner.
Gemara:
And we explain:
What is an “ishut”?
Rav Yehuda said: A creature that has no eyes.
Rav Abba bar Yishmael said, and some say it was Rav Yemar
bar Shelamya: What is the verse
that indicates that an ishut is a creature that has no eyes?
As it is written, "
Like a snail that melts as it goes."
Like a snail that emerges from its shell and melts, so that as it goes, saliva drips from it until it melts and dies—it resembles
“the eyeless one falls; they have not seen the sun.”
This is the ishut, which, because it is blind, suddenly falls to the ground and dies.
The Sages taught: One traps the ishut and the mice from a white field and from an orchard field, in the usual manner.
And one destroys
the
holes of
the
ants,
because their burrowing damages the field.
How does one destroy
their holes, given that they are deep in the ground and the ants will continue to burrow?!
Rabban Shimon ben Gamliel says: He brings earth from this hole,
together with one group of ants,
and puts it into this hole,
the other one in his field.
And they strangle one another!
Because they recognize from the smell that the earth is not theirs, and since they are careful not to intermingle, they strangle one another [Meiri] .
Rav Yemar bar Shelamya said in the name of Abaye:
The statement that they do not recognize the smell of the earth applies only under the following conditions:
And this is when they are on the two sides of a river!
The other ants are found on the opposite side of a river that separates them, and because of the interruption caused by the water, they do not recognize the earth from the ants' hole on the other side, since they were unable to reach it.
And this is when there is no bridge,
specifically, when there is no bridge over the river that they could cross.
And this is when there is not even
a bridge called
a gamla,
which is a very narrow bridge made from a single plank.
And this is when there is not even
a
metzara,
which is a bridge narrower than a gamla, and one cannot cross it except with the aid of a rope tied to both sides of the river, which one uses for support while walking.
But if there is one of these crossings, the ants on this side recognize the smell of the earth in the ants' holes on the other side of the river.