זבחים 26b — התלמוד בעברית

גמרא:

אמר שמואל

: מה ששנינו במשנתנו שכשנתן הדם שלא במקומו

פסול

, נאמר על

בשר

הקרבן

אבל בעלים נתכפרו

בקרבן זה!

מאי טעמא

נתכפרו הבעלים למרות שהבשר נפסל?

דאמר קרא

[ויקרא יז] "

ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר

" -

כיון שהגיע דם למזבח

, בכל מקום שהוא,

נתכפרו בעלים

. והיינו, שלענין כפרה, כל מקומות המזבח שוים, על אף שמצוות הנתינה היא במקום ובמזבח מסויימים.

ומקשינן:

אי הכי

שכל המזבח שוה לכפרה

בשר נמי

יוכשר כיון שהועילה זריקת הדם לכפרת הבעלים?

ומתרצינן:

אמר קרא

על המזבח "

לכפר

",

לכפרה נתתיו

לכל מקום במזבח,

ולא

שתהא חשובה זריקה

ל

גבי להתיר

דבר אחר

. וכיון שהיתר הבשר לאכילה הוא על ידי הזריקה [כפי הנאמר "ודם זבחיך ישפך" ואחר כך "והבשר תאכל" ], כל שלא התקיימה מצות נתינת הדם במקום שנקבע לה אין היא מתרת את הבשר משום שלא נעשתה מצות הזריקה כהלכתה .

אלמא קסבר

שמואל, שביחס לכפרת הבעלים, זריקת הדם

שלא במקומו

-

כבמקומו דמי

.

ומקשינן: הרי

תנן באידך פירקין: נתנו

למתן הדם

על הכבש

, או שנתנו על המזבח אך

שלא כנגד היסוד

, או ש

נתן את הניתנין

-

למטה למעלה, ואת הניתנין

-

למעלה

נתן

למטה

, או ש

את הניתנין

-

בפנים

נתן

בחוץ ואת הניתנין

-

בחוץ

נתן

בפנים

-

אם יש דם הנפש

הזורם עדיין מצואר הקרבן שנשחט,

יחזור

הכהן

הכשר, ויקבל

מדם הנפש כשיעור הנצרך למתן דמים, ויזרקנו כדינו על גבי המזבח!

ואי סלקא דעתך

כי זריקת הדם

שלא במקומו

מכפרת על הבעלים

כמקומו

, יקשה,

למה לי יחזור הכשר ויקבל

, והרי כבר נתכפרו הבעלים!?

וכי תימא

, מה שצריך לחזור הכשר ויקבל הוא כדי

להתיר בשר באכילה

, יקשה, כיצד תכשיר הזריקה השניה את הבשר לאכילה? וכי

מי איכא זריקה דלא מכפרת

, כגון זריקה זו השניה, שאינה מכפרת, שהרי כבר נתכפרו הבעלים בזריקה ראשונה,

ושריא בשר לאכילה

על ידי זריקה זו?

ומתרצינן:

אי דיהביה

למתן הדם הראשונה כהן

כשר

לעבודה,

הכי נמי

שאין טעם לחזור ולקבל מדם הנפש, כי נתכפרו הבעלים בראשונה, והשניה אינה יכולה להתיר את הבשר משום שאינה מכפרת. אלא

הכא

, במשנה ששנינו שיחזור ויקבל מדם הנפש,

במאי עסקינן

-

דיהביה

לנתינה הראשונה כהן

פסול

, שלא הועילה נתינתו כלום, ואינה נחשבת נתינה כלל, ולכך יש לחזור ולקבל את הדם, כדי לקיים מצות נתינה המכפרת על הבעלים והמתירה את הבשר.

ומקשינן: אם מדובר באופן שנתנו פסול, מדוע אינה נחשבת זריקה כלל? הרי יש כאן זריקה פסולה, שכשם שזריקה במקומה על ידי כהן פסול הינה זריקה פסולה, הוא הדין לזריקה שלא במקומה, היות וכבמקומה דמי [שהרי אם היתה נעשית על ידי כשר, היתה מכפרת], ואם כן,

ליהוי

הדם כולו

דחוי

, כדין זריקה פסולה הנותנת בדם הנותר דין "שיריים", ודוחה אותו מלחזור ולקבלו!?

והראיה שזריקת פסול דוחה את הדם, מהא

דתנן

לקמן [לב א] גבי פיגול:

וכולן

, כל הפסולים,

שקיבלו

את הדם במחשבת פסול לאכול את הבשר

חוץ לזמנו וחוץ למקומו

-

אם יש

עדיין

דם הנפש, יחזור

הכהן

הכשר ויקבל

, ויזרוק ללא מחשבה פסולה ויוכשר הקרבן, משום שמחשבת הפסול של הכהן הראשון שקיבל אינה מחשבה לענין לפסול את העבודה, מאחר ואין הוא ראוי לעבודה!

