גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 84b — התלמוד בעברית
כי אחר שריבה הכתוב שיש פסולים שאם עלו לא ירדו ומיעט הכתוב שיש כאלו שאף אם עלו ירדו, הסברא נותנת ש מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ולא נפסלו קודם שבאו לעזרה ולכן אם עלו לא ירדו, ומוציא אני מדין זה את…
הטקסט המקורי — זבחים 84b
כי
אחר שריבה
הכתוב
שיש פסולים שאם עלו לא ירדו
ומיעט
הכתוב שיש כאלו שאף אם עלו ירדו, הסברא נותנת ש
מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש
ולא נפסלו קודם שבאו לעזרה ולכן אם עלו לא ירדו,
ומוציא אני
מדין זה
את אלו שלא היה פסולן בקודש
אלא נפסלו עוד קודם שבאו לעזרה, שאלו אף על פי שעלו ירדו.
ורבי יהודה
שאינו דורש את הפסוק כרבי שמעון שהרי הוא אינו מרבה את כל הפסולים בקדש,
מייתי לה
לדין שאר פסולים שאם עלו לא ירדו
מהכא: מפני מה אמרו "לן" בדם כשר
לענין שאם עלה לא ירד? משום
שהרי לן כשר באימורין
שאם עלו לא ירדו, וכשם שלענין אימורים דין הלן כך הוא, הוא הדין לענין דם.
ומפני מה
לן באימורין כשר
ואם עלה לא ירד? משום
שהרי לן כשר בבשר!
היינו בשר שלמים שאינו נפסל בלינת לילה, שהרי השלמים נאכלים לשני ימים ולילה. ומהם למדנו גם לאימורים הפסולים שאם עלו לא ירדו.
וכן לענין פסול
"יוצא"
למד רבי יהודה שאם עלו לא ירדו משום
שהיוצא כשר בבמה
שלעולם עבודתה בחוץ והם כשרים בה, ולכך אף הבשר שנפסל משום "יוצא" אם עלה לא ירד. אולם, הדם שיצא פסול לגמרי לדעת רבי יהודה.
וכן פסול
"טמא"
אם עלה לא ירד
הואיל והותר ל
עלות למזבח ב
עבודת ציבור
כשנטמאו רוב הציבור.
וכן זבח הנפסל מחמת שחטו במחשבת פסול של
חוץ לזמנו
אם עלה לא ירד,
הואילו
זריקת דמו חשובה להיות
מרצה לפיגולו
שקובעת דין פיגול בזבח, שרק לאחר זריקת הדם חל בו דין פיגול [לענין חיוב כרת על אכילתו].
ואף הפסול מחמת מחשבת
חוץ למקומו
דינו שאם עלה לא ירד,
הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו,
ויש לנו ללמוד דין זה מזה.
וכן זה שנפסל מחמת
שקבלו פסולין
לעבודה או
וזרקו את דמו,
דינו שאם עלה לא ירד הוא רק
בהנך פסולי דחזו לעבודת ציבור
שאלו הפסולים שקיבלו או זרקו את הדם, ראויים לעבודה בקרבן ציבור הבא בפסול זה, וכגון קרבן הבא בטומאת צבור, והטעם בזה כפי שנאמר לעיל לענין פסול "טמא".
ומקשינן:
וכי דנין דבר
שהוא
שלא בהכשרו
כגון האימורים שנפסלו משום לינה או יוצא, לדון בהם דין זה שאם עלו לא ירדו
מדבר שהוא בהכשרו
ולא נפסל כלל מחמת לינה ויוצא, שהרי האימורים שיצאו בבמה או אימורי שלמים שלנו לא נפסלו כלל, ומה שאין כן אימורים שיצאו מהמקדש או אימורי עולה ושאר זבחים שלנו פסולים הם!?
ומתרצינן:
תנא א
דרשת
"זאת תורת העולה"
שבה
ריבה
את דין כל העולים שאם עלו לא ירדו,
סמיך ליה
לדבריו ללמוד דין זה. וכל הלימודים האמורים כאן אינם אלא סברות לחלק בין אלו הפסולים שדינם שלא ירדו לבין אותם פסולים שהתמעטו מדין זה [בתיבות "זאת" "היא" העולה"] שבהם הדין שאם עלו ירדו. והיינו שמאחר ומצינו מעלה מסויימת בפסולים אלו שיש להם הכשר במקום אחר, לכן מסתבר לנו לרבות אותם לענין דין זה שאם עלו לא ירדו.
אמר רבי יוחנן: השוחט בהמה בלילה בפנים
העזרה
והעלה
אותה
בחוץ, חייב
משום העלאת חוץ אפילו לרבי יהודה הסובר שהנשחט בלילה אם עלה ירד. וחידש בזה רבי יוחנן, שאף על פי שאין חייבין על העלאת חוץ אלא כשהעלה דבר שהוא ראוי להתקבל בפנים או לכל הפחות שהוא ראוי לענין זה שאם עלה לא ירד, ואילו הנשחט בלילה לדעת רבי יהודה אם עלה ירד, מכל מקום חייב עליו משום העלאת חוץ.