זבחים 55b — התלמוד בעברית

והוינן בה:

במאי קא מיפלגי,

איזה דין למד התנא קמא מאחד מהכתובים שלרבי אליעזר אין ללמוד ממנו כיון שצריכין אותו להכשיר צפון? ומשנינן:

תנא קמא סבר: תלתא קראי כתיבי: חד

קרא, דכתיב ביה "פתח", איצטריך

לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד.

ולאפוקי אם שחט קודם פתיחת דלתות ההיכל, שעדיין אינו קרוי "פתח".

וחד

קרא

להכשיר צדדין.

ממה שחזר וכתב "לפני אהל מועד", ולא כתיב "פתח" משמע כל רוחב העזרה ולא דוקא כנגד הפתח.

וחד

קרא

לפסול צידי צדדין

, את מקום הלשכות שבעזרה, שהן אינן פתוחות נגד פתח אהל מועד, ואפילו תוכן קדש פסולות לשחיטה לפי שאינן בכלל "לפני", כי הוה אמינא מד"פתח" לאו דוקא, "לפני" נמי לאו דוקא, לכך חזר וכתב "לפני", לומר דדוקא הוא,

וצפון לא איצטריך קרא

להכשיר, דנלמד מקל וחומר.

ורבי אליעזר סבר: חד לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד. וחד להכשיר צפון,

דהוה אמינא למעטו מקל וחומר,

וחד להכשיר צדדין. וצידי צדדין לא איצטריך קרא

לפסול, כי "לפני" קמא משמע צדדין ולא צידי צדדין.

והוינן בה:

מאי שנא הכא

בבן בקר

דכתיב "פתח אהל מועד", ומאי שנא התם

בכבש ועז

דכתיב "לפני אהל מועד"?

ומשנינן:

קא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים

ששחטן

קודם שיפתחו דלתות ההיכל

פסולין,

שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד"

, ודרשינן:

בזמן שהוא פתוח, ולא בזמן שהוא נעול!

כי "פתח" משמעו החלל הפתוח [ואין לפרש כפשוטו, דוקא כנגד הפתח, דהא כתיב "לפני". והן הן הדברים דתנא קמא ורבי אליעזר לעיל].

איתמר נמי: אמר מר עוקבא בר חמא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין. שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד", בזמן שפתח ההיכל פתוח, ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא,

בארץ ישראל,

מתני הכי: אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין.

ובמשכן,

אם שחטן

קודם שיעמידו לוים את המשכן, ולאחר שיפרקו לוים את המשכן, פסולים,

לפי שאין כאן "פתח אהל מועד".

ועתה מבארת הגמרא אופנים שונים, האם הם נכללים בכלל "פתח אהל מועד" או לא.

ואומרת הגמרא: זה

פשיטא,

דבר פשוט הוא, שאם היה הפתח

מוגף

, סגור על ידי שהיתה הדלת סגורה, אף על פי שאינו נעול,

כנעול דמי.

ולכן אם היתה דלת ההיכל סגורה, הרי שלמים שנשחטו שם פסולין.

אך יש להסתפק כאשר היתה הדלת פתוחה אלא שהיה

וילון

פרוש כנגד הפתח,

מאי?

האם זה נחשב כנעול או לא?

אמר רבי זירא: הוא עצמו

הוילון

אין נעשה אלא כפתח פתוח.

שהרי הוילון אינו עשוי אלא לצניעות בעלמא [ועיקר מטרתו שלא יסתכלו בהיכל

בשעת שחיטה.

תוס'].

תו מספקינן:

גובהה

, היה מוטל תל או עץ כנגד הפתח הפתוח ומפסיק בין הפתח לשחיטה,

מאי?

האם זה נחשב שהפתח סגור או פתוח?

תא שמע

מהא

דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין

פתחים קטנים

היו בבית החליפות

[לפני ההיכל היה האולם. ורוחבו של האולם היה יותר מרוחב ההיכל חמש עשרה אמה לכל צד, ואותו עודף שמכל צד נקרא "בית החליפות", שבו היו מניחים הכהנים את ה"חלפים", סכיני השחיטה. ובכל אחד מבתי החליפות היה פתח בכותלו המערבי, לכיוון הכותל המערבי של העזרה.

וגובהן שמונה

אמות,

כדי להכשיר את העזרה כולה

, אף את השטח האחורי, המערבי, ואת השטחים שמשני צידי ההיכל והאולם, לפי שמקומות אלו לא היו נכללים בכלל "לפני אהל מועד" על ידי הפתח הגדול במזרח [ומה דאמרן לעיל "להכשיר צדדין" היינו דוקא צדדין שלפני ההיכל, אף שאינו כנגד הפתח, אבל לא צידי ההיכל עצמו ואחוריו], ועל ידי הפתחים הללו בצידו המערבי של האולם נעשתה כל העזרה "לפני אוהל מועד", לפי שגם האולם קרוי "אהל מועד",

לאכילת קדשי קדשים

[לקמן מסקינן דלא גרסינן לה דאכילה אינה צריכה "לפני"]

ולשחיטת קדשים קלים.

ומסקינן לראיה:

מאי לאו,

"גובהן" דקתני בברייתא, היינו

דאיכא קמייהו

, שעמד נגד בית החליפות תל גבוה

שמונה.

ושמע מינה ש"גובהה" לא פוסל!

ודחינן:

לא,

אלא הכי פירושו: הפשפשין,

גבהו נינהו שמונה

אמות, ולא איפשטא בעיא ד"גובהה".

מיתיבי: כל השערים שהיו שם

במקדש

גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה

, ואיך יתכן לפרש דגובה הפשפשין שמונה?

ומתרצינן:

פשפשין שאני!

שהן פתחין קטנים ואין משמשין לכניסה ויציאה אלא להכשיר שחיטת שלמים.

והדרינן השתא לדון בהכשר העזרה כולה לשחיטה על ידי הפשפשין.

והוינן בה:

והאיכא צדדין

דאולם לצפון ולדרום בינו ולכותל העזרה, שאינם נגד הפתח המזרחי ולא המערבי ולא הוי בכלל "לפני" ואיך יוכשר לשחיטה?

ומשנינן:

דפתח להו

לפשפשין

בקרן זוית

של האולם, מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב והוא מכשיר שני הצדדין וכן בדרום.

תו הוינן בה:

אחורי בית הכפורת

בינו לחומת העזרה במערב

מאי?

כיצד יוכשר לשחיטה?

ומשנינן:

תא שמע: דאמר רמי בר יהודה אמר רב: לול

חלון

קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים

[לא גרסינן לה כדלעיל]

ולשחיטת קדשים קלים.

והיינו דכתיב

בספר דברי הימים במנין השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחים "

שנים לפר בר"

שני שומרים ל"בר" היינו לאותו לול.

והוינן בה:

מאי "לפר בר"?

ומשנינן:

אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר

כאילו אמר

כלפי לבר

, כלפי לחוץ, דהיינו אחורי כל כותלי ההיכל וקדש הקדשים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה

, הנכנס לעזרה כשהוא טמא אינו חייב כרת,