ומשמע שדוקא ב

קיבלו

הפסולין במחשבת פסול ולא זרקו -

אין

, בכך אפשר לחזור ולהכשירו על ידי מתן דם נוסף כהן כשר, אבל אם

זרקו

הפסולין לדם,

לא

ניתן עוד להכשיר את הקרבן במתן דם נוסף.

מאי טעמא? לאו, משום דהוי

שנעשה הקרבן בזריקת הדם על ידי הפסול לקרבן

דחוי

, כיון שבזריקה מסתיימת עבודת הכפרה, והיא נעשתה בפסול, לכן נדחה הקרבן ולא ניתן להכשירו עוד .

ומתרצינן:

לא

משום שנעשתה הזריקה על ידי כהן פסול נדחה הקרבן ולכן אין לו תקנה, אלא

משום דפסיל

הכהן הפסול לקרבן

במחשבה

פסולה, שחשב לאכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו.

ומקשינן:

אי הכי

, שמחשבתו של כהן פסול פוסלת את הקרבן, מדוע פסול רק באופן שזרק את הדם במחשבת פסול? והרי מחשבת הכהן הפסול בשעת

קבלה, נמי

צריכה לפסלו!?

ועוד

יקשה,

מי פסלה

מחשבתו של כהן פסול?

והאמר רבא: אין מחשבה

פסולה

מועלת

[מועילה] לפסול את הקרבן

אלא במי שראוי לעבודה

, היינו כהן כשר,

ובדבר הראוי לעבודה

, להוציא מנחת העומר, הבאה מן השעורין, שאינה ראויה לעבודה אחרת אלא לזאת בלבד, ובאה להתיר את אכילת התבואה החדשה, ולא משום קרבן היא באה,

ובמקום הראוי לעבודה

, להוציא נפגם המזבח שאם חישבו בעבודת הקרבן מחשבת פיגול בשעה שהמזבח היה פגום, אין הקרבן נפסל, ואם תוקנה פגימתו באותו היום, אפשר להקריבו!

ומתרצינן:

לא תימא

לדייק מהמשנה שאם

זרקו

הכהן הפסול במחשבת פסול

לא

ניתן לחזור ולקבל את הדם ולזרוק, כי באמת מחשבתו הפסולה של הפסול אינה מפגלת את הקרבן ואפשר שיחזור הכשר ויזרוק,

אלא אימא, שחטו

פסול במחשבת פסול,

לא

ניתן שוב להכשירו, מכיון שהכל כשרין לשחיטה, ואפילו אלו שפסולים לעבודות אחרות, נחשבת מחשבתו לפסול.

ומקשינן:

מאי קא משמע לן

בזה,

דפסלה מחשבה

בשחיטה של פסול, והרי

תנינא

דין זה ברישא של אותה משנה עצמה, דתנן: כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה -

לפיכך הן פוסלין במחשבה!?

ומתרצינן:

הא

מה שנכתב בסיפא "וכולן [הפסולין] שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור ויקבל",

קא משמע לן דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה

של כהן פסול, אף על פי שבשחיטה פוסלת.

מאי טעמא?

-

כדרבא

, דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה. וכיון שאינו ראוי לעבודה מחשבתו אינה פוסלת. והוא הדין בזריקה אין מחשבתו פוסלת. ומה שנקטה המשנה "קיבלו", הוא משום שהיא העבודה הראשונה לאחר השחיטה, שבה אין מחשבת הפסול פוסלת.

מיתיבי

על דברי שמואל שנתינת הדם שלא במקומו נחשבת כבמקומו, מהא דתניא: כהן כשר ש

חישב

בשעת השחיטה או הקבלה או ההולכה

ליתן את

דמם של

הניתנין

-

למעלה למטה

, ואת דמם של

הניתנין

-

למטה למעלה

, והיינו שחישב לתת את דם הקרבן על המזבח שלא במקומו, אם היתה מחשבתו על מנת לזורקו

לאלתר

בו ביום ונתן לבסוף את הדם במקומו הראוי הקרבן

כשר

, שאין הקרבן נפסל אלא במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו והיינו מחוץ לעזרה. מה שאין כן בזה שמחשב לתת את הדם על המזבח ורק שלא במקומו שעל המזבח, שאפילו אם זריקה שלא במקומו היתה פסולה, אין מחשבה על זריקה כזו פוסלת!