Text version of this daf: original and translation
Kiddushin 77b (עז:) — the Talmud in English
Kiddushin 77b (קידושין עז:): הרי שלשת האלמנות הן גופין מוחלקים זה מזה, וקיימא לן שאם עובר אדם את אותה עבירה בשלשה גופים שונים, הרי אפילו אם כולם אסורים עליו מחמת אותו שם איסור, הוא חייב מלקות על כל…
Original text — Kiddushin 77b (עז:)
הרי
שלשת האלמנות הן
גופין מוחלקים
זה מזה, וקיימא לן שאם עובר אדם את אותה עבירה בשלשה גופים שונים, הרי אפילו אם כולם אסורים עליו מחמת אותו שם איסור, הוא חייב מלקות על כל גוף לחוד.
ועוד:
הרי שמות
האיסור של כל אחת מהן, גם הם
מוחלקים
הם זה מזה. שזו אסורה מחמת שם אלמנת ראובן, וזו אסורה מחמת שם אלמנת שמעון. ואם כן, יש לו ללקות על כל שם אלמנה לחוד.
ומשנינן:
אלא
בהכרח, מדובר בכגון
שבא על אלמנה אחת שלש ביאות
.
ואכתי תמהינן:
היכי דמי?
-
אי דלא אתרו ביה
, אם לא התרו בו העדים על כל ביאה וביאה, הרי
פשיטא דאינו חייב אלא אחת
, שהרי אי אפשר שילקה שלש פעמים על התראה אחת.
אלא
, בהכרח, מדובר בכגון
דאתרו ביה
העדים התראות חלוקות
אכל חדא וחדא
מהביאות.
אם כן, קשה לצד השני:
אמאי אינו חייב אלא
מלקות
אחת?
הלא יש לו ללקות על כל התראה והתראה.
שהרי
התנן: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו
, ולא התרו בו אלא פעם אחת,
אינו חייב אלא אחת
.
אבל, אם
אמרו לו
, התרוהו מספר פעמים, "
אל תשתה
", "
אל תשתה
",
והוא
עובר על התראותם ו
שותה
, הרי הוא
חייב על כל אחת ואחת
מההתראות.
ומשנינן:
לא צריכא
, לא מדובר כאן אלא בכגון
שבא
פעם אחת
על
אשה אחת שהיתה אלמנה משלשה בעלים, שהיתה
אלמנת ראובן
, ו
שהיתה אלמנת שמעון
, ו
שהיתה אלמנת לוי
.
והחידוש שלוקה רק מלקות אחת על ביאה אחת של איסור אחד, הוא:
מהו דתימא
, כי שמא תאמר,
הרי
שלשה
שמות
איסור
מוחלקים
יש בה באשה זו, לפי שהיא אלמנת ראובן, אלמנת שמעון, ואלמנת לוי, ועל אותו מעשה ביאה ילקה משום כל שם לחוד.
לכן
קא משמע לן
, ש
גופים מוחלקים בעינן
כדי לחייב שלש מלקיות,
ו
כאן הא
ליכא
, אין פה שלשה גופים, כי אם גוף אחד.
נחלקו התנאים, האם יכול לחול איסור כלשהו על אדם או על חפץ, כאשר כבר נאסר בו, קודם לכן, באיסור אחר.
יש אומרים: אין איסור חל על איסור.
ויש אומרים: איסור חל על איסור.
ויש מי שסובר כי רק אם אין האיסור השני מוסיף כלום על האיסור הראשון אז הוא אינו חל, אבל אם הוא מוסיף לאסור פרט נוסף שלא היה בכלל האיסור הראשון, הרי הוא חל אף על הפרטים שכבר נאסרו באיסור הראשון. שהיות והוא חל על הענין הנוסף, הוא חל לגמרי.
שנינו בברייתא: הבא על אשה שהיא
אלמנה וגרושה וחללה זונה
, בזמן שאיסורים אלו חלו עליה כסדר הזה, חייב על כל אחת ואחת.
