זבחים 62b — התלמוד בעברית

בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון, ולא הוו אמרי מידי,

ורצה רבי טרפון שידברו ולפיכך

פתח ואמר

להם מילתא בעלמא, דבר שאינו נכון כדי לפתוח פיהם

"ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני", אמרי ליה

לרבי טרפון: והלא אין כך לשון הכתוב, אלא "ושמה

קטורה" כתיב, קרי

רבי טרפון

עליהם בני קטורה

שאינם יודעין לדבר בהלכה.

אמר רבי אבין בר הונא אמר רב חמא בר גוריא

: שני גזרי עצים היו מסדרין בראש המערכה פעמיים ביום - עם תמיד של שחר ועם תמיד של בין הערבים.

גזירין שעשה משה

במשכן היה

אורכן אמה, ורוחבן אמה, ועוביין כמחק גודש סאה

66 ,

ועשו את הגזירין בצמצום כדי שלא יצאו העצים חוץ למערכה, ויעכבו את הכהנים מלהקיף את המזבח.

אמר רבי ירמיה

אורכן ורחבן של העצים לא היו אמה שלימה אלא

באמה גדומה

דהיינו קצרה [מלשון גידמת] - משום שמקום המערכה במזבח שבמשכן היה אמה על אמה ותו לא, ועל כן הוצרכו לקצר ממדת האמה.

אמר רב יוסף,

להקשות על דברי רבי ירמיה: אמאי בעי לפרש שהיתה האמה חסירה, הא אפשר לפרש שהיתה האמה שלימה, אלא שעשאוה בצמצום כדי שלא יצאו העצים חוץ למערכה, ויעכבו את הכהנים מלהקיף את המזבח,

ולאו היינו דתניא

, מדכתיב בקרא

"על העצים אשר על האש אשר על המזבח"

ילפינן לעצים של המערכה

שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום,

ושמעינן מדברי הברייתא שהקפידו במזבח של משה שלא יצאו העצים מן המערכה - והיינו שעשאום בצמצום, ומשמע שלא היו פחותים וקצרים מאמה?!

תנן התם

: במסכת מידות

כבש

של מזבח

היה לדרומה של מזבח, אורך שלושים ושתים

אמה

על רוחב שש עשרה

אמה.

מנא הני מילי

שכבש של מזבח עמד בדרומו של מזבח?

אמר רב הונא

: מד

אמר קרא "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה"

ילפינן

שיהא ירך

של כבש

בצפון ופניו

של כבש

בדרום,

כאדם השוכב על הארץ שירכו בצד אחד ופניו בצד שני.

ו

אימא

הכי פירושא דקרא: כאדם היושב זקוף שראשו וירכו באותה רוח, שגם

ירך בצפון ו

גם

פניו בצפון,

ומנלן שכבש של מזבח עמד בדרום?

אמר רבא: רמי גברא אאפיה

כשהמשיל הכתוב "ירך" דיבר באדם השוכב ארצה שראשו ברוח אחת, ורגליו ברוח אחרת.

אמר ליה אביי

לרבא, מנא לך לפרש כן את הכתוב שהמשיל לאדם השוכב ארצה,

אדרבה תריץ ואותיב גברא

דמצינן לפרש דהקרא איירי באדם היושב זקוף שרגליו וראשו לרוח אחת.

אמר ליה

רבא:

"רבוע

יהיה המזבח"

כתיב

ומשמע דלאדם הרובץ ומושכב המשיל הכתוב את המזבח.

ומקשינן לרבא: והא

האי "רבוע"

דאמר הכתוב

מיבעי ליה

למילף מיניה

דמרבע ריבועי

שיהא המזבח מרובע ולא עגול, ולא כדי להמשילו לאדם שרבוע על הארץ!?

ומתרצינן לרבא:

מי כתיב "מרובע"

והא "רבוע" כתיב, ומצינן לפרש דכוונת הכתוב ללמדנו דבר זה שנמשל המזבח לאדם רבוץ.

ומקשינן:

וליטעמיך

רבא

מי כתיב "רבוץ"

והא "רבוע" כתיב?

