Text version of this daf: original and translation
Megillah 16b (טז:) — the Talmud in English
Megillah 16b (מגילה טז:): ותמהינן: אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו הוא עצמו? ומאי היא שנצטער בו אותו צדיק? דאמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת , שהוסיף…
Original text — Megillah 16b (טז:)
ותמהינן:
אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק,
יכשל בו
הוא עצמו?
ומאי היא שנצטער בו אותו צדיק?
דאמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר
גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת
,
שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו,
שעשה לו כתונת פסים,
נתגלגל הדבר
-
וירדו אבותינו למצרים!
אמר רבי בנימן בר יפת: רמז רמז לו
יוסף לבנימין,
שעתיד בן לצאת ממנו, שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות
.
שנאמר: "ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'"
[ומרדכי מזרע בנימין היה, דכתיב ביה: "איש ימיני"].
כתיב התם:
"ויפול על צוארי בנימן אחיו".
ותמהינן:
כמה צוארין הוו ליה לבנימין?!
אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים
,
שעתידין להיות בחלקו של בנימין
-
ועתידין ליחרב.
"ובנימין בכה על צואריו"
-
בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלקו של יוסף
-
ועתיד ליחרב
.
כתיב התם:
"והנה עיניכם רואות ועיני אחי
בנימין". אמר רבי אלעזר
: כך
אמר להם
יוסף:
כשם שאין בלבי על בנימין אחי, ש
הרי
לא היה במכירתי, כך אין בלבי עליכם.
"כי פי המדבר אליכם". כפי
-
כן לבי
[שאיני מדבר אחת בפה - ואחת בלב].
"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים".
מאי
היא
"מטוב מצרים"?
אמר רבי בנימין בר יפת, אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן
,
שדעת זקנים נוחה הימנו
.
"וילכו גם אחיו ויפלו לפניו". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו
דאמרי אינשי: תעלא
[שועל],
בעידניה,
בזמן ששעתו מצלחת -
סגיד
[השתחוה]
ליה.
ותמהינן: אמאי קרי ליוסף כלפי אחיו "
תעלא"?
וכי
מאי בצירותיה
דיוסף
מאחווה
[מאחיו]?
אלא, אי איתמר
-
הכי איתמר
: כתיב:
"וישתחו ישראל על ראש המטה". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: תעלא בעידניה
-
סגיד ליה.
והכא שפיר קרי ליוסף כלפי ישראל "תעלא", ולהכי השתחווה ישראל ליוסף .
"וינחם אותם וידבר על לבם". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב
.
והכי אמר להו:
ומה עשרה נרות
-
לא יכלו לכבות נר אחד
,
נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?
כתיב במגילה:
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
אמר רב יהודה: אורה
-
זו תורה
.
וכן
הוא אומר: "כי נר מצוה ותורה אור".
שמחה
-
זה יום טוב
.
וכן הוא אומר: "ושמחת בחגך".
ששון
-
זו מילה
.
וכןהוא אומר: "שש אנכי על אמרתך
כמוצא שלל רב", והיינו מילה, שניתנה במאמר - ולא בדיבור.
שנאמר: ויאמר ה' אל אברהם ואתה את בריתי תשמור וגו'" .
ויקר
-
אלו תפלין
.
וכן הוא אומר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש,
הגלויים לעין כל.
ועל כל מצוות אלו גזר המן שלא יעסקו בהן [וגזר על אלו, לפי שהן עדותן של ישראל. מהרש"א], ועתה חזרו לקיימן בפרהסיא.
כתיב:
"ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן".
אמר רב אדא דמן יפו: עשרת בני המן ו
מילת
"עשרת"
הכתובה אחריהם -
צריך לממרינהו בנשימה אחת
.
מאי טעמא?
משום ד
כולהו
-
בהדי הדדי נפקו נשמתייהו
.
אמר רבי יוחנן: וי"ו דויזתא, צריך למימתחה בזקיפא
[קלשון] -
כמורדיא דלברות
["לברות" הוא שם נהר. ומורדיא הוא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה, להרחיקה מן האבנים ומן המכשולים. רש"י בבא מציעא פ"ז ע"א].