והוינן בה:
האי תנא, מאי קסבר?
אי קסבר איסור חל על איסור, איפכא נמי
יתחייב על כל אחת ואחת, אף אם חלו איסורים אלו בסדר הפוך.
ואי קסבר אין איסור חל על איסור, אפילו כסדר הזה, נמי לא
יתחייב מלקות על כל האיסורים, אלא רק על האיסור שחל בה תחילה.
אמר רבא: האי תנא, איסור חל על איסור לית ליה
. אך "
איסור מוסיף
"
אית ליה
. סובר הוא שאם השני מוסיף על הראשון, אף השני חל.
ולכן רק שחלו ארבעה איסורים אלו כסדר הזה, נמצא שכל אחד מהם מוסיף על חבירו, ולכן לוקה על כולם -
כי מתחילה, כשחל בה איסור
אלמנה
, היא היתה
אסורה לכהן גדול
בלבד,
ו
עדיין
שריא
, מותרת היא
לכהן הדיוט
, שהרי כהן הדיוט לא נאסר באלמנה.
וכשנוסף עליה איסור גרושה, נאסרה מחמתו אף בכהן הדיוט. הלכך
הויא לה
איסור
גרושה
"איסור מוסיף", ולכן,
מיגו דאיתוסף
, כיון שנוסף
לה איסורא לגבי כהן הדיוט, איתוסף לה איסורא
של גרושה אף
לגבי כהן גדול
.
ועדיין שריא
מותרת היא
לאכול בתרומה
, אם בת כהן היא, כי בת כהן גרושה מותרת באכילת תרומה.
וכשנוסף בה איסור חללה, נאסרה אף באכילת תרומה. הלכך
הויא לה
איסור
חללה
"איסור מוסיף", ולכן,
מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה, איתוסף איסורא
של חללה אף
לגבי כהן גדול
, ולוקה על כך.
ובזה נתבאר מדוע חלו שלשת האיסורים הראשונים זה על זה.
אלא
, שעדיין לא נתבאר מדוע חל עליהם אף איסור זונה שהגיע בסוף. שהרי
זונה, מאי איסור מוסיף אית בה
על חללה?
אמר רב חנא בר רב קטינא
: אף איסור זונה נחשב למוסיף על איסור חללה,
הואיל ו
"
שם זנות
"
פוסל בישראל
. שאמנם פסול חללות אינו נוהג אלא בכהנים, אבל פסול "זנות" נוהג לעתים אף בישראל, וכגון אשת ישראל שזינתה תחת בעלה, שהיא נאסרת עליו.
ואף שלא מזנות של אשת איש מדובר כאן, אלא מזנות של בעילתה על ידי חייבי לאוין, ופסול זה אינו נוהג בישראל, מכל מקום, כיון ששם זנות כללי שייך אף בישראל, נחשב איסור זונה הכללי לאיסור מוסיף על חללה שהוא איסור כהונה בלבד.
תני תנא קמיה דרב ששת
: נאמר בכהן גדול [ויקרא כא יג] "והוא אשה בבתוליה יקח", וסמוך לזה אמר הכתוב "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח".
וסמיכות הכתובים הללו, מלמדת שגם כאן קיים הכלל ש"אין איסור חל על איסור", וכך הכתוב הזה נדרש:
כל
אשה,
שהוא
, הכהן הגדול, מקיים
ב
לקיחתה את מצות "והוא אשה בבתוליה
יקח
",
הרי
כשהיא אלמנה,
הוא
עובר עליה
ב
"אלמנה
לא יקח
".
אבל
כל
אשה, שאף בהיותה בתולה היתה אסורה עליו,
שאינו
מקיים הכהן הגדול
ב
לקיחתה את מצות "והוא אשה בבתוליה
יקח
", אף
אינו
עובר עליה כשלוקחה אלמנה
ב
"אלמנה
לא יקח
".