אלא

מסקינן דכיוון ד

"רבוע" כתיב

בקרא,

דמשמע הכי

שיהא מרובע ולא עגול,

ומשמע הכי

שהמשילו הכתוב לאדם רבוץ, לפיכך ילפינן מהאי קרא תרווייהו, גם להאי הלכתא שיהיה המזבח מרובע, וגם להלכתא השנויה במתני' דכבש של מזבח עמד בדרום, כנגד הצפון.

והאי הלכתא דשנינו שיהא כבש המזבח עומד בדרום, ויליף לה רב הונא מקרא -

ותנא

דברייתא

מייתי לה

להאי הלכתא

מהכא דתניא: רבי יהודה אומר

: מדכתיב בקרא לגבי כבש

"ומעלתהו

[דהיינו - הכבש שעולים בו למזבח]

פנות קדים"

[דהיינו - שעמד הכבש במקום שהעולה ממנו יפנה אל צד מזרח הקרוי "קדים"] ילפינן שעמד הכבש בדרום שהרי

כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח

והעומד בדרום כשפונה לימין - פונה לצד מזרח.

ומקשינן: מנליה לרבי יהודה לפרש שכבש של מזבח עמד בדרום, והא בקרא לא נאמר שהפניה היא דרך ימין, ורק ילפינן שתהא פנייתו מהכבש למזרח

ואימא

כוונת הכתוב שעמד הכבש בצפון ויפנה

דרך שמאל למז רח?

ומשנינן:

לא סלקא דעתך

שתהא הפניה דרך שמאל, דהא ילפינן מקרא אחרינא דכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח,

דתני רמי בר יחזקאל: ים שעשה שלמה

כעין גיגית גדולה דמות ים שהיו הכהנים רוחצים שם להטהר מטומאתם, וכתיב בקרא שהיה הים

"עומד על שנים עשר בקר

[כעין דמות בקר]

שלשה

[דמות בקר]

פונים

[את פניהם]

צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה"

ומהא דהכתוב מונה והולך דרך ימין ילפינן ד

כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח!

כי כשאדם מפנה את פניו כלפי מקום מסוים ומקיף אותו כשפניו מופנות לאותו מקום, הרי אם הוא מקיף מצפון למערב בהכרח שהוא מצדד את רגליו ימינה!

ושמא תאמר:

ההוא

קרא דנאמר גבי ים שעשה שלמה

מיבעי ליה לגופיה

ללמדך מושב הים היאך. ומנין לך ללמוד הימנו כיצד פונים במקדש,

אם כן "פונים פונים"

דכפל הכתוב לגבי ים שעשה שלמה

למה לי?

, אלא, ללמדך לכל עבודות שבמקדש - שכל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין!

שאל רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא את רבי יוסי

: וכי

אומר היה רבי שמעון בן יוחי

-

אויר יש בין כבש למזבח

שלא היה הכבש מחובר למזבח, וגם לא עמד על ידו ממש, אלא הפסק אויר יש ביניהם !?

אמר לו

רבי יוסי לרבי שמעון בן יוסי:

ואתה

ששואלני אם כן סבר רבי שמעון בן יוחי, וכי

אי אתה

עצמך

אומר כן? והלא כבר נאמר "ועשית עולותיך הבשר והדם"

ומהתם ילפינן היקישא בשר לדם,

מה דם

בא למזבח

בזריקה, אף בשר

העלאתו למזבח

בזריקה,

והיינו, שהיה הכבש רחוק מעט מהמזבח והוצרכו לזרוק את הבשר למזבח כשבאו להקטירו.

אמר לו

רבי שמעון בן יוסי לרבי יוסי: אף אני סובר דאיכא היקישא בין בשר לדם, דתרוייהו בזריקה, אלא

שאני אומר

שאין הכרח למילף מהיקש זה דכבש לא עמד בצמוד למזבח, אלא לדידי בא ההיקש לומר:

עומד

הכהן

בצד

מקום

מערכה,

בראש המזבח,

וזורק

את הבשר, דגזירת הכתוב היא שכך תהיה צורת עבודת ההקטרה.

