זבחים 92a — התלמוד בעברית

אבל לא

מכבין

גחלת של עץ,

שכיבוייה אסור מדאורייתא.

ואי סלקא דעתך

כי

שמואל כרבי שמעון סבירא ליה,

הרי

אפילו גחלת של עץ נמי

יהא מותר לכבות? שהרי רבי שמעון סבירא ליה ש"מלאכה שאינה צריכה לגופה" אינה אסורה מהתורה, ולפיו לא יתכן שיהא כיבוי אסור מן התורה אלא במלאכת כיבוי שהיא "צריכה לגופה", ומלאכה שכזאת תיתכן רק במכבה את האש הבוערת בעצים בכונה לעשות מהם פחמים, על ידי כיבוי האש. אבל המכבה בכוונה שלא ינזקו הרבים הרי היא מלאכה ש"אינה צריכה לגופה", ואין בה איסור אלא מדרבנן [וסברה עתה הגמרא ש"דבר שאינו מתכוין" ו"מלאכה שאינה צריכה לגופה" תלויים אחד בשני].

ומתרצינן:

ב"דבר שאין מתכוין"

אמנם

סבר לה

שמואל

כרבי שמעון,

שמותר. אבל ב"

מלאכה שאינה צריכה לגופה" סבר לה

שמואל

כרבי יהודה,

שאסור מן התורה. לפי שאין שני דינים אלו תלויים זה בזה, הלכך לא יכבה גחלת של עץ, כיון שאסור לכבותה מן התורה .

אמר רב הונא: נסכים

שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן

על הרצפה בעזרה,

ושורפן, משום שנאמר,

"וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש, לא תאכל, באש תשרף", ודרשינן מכאן לכל הקדשים שהם ב"לא תאכל", שדינם "

בקדש באש תשרף",

דהיינו שתהא שריפתם בעזרה.

תניא נמי הכי: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

אמר ליה שמואל

לרב

חנא בגדתאה: אייתי לי בי עשרה

אנשים

ואימא לך קמייהו: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

הדרן עלך פרק כל התדיר

--- title: "חברותא - זבחים — פרק אחד עשרה - דם חטאת" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0010L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0010L5" --- פרק אחד עשרה - דם חטאת

Оригинал главы פרק אחד עשרה - דם חטאת

מתניתין:

דם חטאת,

אשר נתקבל בכלי שרת, ועדיין לא נזרק על המזבח,

שנתז על הבגד

-

הרי זה טעון כיבוס.

שנאמר "ואשר יזה מדמה על הבגד ... תכבס במקום קדש".

אף על פי שאין הכתוב

הזה

מדבר אלא

בחטאות החיצוניות, שהן

נאכלות

לכהנים, שהרי

נאמר

באותו ענין שהחטאת הזו "

במקום קדוש תאכל",

מכל מקום,

אחד

חטאות

הנאכלות ואחד

חטאות

הפנימיות

שנשרפות,

טעונות כיבוס

כאשר דמן ניתז על הבגד.

לפי

שנאמר

בתחילת אותה פרשה "זאת

תורת החטאת"

, ודרשינן,

תורה אחת

תהיה

לכל החטאות,

ומכאן למדנו שכל דם החטאות, החיצונית או הפנימית, שניתז על הבגד, טעון כיבוס!

חטאת פסולה

-

אין דמה

טעון כיבוס.

ודין זה הוא

בין שהיתה לה שעת הכושר

לזריקת דמה, דהיינו, שנפסלה רק לאחר שנתקבל הדם כתיקונו, והיה ראוי לזריקה,

ובין שלא היתה לה שעת הכושר,

שלא היה ראוי הדם מעולם לזריקה.

איזו היא

חטאת פסולה

שהיתה לה שעת הכושר?