ואומר הכלל הזה:
פרט לכהן גדול שבא על אחותו אלמנה
, שגם אם היא בתולה, היא אסורה עליו מצד אחותו, הלכך לא חל עליה איסור אלמנה, כי אין איסור חל על איסור.
אמר ליה
רב ששת למי ששנה ברייתא זו לפניו:
דאמר לך
[הברייתא שאתה שונה],
מני
, בשיטת מי היא? - הלא אליבא ד
רבי שמעון היא, דאמר: אין איסור חל על איסור
. ומשום כך, אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו.
דתניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים, פטור
מעונש כרת של יום כפור, משום שאיסור נבילה [או איסור אבר מן החי] קדם לאיסור אכילה ביום הכיפורים, ואין איסור חל על איסור.
דאי
כ
רבנן, הא
פליגי על רבי שמעון, ו
אמרי
"
איסור חל על איסור
", וחייב אף משום איסור אכילה ביום כפור.
ולשיטתם, כהן גדול הבא על אחותו אלמנה, חייב אף משום אלמנה, ולא כמו ששנית בברייתא שהבאת.
אך דוחה הגמרא את דבריו:
אפילו תימא
, תאמר שהברייתא קיימא בשיטת
רבנן
, נמי לא קשיא. משום ד
כי אמרי רבנן
"
איסור חל על איסור
",
הני מילי
ב
איסור חמור
שחל
על איסור קל
, וכגון איסור אכילה ביום כפור, שהוא איסור חמור, לפי שעונשו הוא כרת, ובכוחו לחול על איסור נבילה [או איסור אבר מן החי] הקל, שהוא איסור שעונשו מלקות, ויום הכיפורים חמור ממנו.
אבל
אף הם מודים, ש
איסור קל על איסור חמור, לא חייל
. לפיכך לא חל איסור אלמנה הקל [שאינו אלא בלאו, ולא בכרת], על איסור אחותו החמור, שהוא בכרת.
איכא דאמרי
, כך אמר ליה רב ששת:
הא
ברייתא,
מני?
בשיטת
רבנן היא, דאמרי: איסור חל על איסור
.
וכי אמרי רבנן
"
איסור חל על איסור
",
הני מילי איסור חמור על איסור קל
.
אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל
. הלכך אף לשיטתם, אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו.
ודוקא אליבא דחכמים היא.
דאי
, כי תאמר, שאליבא ד
רבי שמעון
היא, למה הוצרך כלל לשנותה, ולדרוש זאת מהסמיכות של הפסוקים?
הרי
השתא
קסבר רבי שמעון, שאפילו
איסור חמור על איסור קל לא חייל
, אם כן, זה ש
איסור קל על איסור חמור
לא חייל,
מיבעיא
ליה למימר ולדרוש זאת מהפסוק?!
ודחינן: אף שכבר אמר רבי שמעון אין איסור חל על איסור, הוצרך בעניינינו לשנותה שוב ולדרוש זאת מסמיכות הפסוקים.
כי
מהו דתימא
, שמא תאמר ש
איסור כהונה שאני
, ושפיר חל אף על איסורים החמורים ממנו, לפי שריבה הכתוב בכהנים מצוות יתירות.
קא משמע לן
התנא בברייתא, שאף איסור כהונה לא חל על איסור.
אמר ליה רב פפא לאביי: ישראל הבא על אחותו, זונה
הוא ודאי
משוי לה
[עושה אותה] לפוסלה מכהונה, שהרי נעשית "זונה" מכל ביאת ערוה.
אבל פסול
חללה
האם הוא
משוי לה
[עושה אותה],
או לא משוי לה?
מי אמרינן
: הלא
קל וחומר
הוא: אם מצינו ש
מ
ביאת
חייבי לאוין הויא חללה
[שהרי כהן גדול הבא על אלמנה עשאה חללה, כדאיתא לעיל], מביאת
חייבי כריתות, לא כל שכן
שתיעשה חללה?!