אמר לו

רבי יוסי לרבי שמעון: להא דצריך לזרוק את בשר העולה לא איצטריך קרא לאשמועינן, שהרי אי אפשר לעשות אחרת, שאי אפשר לגשת אל המקום שבו דולקת האש וליתן את בשר העולה שם, שהרי

כשהוא זורק

את הבשר להקטרה

למערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוא זורק?

הוי אומר: למערכה דלוקה הוא זורקו

את הבשר,

והתם משום דלא אפשר הוא

שבהכרח חייב הוא להרחיק מעט את עצמו ממקום המערכה ולזרוק את הבשר שם, וכיון שלענין זריקת הבשר לא איצטריך קרא לאשמועינן על כרחך אתא קרא לאשמועינן דהיה אויר שהפסיק בין הכבש לבין המזבח והצריכו הכתוב לזרוק מהכבש על המערכה!

רב פפא אמר

: לא שייך לפרש דעומד בצד המערכה וזורק את הבשר, שהרי ילפינן היקשא דבשר

כי

[כמו]

דם

-

מה דם אויר קרקע מפסיקו

שעומד הזורק בארץ סמוך למזבח, בהפסק קרקע, וזורק את הדם מן הכלי,

אף בשר

כן, דילפינן מהיקשא לדם שבעינן שיהא

אויר קרקע מפסיקו

בין מקום זריקתו למקום שמקטירו דווקא! דלא סגי בכך שיזרוק את הבשר, אלא בעינן שיהא הפסק של אויר קרקע, ועל כן המקטיר היה עומד על - גבי הכבש, והיה הכבש רחוק מן המזבח, ובכך התקיימה ההלכתא של זריקה מעל אויר הקרקע.

אמר רב יהודה: שני כבשים קטנים יוצאין

היו

מן הכבש

הגדול

שבהן פונים

אחד

ליסוד ו

אחד פונה

לסובב!

אותו שפונין בו לסובב יוצא במזרחו של כבש לצד ימין, ועומד באלכסון עד שמגיע לסובב, ואותו כבש שפונין בו ליסוד היה יוצא במערבו של כבש כדי להוריד בו שירי דם חטאת שנשפכין ליסוד, [ונזקקו לכבש מיוחד בשביל שפיכת השירים משום שחששו שמא תתאחר עבודה השפיכה ויקרוש הדם - שיטה מקובצת אות י"ב].

ומובדלין

היו שני הכבשים

מן המזבח

שיעור מועט של

מלא נימא, משום שנאמר

במזבח

"סביב"

ואם היו עומדים על ידו מחוברין אי - אפשר להקיף בחוט את המזבח סביב.

רבי אבהו אמר

: טעמא דהיו הכבשים מובדלים מן המזבח מעט משום שנאמר במזבח שיהיה

"רבוע"

בבנינו, ואם היו הכבשים מחוברים אליו לא היה בנינו מרובע.

ואיצטריך

תרוייהו קראי, גם

למכתב "סביב" ו

גם

איצטריך למכתב "רבוע". דאי כתב רחמנא "סביב" הוה אמינא ד

כשר המזבח כשהוא

עגיל מעגל

בלא זויות, דהא אפשר להקיף סביבו, לכך

כתב רחמנא "רבוע" ואי כתב רחמנא "רבוע"

ולא הוה מיכתיב "סביב"

הוה אמינא ד

כשר כשהמזבח

אריך וקטין

דאכתי מקרי "רבוע" שיש לו ארבע זויות אע"ג שארכו יותר מרחבו לכך

כתב רחמנא "סביב"

ללמדנו דבעינן שיהיו כל סביבות המזבח שוין.

תנן התם

במסכת מידות:

הכבש והמזבח

מידותיהן יחדיו

ששים ושתים

אמה.

ומתמהינן:

הני

כבש ומזבח

שיתין וארבעה

אמות

הוו

שהרי אורך הכבש ל"ב אמה וכן אורכו של מזבח.

ומשנינן:

נמצא

שראש הכבש

פורח

שתי אמות על המזבח שהיו מובלעים בו,

אמה על היסוד ואמה על הסובב.