ובהך "למימתחה בזקיפא", ישנם כמה פירושים בראשונים:
הר"ן מפרש, דהיינו שצריך להאריך בקריאתה, ולא לחטוף .
ובתוס' הרא"ש פירש, דהיינו שצריך להגביה קולו.
עוד הביא הר"ן, די"א דצריך לעשותה גדולה יותר משאר אותיות.
והריטב"א פירש, שצריך להגביה ראשה הכפוף - כלפי מעלה .
מאי טעמא?
משום ד
כולהו בחד זקיפא אזדקיפו.
שנתלו כולם בעץ אחד , זה למטה מזה.
אמר רבי חנינא בר פפא: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן
-
נכתבות
כך:
אריח,
שהוא הכתב -
על גבי לבינה
שהיא החלק [ולבינה היא כפליים מאריח],
ולבינה
-
על גבי אריח.
חוץ משירה זו,
דהיינו עשרת בני המן,
ו
שמות
מלכי כנען
שנפלו בידי יהושע,
ש
בהן נכתב
אריח על גבי אריח, ולבינה
-
על גבי לבינה
.
מאי טעמא?
שלא תהא תקומה למפלתן
של שונאי ישראל . שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו .
כתיב:
"ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן
הבירה הרגו היהודים
וגו'".
אמר רבי אבהו: מלמד שבא מלאך, וסטרו על פיו.
שהרי התחיל לדבר בלשון כעס , וסופו שאמר: "מה שאלתך עוד ותעש".
"ובבאה לפני המלך אמר עם הספר
ישוב מחשבתו הרעה על ראשו וגו' על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ" .
ותמהינן:
"אמר"?
הא
"אמרה" מיבעי ליה
למימר?! דלכאורה הכי הוא משמעות הכתוב, שבבואה לפני המלך, אמרה לו שמלבד הספר שאמר לשלוח לכל המדינות, ישוב מחשבתו הרעה וגו' [תוס'].
אמר רבי יוחנן: אמרה לו: יאמר בפה
-
מה שכתוב בספר
.
"דברי שלום ואמת". אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד ש
מגילה
צריכה שרטוט כאמיתה של תורה,
דהיינו כספר תורה עצמו .
"ומאמר אסתר קיים". מאמר אסתר אין,
ואילו
"דברי הצומות
וזעקתם" דכתיב לעיל מיניה -
לא
קיים?
אמר רבי יוחנן
: האי "קיים" - אדקרא דלעיל מיניה נמי קאי, והכי קאמר קרא:
דברי הצומות ומאמר אסתר
-
קיים דברי הפורים האלה.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו".
רצוי
לרוב אחיו
-
ולא לכל אחיו
.
מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין
,
כיון שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.
אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה
-
יותר מהצלת
נפשות
.
דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה
אינשי,
ולבסוף
-
בתר חמשה.
ד
מעיקרא,
בימי כורש, כשעלה זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו,
כתיב: "אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן"
חזינן דחשיב למרדכי בתר ארבעה.
ולבסוף כתיב: "הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן"
אחשביה קרא בתר חמשה.
אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה
-
יותר מבנין בית המקדש.
שיש לתמוה, אמאי לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, אלא רק בשנה השביעית לדריוש האחרון, לאחר שנבנה הבית? אלא,
ש
היה עזרא לומד תורה מפי ברוך בן נריה, ו
כל זמן שברוך בן נריה קיים
בבבל,
לא הניחו עזרא ועלה.
אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה
-
יותר מכבוד אב ואם
.
מנלן?
ש
הרי על
כל אותן
י"ד
שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר
,
ולמד שם תורה -
לא נענש
על שלא כיבד את אביו באותן שנים. ואילו על שאר השנים שנשתהה יעקב בבית לבן ובדרך - נענש .
ומנלן הא?