או דילמא: אין
האשה נעשית
חללה, אלא מ
ביאה האסורה ב
איסור כהונה
, ולא מביאה שאיסורה שוה בכל.
אמר ליה
אביי:
אין
[
איסור
]
חללה
נהיה,
אלא מ
ביאת
איסור כהונה בלבד
.
אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן: אין חללה אלא מאיסור כהונה!?
דתניא
: כתיב בכהן גדול "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח"!
וכתיב בכהן הדיוט: "אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו".
ומכאן יש לדון:
לא יאמר
הכתוב איסור "
גרושה
"
בכהן גדול, ותיתי
ותלמד זאת
בקל וחומר מ
גרושה האמורה ב
כהן הדיוט
.
ואנא אמינא
[ואני אומר ואדרוש] בעצמי, מקל וחומר:
השתא, לכהן הדיוט אסורה
הגרושה,
לכהן גדול, מיבעיא
לו לכתוב לומר שהיא אסורה, והרי היא אסורה לו מכח כהונתו כהדיוט?!
ואם כן,
למה נאמרה
"גרושה" בכהן גדול?
כדי ללמדנו:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט
, שיש לה לאו לעצמה,
כך חלוקה
הגרושה מהן
בכהן גדול
. שאם היא גם זונה וחללה וגם גרושה, לוקים עליה אף משום גרושה. ואף שבכהן גדול כולן נאמרו בו בלאו אחד ["את אלה לא יקח"], ולא נתחלקו לשני לאוין כמו בכהן הדיוט, למדים מזה על זה, על ידי ייתור "גרושה" שנכתב בו.
ומקשינן: והלא אף זה
פשיטא
הוא. וכי משום שנתמנה הכהן לכהן גדול,
מיגרע גרעה
קדושתו, ולא יתחייב בכל מה שמחוייב בו כהן הדיוט? והרי מתחייב הוא שתיים מכח קדושת ההדיוט שלו [שלא פוסקת כאשר נוספת לו קדושת כהן גדול]!
אלא
, למה נאמרה "גרושה"? - לומר לנו,
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט
, ולוקים עליה לחוד,
כך אלמנה, חלוקה
היא
מגרושה וחללה זונה בכהן גדול
, שאם בא על אשה שיש בה מכל השמות הללו, לוקה אף משום אלמנה.
"
חללה
"
למה נאמרה
גם בכהן גדול? והלא כבר אסור בה מדין כהן הדיוט שבו -
אלא מכך שחזר הכתוב וכתב "חללה" בכהן גדול, וכתב דוקא את הסדר הזה, "אלמנה וגרושה, וחללה זונה", הרי שהציב הכתוב את "חללה" לאחר אלמנה וגרושה, שהם איסורי כהונה, ולא הציב את חללה לאחר איסור "זונה" שנוהג גם בישראל [באשת איש שזינתה] כדי ללמדנו:
אין חללה אלא מאיסור כהונה
.
ומכאן הביא רבא את מקור הדין שאין חללה אלא מאיסורי כהונה.
וממשיכה הברייתא ואומרת:
"
זונה
",
למה נאמרה
בכהן גדול? - לגזירה שוה:
נאמר כאן
בכהן גדול "
זונה
",
ונאמר להלן
בכהן הדיוט "
זונה
". ללמדנו,
מה כאן
בכהן גדול,
זרעו
, שנולד מביאה באלמנה, הוא
חולין
[מתחלל מכהונה], כדכתיב "לא יחלל זרעו",
אף להלן
, בכהן הדיוט הבא על אשה שאסורה לו מחמת כהונה,
זרעו
ממנה הרי הוא
חולין
.