שלנה,

שלן דמה של החטאת ונפסל לזריקה,

ושנטמאה,

שנטמא דם החטאת או הבשר לאחר קבלת הדם וקודם לזריקתו, ונפסל בכך הדם לזריקה [לפי הכלל ש"אם אין בשר אין דם"],

ושיצאת

דמה או בשרה חוץ לעזרה. וכל אלו הפסולין אירעו אחר קבלת הדם, בכשרות!

ואיזו היא

חטאת פסולה

שלא היתה לה שעת הכושר

לזריקה?

שנשחטה

במחשבה על מנת להקטיר או לאכול

חוץ לזמנה

או

חוץ למקומה, ושקיבלו פסולין

(וזרקו) [עיין רש"י ותוס']

את דמה.

בכל אלו נפסלה החטאת קודם שנתקבל הדם בהכשר, ולפני שהיתה לו שעת הכושר לזריקה.

גמרא:

שנינו במשנה:

דם חטאת שניתז

... אחד הנאכלות ואחד הפנימיות ... שנאמר "תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות.

והוינן בה:

ואי

דרשינן את הכלל מהפסוק "תורת החטאת", שתהא "

תורה אחת לכל חטאות",

כמו שדורשת המשנה, הרי

אפילו חטאת העוף נמי

יהא דמה טעון כיבוס בגדים, שהרי גם היא צריכה להתרבות מתורה אחת לכל החטאות!

אלמה תניא: יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? תלמוד לומר: "זאת

תורת החטאת". "זאת" מיעוטא היא, וממעט חטאת העוף. ומדוע לא יתרבה דם חטאת העוף לכיבוס הבגד מ"תורה אחת"?

ומתרצינן:

אמר ריש לקיש משום בר קפרא: אמר קרא

בההיא ענינא: "

תשחט",

לומר לך, רק

ב

חטאות

הנשחטות,

בחטאת בהמה שדינה בשחיטה,

הכתוב מדבר,

שרק דמן צריך כיבוס בגד, ולא דם חטאת העוף, שאינה בשחיטה אלא במליקה.

אך לפי הדרש הזה, שרק במה שכתוב בפרשה הכתוב מדבר, מקשה הגמרא:

אם כן,

ואימא

דוקא דם חטאות חיצוניות טעון כיבוס בגד, כיון שרק

בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב "במקום קדוש תאכל". אבל פנימיות,

שאינן נאכלות, ובהן לא עוסק הכתוב, אימא

לא

יטענו דמן כיבוס בגדים?

ומתרצת הגמרא: הרי

רבי רחמנא

מ"

תורת",

שתהא תורה אחת לכל החטאות!

אך חוזרת הגמרא ומקשה:

אי הכי,

שהריבוי של תורה אחת לכל החטאות הוא גם לגבי מה שלא נאמר כאן בפרשה,

אפילו חטאת העוף, נמי

נרבה מ"תורת", כשם שהפנימיות נתרבו, על אף שהן לא נאמרו בפרשה, שהרי נאמר בה "במקום קדוש תאכל", וחטאות הפנימיות אינן נאכלות!?

ומתרצינן: הא

מיעט רחמנא "זאת",

למעט חטאת העוף.

אך מקשינן:

ומה ראית

לרבות פנימיות מ"תורת", ולמעט עוף מ"זאת", אימא איפכא, ונמעט פנימיות מ"זאת" ונרבה עוף מתורה אחת לכל החטאות!?

ומתרצינן:

מסתברא, דחטאת בהמה פנימיות הוה ליה לרבויי

לדין כיבוס כחטאות חיצוניות הנאכלות, שהרי החטאת הפנימית דומה יותר לחטאת החיצונה, מאשר דומה לה חטאת העוף, בדברים האלו:

בהמה

היא כמותה, וטעונה

שחיטה

כמותה [מה שאין כן עוף שהוא במליקה], טעונה

צפון,

ששחיטתה וקבלת דמה נעשים בצפון העזרה [מה שאין כן בעוף, שמליקתו נעשית גם בצד אחר].