Translation
Rabbi Yoḥanan said: The vav of “Vezeta” must be drawn upright
[a fork]—
like a rudder
["Liverot" is the name of a river. And a rudder is a piece of wood with which the shipmaster steers the ship, to distance it from stones and obstacles. Rashi, Bava Metzia 87a].
Regarding this phrase, “must be drawn upright,” there are several interpretations among the early authorities:
The Ran explains that this means one must prolong its reading, and not recite it hastily.
And the Tosafot of the Rosh explained that this means one must raise one’s voice.
The Ran further cited those who say that it must be made larger than the other letters.
The Ritva explained that one must raise its bent head upward.
What is the reason?
Because
they all stood upright with a single upright.
They were all hanged on one tree, one below the other.
Rabbi Ḥanina bar Pappa said: Rabbi Sheila of Kefar Tamarata expounded: All the songs—
,
are written
as follows:
a brick,
which is the writing,
on top of a row,
which is the empty space [and a row is twice the width of a brick],
and a row—
on top of a brick.
Except for this song,
namely, the names of Haman’s ten sons,
and
the names of
the kings of Canaan
who fell into Joshua’s hands,
in which
it is written:
a brick on top of a brick, and a row—
on top of a row.
.
What is the reason?
So that there should be no recovery for their downfall
of the enemies of Israel. So that they would have no place to spread their legs beneath it.
It is written:
“And the king said to Esther the queen in Shushan
the citadel: The Jews have killed
and so on.”
Rabbi Abahu said: This teaches that an angel came and struck him on the mouth.
For he began speaking in anger, but ended by saying: “What is your further request? It shall be done.”
“And when she came before the king, he said, with the book:
let his evil plan return upon his head, and so on, upon his head, and let them hang him and his sons on the tree”.
And we ask:
“He said”?
But
it should have said, “she said,”
should it not?! For apparently the meaning of the verse is that when she came before the king, she told him that, in addition to the book that he had ordered sent to all the provinces, his evil plan and so on should return upon him [Tosafot].
Rabbi Yoḥanan said: She said to him: Let him say aloud—
what is written in the book.
.
“Words of peace and truth.” Rabbi Tanḥum said, and some say that Rabbi Asi said: This teaches that
the Megilla
must be ruled, like the truth of the Torah,
that is, like the Torah scroll itself.
“And Esther’s statement was confirmed.” Esther’s statement, yes,
but
“the words of the fasts
and their cry,” which is written immediately before it—
not
confirmed?
Rabbi Yoḥanan said:
This “confirmed” also refers to the verse immediately before it, and this is what the verse is saying:
“The words of the fasts and Esther’s statement”—
confirmed the words of these Purims.
“For Mordecai the Jew was second to King Ahasuerus, great among the Jews, and favored by most of his brothers.”
Favored
by most of his brothers—
but not by all his brothers.
.
This teaches that some of the Sanhedrin separated from him ,
because he had ceased from words of Torah and entered a position of authority.
because he ceased from the words of Torah
and entered into authority.
Rav Yosef said: Torah study is greater—
than saving
lives.
For initially, the verse counted Mordecai after four
people,
but ultimately—
after five.
For
initially,
in the days of Cyrus, when Zerubbabel returned from the exile with Mordecai,
it is written: “Those who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan”—
we see that Mordecai was counted after four.
And ultimately it is written: “Those who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahamani, Mordecai, Bilshan”—
the verse deemed him significant enough to count him after five.
Rav said, and some say that Rav Shmuel bar Marta said: Torah study is greater—
than the building of the Temple.
It is difficult to understand why Ezra did not ascend with Zerubbabel in the days of Cyrus, but only in the seventh year of the latter Darius, after the Temple had been built. Rather,
because
Ezra was studying Torah from Baruch ben Neriah, and
as long as Baruch ben Neriah was alive
in Babylonia,
Ezra did not leave him and ascend.
Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Torah study is greater—
than honoring one’s father and mother.
.
From where do we derive this?
For
with regard to
all those
fourteen
years that Jacob our father was in the house of Eber ,
,
where he studied Torah,
he was not punished
for failing to honor his father during those years. Whereas for the other years that Jacob delayed in the house of Laban and on the road, he was punished.
And from where do we derive that?