Translation
that
,
,
the beraita that you teach],
such as the prohibition against eating on Yom Kippur, which is stringent because its punishment is excision, and therefore can take effect upon the lenient prohibition of an unslaughtered carcass [or the prohibition against eating a limb from a living animal], whose punishment is lashes; Yom Kippur is more stringent than it.
the tanna in the beraita that even a prohibition of priestly status does not take effect upon another prohibition.
and certainly
a woman rendered unfit—
Do we say
intercourse with those subject to negative commandments
?!
He said to him
Abaye:
No
[prohibition]
of chalala
comes into being,
except through
intercourse that is
prohibited to a kohen alone.
Rava said: From where is this matter that the Sages stated—there is no chalala except from intercourse prohibited to a kohen—derived?
As it is taught:
It is written concerning the high priest: “A widow, a divorcee, a chalala, or a zonah—these he shall not take”!
And it is written concerning an ordinary kohen: “They shall not take a zonah or a chalala, and they shall not take a woman divorced from her husband.”
And from here one may reason:
The verse should not have said
the prohibition of
“a divorcee”
concerning the high priest, and it should have derived it
and learned this
by means of a kal va-chomer from
the divorcee mentioned concerning an
ordinary kohen.
And I say
[and I say and derive it] myself, by means of a kal va-chomer:
Now, if a divorcee is forbidden to an ordinary kohen,
the divorcee,
is it necessary to state
that she is forbidden to a high priest? It would be unnecessary to write this, since she is already forbidden to him by virtue of his priesthood as an ordinary kohen?!
And if so,
why was
“a divorcee” mentioned concerning the high priest?
In order to teach us:
Just as a divorcee is distinct from a zonah and a chalala in the case of an ordinary kohen,
in that she has a negative commandment of her own,
so too, the divorcee is distinct
from them
in the case of a high priest.
Thus, if she is both a zonah and a chalala and also a divorcee, he receives lashes for her also on account of being a divorcee. And although, in the case of a high priest, all of them were stated in a single negative commandment—“these he shall not take”—and were not divided into two negative commandments as they were in the case of an ordinary kohen, one may learn this from that through the superfluous mention of “a divorcee” in its context.
And we raise an objection: Is this not also
obvious? Just because the kohen was appointed high priest,
why,
does his sanctity become diminished
and he no longer become liable for everything for which an ordinary kohen is liable? Surely he is liable for two [negative commandments] by virtue of his sanctity as an ordinary kohen [which does not cease when the additional sanctity of a high priest is conferred upon him]!
Rather,
why was “a divorcee” mentioned? To teach us:
Just as a divorcee is distinct from a zonah and a chalala in the case of an ordinary kohen,
and he receives lashes for her separately,
so too, a widow is distinct
from
a divorcee, a chalala, and a zonah in the case of a high priest,
so that if he has intercourse with a woman who bears all these designations, he receives lashes also on account of being a widow.
“A chalala
why was it mentioned
also concerning the high priest? Is she not already forbidden to him by virtue of his status as an ordinary kohen?
Rather, from the fact that the verse repeated and wrote “a chalala” concerning the high priest, and specifically wrote this order—“a widow and a divorcee, and a chalala, a zonah”—it is evident that the verse placed “a chalala” after a widow and a divorcee, which are prohibitions specific to priesthood, and did not place a chalala after the prohibition of “a zonah,” which also applies among Israelites [in the case of a married woman who committed adultery], in order to teach us:
There is no chalala except from a prohibition specific to priesthood.
This is the source Rava brought for the ruling that there is no chalala except from prohibitions specific to priesthood.
And the beraita continues and says:
“A zonah,”
why was it mentioned
concerning the high priest? For a gzera shava:
It is stated here
concerning the high priest,
“a zonah,”
and it is stated below
concerning an ordinary kohen,
“a zonah.”
To teach us:
Just as here,
in the case of a high priest,
his offspring,
who was born from intercourse with a widow, is
a non-kohen
[disqualified from the priesthood], as it is written: “He shall not profane his offspring,”
so too below,
in the case of an ordinary kohen who has intercourse with a woman forbidden to him on account of priesthood,
his offspring
from her is
a non-kohen.